בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יצאת צדיקא 
 
 
אידן סגל

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע בבתי הקולנוע: "תקועים לנצח", "שחקי אותה מותק", "אינטרמישן" ועוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

תקועים לנצח

 
Stuck on You

האחים פארלי ("משתגעים על מרי") חוזרים. קבלו פעם נוספת את אבירי הטעם הרע, אלו שבשבילם כל מה שאסור על פי תורת ה-PC הוא חומר עבודה מבורך, כולל גמדים, נכים, שמנים, כושים וג'ל לשיער. והפעם האחים עושים סרט על נושא הקרוב לליבם – אהבת אחים – והם עושים זאת עם אותם חוסר טעם וטאקט שמזוהים איתם. כוכבי הסרט הם זוג אחים, אותם מגלמים מאט דיימון ("סיפורו של וויל האנטינג") וגרג קינר ("הכי טוב שיש") שעושים את הכל ביחד – אין להם הרבה ברירה, כיוון שהם תאומים סיאמים. הם משחקים בייסבול, מתאגרפים ועובדים בדוכן מזון מהיר והכל בתיאום מושלם, אבל אז אחד מהם מחליט להגשים את חלומו ולהיות כוכב גדול. הוא נוסע להוליווד, נפגש עם הזמרת שר הביצ'ית ובאורח פלא, או שלא, זוכה להצלחה. ואז מתגלה לכל כי מאחורי הכוכב המצליח, נמצא אחיו, דבוק.

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: למרות שהמבקרים נרתעים באופן עקרוני מהומור נמוך וגס, את הפארלים מרביתם דווקא די מחבבים (60 אחוזי טריות), בעיקר בגלל טוב הלב הנובע מסרטיהם. על פי הביקורות זהו סרטם הבוגר ביותר של האחים וככזה, הוא גם פחות מצחיק. תשפטו בעצמכם אם זה נראה לכם כמשהו חיובי.

הכסף מדבר: הבגרות היחסית שהפגינו האחים לא הרשימה את הצופים והירידה במפלס הבדיחות הרחיקה אותם. הסרט הרוויח רק 33 מיליון דולר.

במאים: בובי ופיטר פארלי (משתגעים על מרי, טיפשים בלי הפסקה) , 118 דקות, ארצות הברית, 2003.
 
N.Y. Daily News: זהו הסרט הבוגר, המתוק והמצחיק ביותר של האחים פארלי. הם לא לועגים לתאומים סיאמיים, אלא משתמשים בהם כסמל לקשר הדוק ובלתי נפרד בין אחים – ממש כמו הקשר שקיים ביניהם.

Village Voice: למרות מה שנהוג לחשוב, הצחוק נמצא רק במקום השני אצל האחים פארלי - אחרי הרצון לגרום לצופיהם להרגיש טוב. "תקועים לנצח" הוא אגדה, עקומה ומעוותת, על אופטימיות, התרוממות נפש וקשר אנושי.

Washington Post: האחים פארלי עושים את אותם טריקים בכל סרטיהם, וגם מעריציהם המושבעים יודו שב"צמודים לנצח" זה מתחיל להימאס. הסרט פחות מצחיק ויותר סנטימנטלי – וזה קיטשי ורע.
 

הזר

 
Young Adam

בסרט האווירה האפל והעצור הזה, שביים הבמאי הבריטי המבטיח דייויד מקנזי, מגלם יואן מקגרגור את ג'ו, בחור שמזיין נשים נשואות. זה מה שהוא עושה, זו המהות שלו, הסיבה לקיומו. לא תמיד היה המצב כך. פעם היתה לו חברה צעירה ויפה (אמילי מורטימר, אותה ניתן לתפוס גם ב"צעירים יפים ומבריקים") והוא ניסה לכתוב ולהיות סופר גדול. אולם החברה עזבה אותו, את מכונת הכתיבה הוא זרק לנהר ובמקום להמשיך בקריירת הכתיבה הצטרף כפועל למשפחה קטנה שנודדת ברחבי סקוטלנד על דוברה. אב המשפחה (פיטר מולן, "בילי אליוט") מתעניין יותר בגופת בחורה ערומה שהוא וג'ו משו מהנהר מאשר בסיפוק אשתו, וג'ו ממהר לנצל את המצב - ולא בפעם האחרונה.

מדד העגבניות הרקובות: קשה למצוא ביקורות שנשארו אדישות לסרט. חלקן שנאו אותו, אחרות שיבחו (57 אחוזי טריות). ככה זה כאשר במשך מרבית הסרט רואים סקס אלים ומכוער, והדמויות אפלות ומעוררות אנטגוניזם.

