בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נערה עם עגיל פנינה בפטמה 
 
 
אידן סגל

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע בבתי הקולנוע: "גוטיקה", "נערה עם...", "טיים ליין" ועוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

גוטיקה

 
Gothika

האלי ברי צורחת, מייבבת ומתייפחת. לא, זהו לא נאום הזכייה שלה באוסקר, אלא סרט מתח חדש שבו היא מגלמת את מירנדה גריי, פסיכיאטרית הנאשמת ברצח בעלה ומושלכת למאסר בביה"ח פסיכיאטרי (הו, האירוניה). היא מנסה לשכנע את כולם שהיא לא משוגעת ובטח שלא רצחה אף אחד, אלא שהרוצחת הייתה רוח רפאים שמציקה לה. למרבה ההפתעה, איש אינו מאמין לה. במאסר מטפל בגריי הקולגה שלה לשעבר (רוברט דאוני ג'וניור), היא פוגשת אסירה מטורפת (פנלופה קרוז) ומוטרדת שוב ושוב ע"י הרוח המאיימת.

מתייה קסוביץ' הוא במאי צרפתי, שנטה תמיד לסגנון קולנועי אמריקאי יותר, גם בסרטים הכביכול יותר אמנותיים שלו, כמו "השנאה" (באמתחתו גם קריירת משחק מזניבה, בין השאר ב"אמלי" ו"משחקים מפתים") . עם "גוטיקה" הוא עושה את המעבר המתבקש להוליווד (אגב, למה "גוטיקה" בט'? ממתי מתרגמים ככה?).

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את ציוני המבקרים: כמעט כל המבקרים האמריקאים קטלו את הסרט (ציון ממוצע של 4.4 מתוך 10). הטענות נסבו על העלילה המבולבלת, על ריבוי הקלישאות, ועל כך שהאלי ברי ופנלופה קרוז לא מתפשטות אפילו פעם אחת.

הכסף מדבר: לא רק המבקרים לא אהבו את הסרט, גם הקהל לא נהר בהמוניו. למרות השמות הגדולים, הסרט הרוויח רק 58 מיליון דולר ברחבי ארה"ב.

במאי: מתייה קסוביץ ("נהר הארגמן", "השנאה"), 95 דקות, ארצות הברית, 2003.
 
N.Y. Post: שמונה עשר חודשים חלפו מאז זכתה האלי ברי באוסקר, והמותחן החובבני והדבילי הזה הוא הסרט הכי טוב שהיא יכלה למצוא?

The Baltimore Sun: מירנדה גריי, הדמות, אמורה להיות אדם רציונלי הלכוד במצב לא נורמלי; האלי ברי היא שחקנית מיומנת התקועה בסיפור צולע. גם הדמות וגם השחקנית ראויות לרחמים.

Dallas Observer: "גוטיקה" לא נוצר כדי להביא אוסקרים ליוצריו, אלא כדי להדביק את צופיו מבועתים אל כיסאותיהם – ואת זה הוא עושה מצוין.
 
 

נערה עם עגיל פנינה

 
Girl with a Pearl Earring

כמו 'המונה ליזה', גם 'נערה עם עגיל פנינה' הוא ציור מפורסם, שתעלומה אופפת אותו – מי היא הנערה המצויירת בו, היכן פגש בה הצייר ההולנדי בן המאה ה-17, יוהנס ורמיר, וכיצד נוצר אותו קסם, שהקנה לציור את איכויותיו. כיוון שלא ידועים פרטים רבים על חייו של ורמיר וכמעט כלום על הנערה עצמה, היה צריך להמציא.

על פי הסרט, המבוסס על הרומן המפורסם של טרייסי שבלייה, הנערה (סקרלט ג'והנסון, "אבודים בטוקיו", "העולם שבפנים") היתה משרתת בביתו של ורמיר (קולין פירת, "יומנה של בריג'ט ג'ונס"). הוא נמשך אליה, נתן לה לעזור לו במלאכת ערבוב הצבעים המורכבת ורצה שהיא תדגמן עבורו - הכל בשם האמנות. אשתו, לעומת זאת, הייתה מרוצה פחות.

