בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בנאיזם 
 
 
ערן דינר

ערן דינר חש כי האלבום החדש של אהוד בנאי מהווה את השעה המוצלחת ביותר להשקיע בה את כספכם החורף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא אחסוך מכם את השורה התחתונה. הנה היא כבר עכשיו: אלבומו החמישי של אהוד בנאי, שנוחת על המדפים יותר משבע שנים אחרי קודמו, מספק את השעה המוצלחת ביותר שבה תוכלו להשקיע את כספכם בחורף השתא. כמעט מתחשק להגיד שהוא היה שווה את ההמתנה המתישה, אבל מה, בכל זאת שבע שנים - מתוכן לפחות ארבע שבהן דובר על יציאתו של האלבום הבא של בנאי כמשהו שממש מציץ מעבר לפינה - זה עומס קצת מוגזם על עצביהם של מעריצים מרוטים ממילא. בכל זאת אנחנו רק בני אדם. שלא לדבר על הציפיות שהמתנה כה ארוכה מייצרת, אין פלא שמאז שחרורו הרשמי של האלבום לפני כשבוע מתקיימת ברובד סמוי תחרות בין המבקרים שנדרשו לו, בניסיון נואש למצוא בו פגמים.

ציפיות גבוהות הן לא עניין חדש עבור אהוד בנאי. כל אלבום חדש שלו מעורר אותן. שני אלבומיו הראשונים "אהוד בנאי והפליטים" מ-87' ו-"קרוב" שיצא שנתיים אחר כך, סימנו את גבולות הגזרה של השפה הבנאית. הראשון הציג את בנאי כרוקר חברתי קוצני וזועף. בשני המיר את החשמל והאנגסט בצליל אקוסטי–אתני חם שהכניס את המוסיקה המזרחית לזרם המרכזי של המוסיקה העברית מהדלת הראשית. זה היה בלי ספק סיפתח מרשים מאין כמוהו. שני האלבומים הללו לא היו רק פסגה אישית לבנאי, שהגיע אליהם אחרי מסע ארוך ומפרך של חיפוש עצמי ונסיונות פריצה כושלים, הם מתמקמים גם היום, עשור וחצי אחר כך, בין האלבומים החשובים והמשפיעים ביותר שהוקלטו בישראל. שני אלבומיו הנוספים – "השלישי" (1992) ו-"עוד מעט" (1997), ניסו לתמרן בין שני הקצוות שהציבו שני הראשונים, והצליחו באופן חלקי בלבד. גם אם כללו שירים מצוינים ואהובים שהפכו לפייבוריטים מובהקים בהופעות, כמכלול הם לא היו שלמים ולא הציעו חוויה סוחפת וממכרת כקודמיהם.

זה רק סמלי, ובוודאי לא מקרה, ששני הסינגלים הראשונים ששוחררו מתוך "ענה לי", האלבום החדש, מייצגים בדיוק את אותם קטבים ביצירתו של בנאי שייצגו אלבומיו הראשונים, הקאנוניים. הרוק האגרסיבי והישיר של "גבולות", הטעון במסר חברתי, מעלה באוב את הצליל של הפליטים, ואילו "היום" האישי, בעיבוד אקוסטי עדין ומרגש, מהדהד את "כולם יודעים" מתוך "קרוב". האלבום השלם נע גם הוא בין שני הקטבים הללו, אבל גם הולך הרבה יותר רחוק. מוסיקלית, מדובר באלבומו העשיר והמגוון ביותר של בנאי. בעזרתו של המפיק המוסיקלי גיל סמטנה, יוצא "הפליטים" שהחליף פאזה לכיוון המוסיקה הקלאסית ושב לרוק'נ'רול, הוא מדלג בין התחנות הסגנוניות המוכרות של בנאי וגם בודק כמה חדשות, פה קופץ לרגאיי ("היברומאן" המשועשע, שנשמע כהד של "יידישע ראסטהמן" הנושן), שם נוגע בפולק אירי ("בלוז כנעני", המוקדש למאיר אריאל), מבקר במחוזות בלוזיים ("ברוקלין" היפה) ומקנח בצ'יל כנעני בקטע הכלי "גשם באלפסי" שסוגר את האלבום. כמפיק מוסיקלי, סמטנה מציג כאן כרטיס ביקור מרשים ביותר. תרומתו לאלבום היא לא פחות ממכרעת.

כל העושר הצלילי הזה נשען על אוסף חזק של שירים המייצגים את המיטב של כתיבתו של האיש בתקופה הארוכה שחלפה מאז אלבומו האחרון. חלקם עברו כבר את טבילת האש שלהם בהופעות ומוכרים היטב לקהל הנאמן שהולך אחרי בנאי שנים. כזהו למשל "סטארטר אני ומיכה השקט", בלדה דילנית ברוחה שכתב יוסי אלפנט ושבוצעה לראשונה בערב המחווה שנערך במלאת עשור למותו. אמנם, "ענה לי" אינו נקי לגמרי מפגמים - "מסך הברזל", מחאה פשטנית למדי כנגד תרבות הרייטינג, הוא החוליה החלשה באלבום, אבל בתוך השעה הסוחפת והמרתקת שהאלבום מציע הוא לא יותר מנפילה רגעית, מה עוד שהעיבוד הרוקי, ובמיוחד הגיטרה המשובחת של דודי לוי, מאפשרים להבליג על הטקסט ולהתמקד בצד המוסיקלי, העשוי ללא רבב. יסלחו לי המקטרגים, אבל אני סבור ש"ענה לי" עומד בכבוד לצד אלבומיו הגדולים של אהוד בנאי. אין ספק שהוא עתיד להישאר איתנו עוד שנים רבות. רק שלא נאלץ להמתין עוד שבע שנים לאלבום הבא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by