פרסים ועיטורים: הבמאי מועמד לפרס הבמאי המבטיח בטקס פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע. אגב, סרטו הראשון, המבולבל אך המבריק לרוב ("השממה הגדולה האחרונה"), הוקרן בפסטיבל י-ם האחרון והוא מומלץ בכל פה.

במאי: דייוויד מקנזי (השממה הגדולה האחרונה), 93 דקות, בריטניה/צרפת, 2003.
 
 
Guardian: הסרט אינו חף משגיאות – התסבוכת המינית מופרכת והנארטיב חמקמק – אך זהו סרט מרשים, מרתק ובוגר. מקנזי מתגלה כקולנוען מלידה.

Observer: "הזר" הוא סרט פקחי, הלוכד את עניין הצופה לכל ארכו. הוא גם סרט מדכא, אשר משדר חוסר תקווה וגורם לנו לרחם על הדמויות האומללות במקום לשתף אותנו במצבם הטרגי.

FilmCritic: המטרה היחידה של הסרט היא להראות את מקגרגור, כג'ו חמור הסבור וחסר המודעות, מזדיין עם כל בחורה בסביבה. ובכל זאת, למרות הזיונים לאורך כל הסרט "הזר" פשוט משעמם.
 

שחקי אותה מותק

 
Honey

איזה מותק האני דניאלס (ג'סיקה אלבה, סדרת הטלוויזיה "מלאך שחור"), כוכבת סרט הנעורים הנוסחתי הזה, סוג של "8 מייל" רק ממותק יותר ועם ריקודים במקום באטלים. לא רק שהאני יותר יפה מכריסטינה, רוקדת טוב יותר מבריטני ויותר מהבלוק מג'ניפר – היא גם יותר צדיקה מהאפיפיור, מאמא תרזה ומדודו טופז גם יחד.

גם אחרי שהאני מתגלה על ידי במאי קליפים מהולל וזוכה להצלחה, היא לא שוכחת את החבר'ה מהצ'כונה (hood בשבילכם). היא עוזרת לילדי המצוקה לצאת מהצרות בעזרת שיעורי ריקוד במתנ"ס הקהילתי, מתמודדת עם סוחר סמים אימתני ומגייסת כסף לקנות אולם קהילתי חדש ומגניב במקום הישן, שמתמוטט. רק מה, היא כל כך צדיקה שהיא לא מסכימה לשכב עם הבמאי ולכן הקריירה שלה נקטעת באיבה. איך עכשיו תצליח המלאכית המרקדת לקנות את האולם החדש?

מדד העגבניות הרקובות: הרמות אף מכל עבר – 'נוסחתי', 'קלישאתי', 'צפוי', 'מוכר', זה הנוסח של מרבית הביקורות (16 אחוזי טריות וציון ממוצע של 4.2 מתוך 10). כאילו שהסרט הסביר בהחלט הזה התיימר להיות משהו אחר.

הכסף מדבר: "מותק" עשה את הקופה שלו - 30 מיליון דולר בארה"ב עם תקציב של 18 מיליון. הופעת האורח הקצרה והמגניבה של מיסי אליוט בהחלט עזרה.

במאי: בילי וודרוף (שביים קליפים לבריטני ספירס, אן סינק – כאלה), 94 דקות, ארה"ב, 2003.
 
Washington Post: האני מלאכית מדי מכדי להיחשב לאמיתית ולעורר רגש כלשהו, אבל הסרט נעשה הרי מסיבה אחרת לגמרי – להראות כמה טוב היא נראית בבגדים צמודים.

N.Y. Times: במקום עימותים או דרמה כלשהי, מציע הסרט להיטי היפ-הופ מקפיצים וסדרה של תצלומי תקריב על הפופיק של מיס אלבה. אגדה אוטופית המשקפת את האופן בו מצטיירת תרבות הרחוב השחורה בימינו.

Roger Ebert: יש משהו מרגיע ואף משמח בסרט שמפגין כבוד כלפי נוסחאות עלילתיות עתיקות – בעיקר כאשר הוא עושה זאת היטב.
 

אינטרמישן

 
Intermission

שלל אירועים וסיפורים הנרקמים על רקע תכנון שוד. היה כבר סרט עם תקציר כזה השנה וקראו לו "מתנה משמים", אך "אינטרמישן" הוא בקטע אחר לגמרי – אין בו עירום וולגרי וגם לא גרוזינים. למען האמת, הוא קרוב יותר ל"טריינספוטינג" בקצב המהיר ובהומור הרב (ובשתיים משחקניותיו), אם כי הפעם המבטא הוא אירי, ולא סקוטי.