מדד העגבניות הרקובות: הסרט מצולם בכוונה באופן שמחקה את סגנון ציוריו של ורמיר, על כן מרבית השבחים שהוא מקבל (ולרוב זהו המצב - 71 אחוזי טריות וציון ממוצע של 7 מתוך 10) ניתנים לכל מי שקשור לצד החזותי של הסרט – הצלם, המנהל האמנותי, מעצב התלבושות וכן הלאה.

הכסף מדבר: הסרט יצא בארה"ב בהפצה מצומצמת ועל כן הכניס עד כה סכום צנוע של כשני מיליון דולר. בארצו, בריטניה, הוא יצא רק השבוע. כנראה שיוצריו ממתינים לעונת הפרסים שתביא את הקופה.

פרסים ועיטורים: גם מבוסס על רומן מצליח, גם תקופתי וגם עוסק באמנות קלאסית - "נערה עם עגיל פנינה" הוא סרט קלאסי לתחרויות שונות. בין השאר לזכותו שתי מועמדויות לגלובוס הזהב ומספר רב של מועמדויות בתחרות "האוסקר" הבריטי.

במאי: פיטר וובר, 95 דקות, בריטניה, 2003.
 
Guardian: רגעים רבים ב"נערה עם עגיל פנינה" חרישיים כבתוך גלריית אמנות, אך הסרט הוא כה אמביוולנטי, מאתגר ויפהפה, שהצופה מוצא את עצמו מרותק לתמונה שעל המסך, שוקע בתוך פרטיה.

Christian Science Monitor: העשייה הקולנועית המעודנת ומשחקה המאופק והחכם של ג'והנסון מקנים לסרט איכויות שמעבר לסיפור המוכר והפשוט שלו. "נערה עם עגיל פנינה" הוא מחווה נפלאה לסגנונו של ורמיר ואחד הסרטים הטובים של השנה.

N.Y. Metro: הצילום אכן מרשים ומיוחד, אך הסרט הוא ברובו סדרה של פוזות קפואות ולא מרגשות.
 

טיים ליין

 
Timeline

בהשוואה לעלילה של "טיים ליין", אפילו "שר הטבעות" נראה כסרט ריאליסטי. בתאגיד הענק שבראשו עומד מנהל ממושקף, ביל גייטס סטייל (דיוויד תוויליס, "עירום", לרוב שחקן איכות), מומצאת מכונת פקס המסוגלת לשלוח חפצים תלת ממדיים ממקום למקום. אבל אז, כמו תמיד, מתרחשת תקלה, וארכיאולוג (בילי קונולי, לרוב קומיקאי מצחיק) שמשגר את עצמ אל המאה ה-14, ללב מלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה. כעת בנו הצעיר (פול ווקר, "מהיר ועצבני", תמיד יפיוף) וחבריו הארכיאולוגים צריכים לחזור בזמן לימי הביניים, להילחם עם אבירים לא אביריים במיוחד ולהציל את אבא.

מדד העגבניות הרקובות: 11 אחוזי טריות וציון ממוצע של 3.8 מ-10. המבקרים לא הבינו איך ריצ'רד דונר, אחלה במאי בדרך כלל, עושה כזה סרט דבילי. אולי האשמה היא ברומן של מייקל קרייטון.

הכסף מדבר: אל תתנו שימכרו לכם את הסרט הזה כאילו הוא בלוקבאסטר. "טיים ליין" התרסק בקופות והרוויח 19 מיליון דולר עלובים בארה"ב, כאשר התקציב הכולל היה מעל מאה מיליון.

במאי: ריצרד דונר ("סופרמן", "נשק קטלני 1-4") 116 דקות, ארצות הברית, 2003.
 
Slate Magazine: לא סתם סרט שמשחזר קלישאות לעוסות של סרטי ימי הביניים, "טיים ליין" מצליח, בהישג אמנותי יוצא דופן, להיות גרוע ועלוב באופן מקורי לגמרי.

