בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ארמגדעון 
 
 
מורן שריר

למרות ש"אנחנו נגיע בזמן" הוא בבירור סרט תיעודי, מורן שריר לא הפסיק לקוות שישלחו את ברוס וויליס להדביק את הספוג המבודד עם סקוטץ' טייפ ולהציל את אילן שלנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני זוכר את זה כמו אתמול. הייתי בשבת אצל ההורים, ובמקרה או לא הטלוויזיה היתה דלוקה על ערוץ 2. אמא שלי אמרה שהחללית אמורה לנחות ואני לא ממש הייתי מודע לזה שהיא המריאה. על המסך הופיע ערד ניר הוטרינר והיה היסטרי מתמיד. וזה עוד לפני שהוא ידע שקרה משהו. אחרי חמש דקות אמא עלתה למעלה והעירה את אבא במשפט, "החללית התחרבשה".

"החללית התחרבשה". זה משפט שנחקק בי, עובדה שאני זוכר לכתוב אותו פה. "אנחנו נגיע בזמן", הסרט על אילן רמון ששודר אתמול בערוץ 2, סוקר את השבועיים האחרונים בחייו של רמון. הטריגר לסרט (מלבד היורצייט), הוא יומנו האישי של רמון אשר נמצא על הקרקע בין שרידי המעבורת וחלקו שוחזר. אם רמון היה כותב בלוג, אז ודאי חלקים רבים יותר מהיומן היו נשארים, אבל יכול להיות שהיה עומס על השרת של ישראבלוג, או של נאס"א.

בעזרת חלקי היומן המשוחזרים נוצר מצב שבו רמון מוביל את הנראטיב של הסרט. כך למעשה מגשים רמון חלום של כל בן תמותה ומקריא את תפילת האשכבה של עצמו. הסרט פועל כמיטב מסורת חיל-האוויר, בפעולת מלקחיים. עלילה אחת היא עלילת האהבה והעלילה השניה היא עלילת המוות, כמו שנהוג בכל סרט עלילתי עם מבנה מקובל. שתי העלילות נמשכות במקביל, אך מדי פעם משיקות. עלילת האהבה היא זו שמובאת בעזרת יומנו של רמון והראיונות עם בני משפחתו, בעיקר אלמנתו הרהוטה.

עלילת המוות מונעת באמצעות הטכנוקרטים מנאס"א שמדברים על התקלה הטכנית ועל כך שידעו עליה לאורך כל המשימה. בסרט מובאת תכתובת מיילים שכמה פונקציונרים דאגו לשמור באינבוקס שלהם למקרה אסון. הם בוודאי יקודמו לראש הפירמידה בקרוב, כשכמה כיסאות יתפנו בסוכנות החלל האמריקנית. מסתבר פתאום שהמון אנשים התריאו על האסון האפשרי אבל הכל נשאר בגדר מסרי דוא"ל פנים-משרדי שבטח התערבבו עם הודעות ג'אנק המציינות דמיון מדהים בין האדיוט של המשרד לנשיא ארה"ב.

לאורך כל עלילת המוות הזאת אני רואה את העדויות שמצטברות ומקווה שאולי אחד המיילים יגיע לחלונות הגבוהים ומישהו יעשה משהו. אפילו שזה סרט תיעודי והסוף ידוע, אני רואה את זה ומקווה שישלחו את ברוס וויליס להדביק את הספוג המבודד עם סקוטץ' טייפ ולהציל את אילן שלנו, אבל בסוף זה נגמר קוטג'.

עוד לא הצלחתי לפצח מה יש בסיפור הזה של אילן רמון שבאמת מרגש אותי. התשובה הקלה היא שיש פה ישראלי יפה של פעם, שריד אחרון בעולם של עוזי כהנים - אבל זה פיתרון פשוט מדי. בכלל לא הזיזה לי המשימה שלו וחשבתי שזה מטופש ומיותר לשלוח אותו לשם. אני עדיין חושב ככה וכשראיתי את הסרט, הדעה רק התחזקה. זה מדהים שכל היום הם רק השתעשעו עם אוכל מעופף, נפנפו למצלמה וכתבו אי מיילים הביתה. לפי הסרט נראה שבנאס"א הקדישו חשיבות רבה לשאלה "איזה שיר יקדיש האסטרונאוט למשפחתו בכל יום".

מדי פעם רואים שוטים של רמון ושאר האסטרונאוטים, יושבים וחוקרים סופות אבק כמו בתשדירי תעמולה כשמראים פוליטיקאים מתחזים לעובדים מול מסך מחשב. שאר הזמן הם חוזרים להתפעל איך בדומה לאפונה ולתפוז, גם הבננה מרחפת באוויר ובזה לחוקי הגרוויטציה.

לזכותו של הסרט יאמר שהוא לא ניסה לרגש בכוח ושמר את הקיטש על מינון סביר. בניגוד לצפוי לא היה קליפ מרגש של רמון מרחף על רקע "זמר נוגה" או "אימג'ן" של לנון. לראות את השידור החגיגי (והבדיעבד אירוני) של יונית לוי בהמראה ודני קושמרו בנחיתה, היה מצמרר מספיק. ואני עדיין לא לגמרי יודע למה. אולי דווקא בגלל שהמשימה שלו הייתה מיותרת ויחצ"נית. אולי בגלל שבניגוד למה שמנסים לדחוף לנו, למסע שלו לחלל לא הייתה שום משמעות לעם היהודי ולא למדינת ישראל. אולי כי הוא סתם איש פשוט שפשוט מת סתם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by