מעשה בצעיר (סיליאן מרפי, "28 יום אחרי", כוכב-על בדרך), שנפרד מחברתו כדי לבחון אותה. היא, בתגובה, פוצחת ברומן עם בנקאי מבוגר, שעוזב בשבילה את אשתו. האישה מחפשת לפרוק את הזעם בסקס פרוע עם בחור צעיר. בינתיים מסרב אותו בחור צעיר להשתתף בשוד בנק שמארגן פושע מקומי אלים (קולין פארל, כוכב-על בהווה). בין כל הדמויות רץ גם ילד קטן, שזורע הרס רב יותר מכולם גם יחד. וזה עוד לא הכל, בכלל לא.

פרסים ועיטורים: זוכה פרסי האוסקר האירי על הסרט, הבמאי והתסריט הטובים ביותר. שני האחרונים, אגב, עושים את הופעת הבכורה שלהם בקולנוע לאחר קריירה ארוכה ומצליחה על במות התיאטרון באירלנד.

במאי: ג'ון קראולי, 105 דקות, אירלנד, 2003.
 
Eye Weekly: על פניו סרט פשע אירי קשוח ומלא בהומור אלים, אך מתחת לחזות זו מתגלים סיפורים על אנשים המחפשים אהבה. בדומה לסרטיו של גיא ריצ'י ("לוק סטוק" ו"סנאץ'"), אבל עם לב.

BBC: מהיר, מצחיק בטירוף ומלא תצוגות משחק משובחות, "אינטרמישן" הוא הדבר הטוב ביותר שיצא מאירלנד מאז קולין פארל.

Gurdian: למרות המשחק המשובח, זו קומדיה דלה שנראית כמו פרוייקט גמר של סטודנט לקולנוע, שהתלהב קצת יותר מדי מ"טריינספוטינג".
 

בית של חול וערפל

 
House of Sand and Fog

ג'ניפר קונלי ("נפלאות התבונה") ובן קינגסלי מגלמים שני אנשים שנאבקים ראש בראש על בית אחד קטן בקליפורניה. הבית אולי לא מציאה גדולה אבל בשביל שניהם הוא מסמל הרבה יותר. היא ג'אנקית, שאיבדה את הכל, ועכשיו הבית שלה הוא כל מה שנותר לה. הבעיה היא שהיא לא נוהגת לפתוח את הדואר, גם כאשר הוא מכיל חשבונות לתשלום - ולכן מעמידים את ביתה למכירה פומבית. מי שקונה אותו במחיר מציאה הוא קולונל לשעבר בצבא השייח באירן, מהגר בארה"ב שמפרנס בקושי רב את משפחתו. עבורו מסמל הבית את התקווה להשתקם בארצו החדשה ואת ההתחלה של שגשוג כלכלי מיוחל. זהו קרב על הבית, וקרבות כאלו, אנו יודעים, לעולם לא נגמרים בטוב.

מדד העגבניות הרקובות: אם היו טענות לביקורות, הן בעיקר נסובו סביב החלק האחרון והעמוס מדי של הסרט, אך בסה"כ הוא קיבל תשבוחות רבות, בעיקר על המשחק המרשים. 77 אחוזי טריות וציון ממוצע של 7.5 מתוך 10.

פרסים ועיטורים: מזל טוב לבן קינגסלי. השבוע הוכרזה מועמדותו החמישית לאוסקר (אחד כבר יש לו בבית).

הכסף מדבר: זהו סרט קטן יחסית, שנעשה בתקציב של 16.5 מיליון דולר. עד כה הוא הכניס כ-10 מיליון דולר, אבל אולי המועמדות של קינסלי לאוסקר תעזור כדי לדחוף אותו עוד קצת.

במאי: ואדים פרלמן, 126 דקות, ארה"ב, 2003.
 
Newsweek: הרומן של אנדריי דובוס, עליו מבוסס הסרט, מכיל עלילה נרחבת מדי עבור סרט של שעתיים – דבר שפוגם באיכותו של הסרט, אבל את העוצמה של הדימויים הויזואליים בו ואת הזעם העצור של הסיפור והמשחק, קשה להוציא מהראש.