USA Today: למרות קאסט די טוב וכמה רגעים מוצלחים, העלילה ב"טיים ליין" כל כך חסרת היגיון שהיא מעוררת רחמים ממש.

Roger Ebert: הבעיה היא לא עם המופרכות של הסיפור, אלא עם חוסר הדמיון שמופגן בו. הסרט פועל על פי הסטנדרטים הקלוקלים של היום, לפיהם האקשן קודם לסיפור עצמו.
 

צעירים יפים ומבריקים

 
Bright Young Things

סלב'ס, סמים, פפראצ'י ורכילויות עסיסיות הם לא המצאה חדשה, מגלה לנו איש האשכולות הספרותי-קולונעי סטיבן פריי בסרטו הראשון. באנגליה, כל אלה היו קיימים עוד בשנות השלושים. הסרט מציג שורה ארוכה של מסיבות שחיתות, בהן אנשים שנונים שאומרים "דארלינג" בכל משפט ושלבושים בגדים נוצצים ומפוארים, באים כדי לראות ולהראות, ואם אפשר גם כדי להצטלם ולהופיע במדורי הרכילות הפופולאריים. בין כל המסיבות מתוארת מערכת יחסיהם הבלתי יציבה של אדם ונינה, שהיו רוצים להתחתן, אבל בגלל חוסר במזומנים מצדו של החתן, זה פשוט לא מתאפשר.

בין השחקנים צעירים מבטיחים רבים (למשל אמילי מורטימר המקסימה וסטיבן קמבל מור, הדומה להפליא ליו לורי) וגם ותיקים אהובים, כמו פיטר אוטול, דן אקרויד וסטיבן פריי דארלינג שמציץ לחצי שניה.

מדד העגבניות הרקובות: הביקורות ברחבי הרשת, בריטיות ברובן, חלוקות בדעתן. סטיבן פריי הוא אדם אהוב ומוערך, אבל כדאי שילמד מעט איפוק לקראת סרטו השני, כי בסרט הזה הוא טיפה הגזים עם כל הסיפורים והדמויות.
הכסף מדבר: הסרט הכניס פחות ממיליון פאונד בבריטניה. בארה"ב הוא אפילו לא עלה להקרנות מסחריות.

במאי: סטיבן פריי (קומיקאי, שחקן, סופר ואישיות נערצת, שזהו סרטו הראשון כבמאי), 106 דקות,
 
Shadow on the Wall: סטיבן פריי עיבד את ספרו של איוולין וו כקומדיה רומנטית מלאת חיים ומאוכלסת בצפיפות, שכמוה עוד לא ראיתם. מרשים ומלא סטייל.

BBC: למרות שיש בסרט הבכורה של פריי רגעים חלשים והוא מרגיש מעט אפיזודי וקל דעת, עדיין הוא מבדר, שנון ואינטליגנטי, וצוות השחקנים הצעיר נפלא.

Jigsaw Lounge: צעירים יפים ומבריקים? יותר נכון סטיבן פריי עמום ומזדקן.

איתי בנר, מיקסר, נענע: סטיבן פריי, חבר טוב שלי, יצר סרט חלש ומאכזב.
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר בקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו להחליט איזה סרט שווה לכם לראות.

חיוך של מונה ליזה, אמא, קארנדירו, אירן עדיין רווקה, פסטיבל הקולנוע הבריטי

הסמוראי האחרון, מסעות ג'יימס בארץ הקודש, רדיו, רוזטה

המפתח לפחד, דופלקס, בית הילדים, שיחות נפש

כל הביקורות, כל הסרטים

מה הקטע של סקרלט ג'והנסון עם גברים מבוגרים (ראו גם "אבודים בטוקיו" ו"האיש שלא היה שם")? האפ סרט בבית כלא נשים שבו האסירות נראות כמו פנלופה קרוז והאלי ברי לא נשמע קצת כמו פורנו זול? וכמה זמן ארכה מלחמה מאה השנים (116 שנים כמובן)?. בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע

כל הביקורות, כל הסרטים
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by