Village Voice: מלודרמטי, ועמוס בהטפות מוסר צדקניות. לקראת סוף הסרט, אחרי עוד אחד מהשיאים הדרמטיים המרובים מדי, הצופה אינו חש את הטרגדיה הבלתי נמנעת, אלא את העלילה המניפולטיבית והמאולצת.

Roger Ebert: סרטים כאלו בדרך כלל נוטים לרדד את העלילה לנוסחאות מוכרות של טוב נגד רע, אבל למרבה ההפתעה, כאן הסרט נשאר ישר לעצמו ובכך, שובר את לבנו.
 

טורמולינוס

 
Torremolinos 73

בשנות השבעים, בסוף שלטון פרנקו בספרד, חי לו בדוחק זוג נשוי (חוויאר קמרה, "דבר אליה" וקנדלה פנה, "הכל אודות אמא"). הכל נראה רגיל בגבולות הסביר, עד אשר מוצעת להם הצעה עסקית משתלמת – להצטלם בזמן שהם מתעלסים עבור "האנציקלופדיה הסקנדינבית על הרבייה העולמית". כיוון שהם מנסים ולא מצליחים להיכנס להיריון כבר זמן רב, נראה כי הכוונה אינה למחקר מדעי מעמיק, אלא לפורנו טהור. הם מסכימים וכך הופכת האישה לסמל סקס בינלאומי והבעל פועל להגשים חלום נסתר – להיות אינגמר ברגמן של תעשיית הסרטים הכחולים. עד כמה שזה נשמע מוזר, הסרט מבוסס על מקרה אמיתי.

פרסים ועיטורים: הסרט מועמד לארבעה פרסי הגויה (האוסקר הספרדי), כולל פרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי והשחקן הראשי.

במאי: פבלו ברגר, 94 דקות, ספרד/דנמרק, 2003.
 
 
IO Film: סרט שגורם לצופה לצחוק כל הדרך עד הסיום הצפוי, אך המספק לא פחות. מאזן היטב בין הפן הקומי לרציני, מבלי ליפול לאותן מלכודות חסרות טעם שעשויות לצוץ בקלות בסרט על פורנו ואמנות.

Jigsaw Lounge: סאטירה ייחודית, טובת לב ועשויה היטב על תעשיית הסרטים בימיו האחרונים של פרנקו ובכלל.
 

רטרוספקטיבה לדוד פרלוב

לפני כחודש הלך לעולמו חתן פרס ישראל לקולנוע דוד פרלוב. לזכרו מתקיימת רטרוספקטיבה מקיפה של כל עבודתו בסינמטקים השונים ברחבי הארץ. בפתיחה (חמישי) יוקרן סרט התעודה המהפכני לזמנו "בירושלים", סרטו האחרון "כלניות", בכיכובו של שלמה בראבא ובשיתוף סטודנטים רבים לקולנוע מאוניברסיטת ת"א (שם לימד פרלוב) ו"הגלולה", סרט עלילתי באורך מלא שביים לתסריט של ניסים אלוני.

בהמשך החודש יוקרנו עוד סרטים רבים, חלקם נדירים למדי, וביניהם כמובן גם כל פרקי "יומן", התיעוד המונומנטלי ורב החיקויים שיצר פרלוב, ובו היסטוריה של מדינה שלמה ושיעורים מאלפים באמנות, צילום וקולנוע מגולמים בסרט כמעט ביתי.
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר בקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו להחליט איזה סרט שווה לכם לראות.

גוטיקה, נערה עם עגיל פנינה, טיים ליין, צעירים יפים ומבריקים

חיוך של מונה ליזה, אמא, קארנדירו, אירן עדיין רווקה, פסטיבל הקולנוע הבריטי

הסמוראי האחרון, מסעות ג'יימס בארץ הקודש, רדיו, רוזטה

כל הביקורות, כל הסרטים-

האם הייתם יכולים לסבול את אח שלכם, דבוק אליכם כל היום? אם הייתם הופכים לכוכבי קליפים, כמו האני ב"שחקי אותה מותק", האם הייתם נשארים בשכונת העוני שבה גדלתם או קונים וילה במלרוז ויגואר כמו כל כוכבי ההיפ הופ? איך אתם מעדיפים את בן קינגסלי, כהודי ("גנדי"), כאירני ("בית של חול וערפל") או כיהודי פולני ("רשימות שינדלר")? והאם הייתם מוכנים להרחיב את האופקים עם "האנציקלופדיה הסקנדינבית על הרבייה העולמית"? כל זאת, ובצעדי קבוואח, בפורום הקולנוע של נענע.
 

אתרים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by