בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זהירות, הומופוב  
 
 
ניצן הורוביץ`, הזמן הוורוד

ניצן הורוביץ מתריע כי הנשיא בוש מעודד גל חסר תקדים של הומופוביה כדי לקדם את מסע הבחירות שלו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מתקשה להאמין שאני כותב את זה, אבל הנה: יש רגעים שבהם אני מביט סביב ואומר: איזה מזל יש לקהילה הזו שאויביה הבולטים בזירה הפוליטית הם אישים דגולים כמו, נגיד, ח"כ נסים זאב. משב רוח כזה של גאווה ישראלית – מצב נדיר אצלי בימים אלה, אני מודה – עבר בי כאשר נאלצתי להאזין לנאומו של הנשיא בוש "על מצב האומה". היה מרתק.

בסך הכל די קשה להמחיש, למי שאינו מתמצא בפוליטיקה אמריקאית, עד כמה עמוק הפער בין התדמית החופשית והפתוחה שאמריקה מטפחת לבין הפנים האמיתיות שלה. אבל הנאום הזה של בוש היה, מהבחינה הזו, מהמם. בבת אחת נחשפו קיתונות השנאה, הצביעות והשמרנות המטורפת. בוש עוקף בקלילות כל הומופוב ישראלי מצוי, ולעומתו נראים קנאי ירושלים ובני-ברק כחתלתולים רכים.

טועה מי שחושב שבוש הוא בעיה של אמריקאים בלבד. כאשר נשיא ארצות הברית ממצב את עצמו כסמן העולמי הקיצוני במאבק בהומואים ולסביות, הוא משפיע על המאבק הזה בכל מקום. כדאי גם לחשוב מה עומד מאחורי החלטות ומעשים אחרים, למשל באיזור שלנו, של מנהיג שאומר שהדרך להימנע מאיידס היא פשוט להתנזר ממין. באמת כמה פשוט. חבל שהנשיא לא הסביר שכדי להימנע משפעת ומשאר מחלות שעוברות באוויר, צריך להפסיק לנשום. או עוד יותר טוב – כדי להגן על מנהיג המעצמה מפני קלקול קיבה, יועציו חייבים למנוע ממנו לאכול. אבל בינתיים בוש הודיע על הכפלת התקציבים לתוכניות וארגונים המקדמים התנזרות ממין.

תוכנית ההתנזרות של בעלה של לורה (מעניין אם הוא מיישם את זה בבית) היא רק פסיק קטן במתקפה האדירה של בוש והימין השמרני לקידום "ערכי המשפחה" - כל אותם "ערכים" המסייעים בהקמה ובביצור של המשפחה הנורמטיבית: נישואים – כן, גירושים – לא. היתרבות – כן, אמצעי מניעה - לא ולא (גם לא לצעירים, במיוחד לא לצעירים). הריון – כן, הפלה – לא ולא (אפילו לא במקרה של אונס או גילוי עריות). הטרוסקסואליות – אך ורק, הומוסקסואליות – חלילה וחס. בניגוד לישראל, אלה הנושאים הגדולים של הפוליטיקה האמריקאית. אלה העניינים שמוציאים שם מיליונים לרחובות, ואלה מטרות "התוכנית להגנת הנישואים" של ג'ורג' בוש.

התוכנית הזו עמדה במרכז הנאום "על מצב האומה", והיא תעמוד גם במרכז מסע הבחירות שלו. בוש איים על שופטים כי אם יפסקו למען נישואים חד-מיניים – מה שכבר קרה בבוסטון - הוא ייזום תיקון בחוקה האמריקאית שיקבע במפורש כי נישואים הם בין גבר לאישה בלבד. עכשיו מבקשים השמרנים ברחבי ארצות הברית כי הממשל יקצה תקציבים לפעילויות אנטי-הומוסקסואליות, ובמיוחד "המרה" של הומואים ל"אנשים נורמלים". לא מפתיע בכלל שארגון ההורים של ההומואים והלסביות בארצות הברית ((PFLAG מדווח שתוכנית בוש עוררה גל של הומופוביה ברחבי ארצות הברית, וכי "כל המטורפים קיבלו גושפנקה נשיאותית לפעול נגד הומואים".

מסע הצלב של בוש נגד ההומואים הוא לא גחמה אישית וגם לא גימיק של בחירות. המתקפה הזו נובעת מאידיאולוגיה פוליטית שמבוססת על ברית בין הימין הדתי, הנוצרי, לבין הימין הכלכלי וההון הגדול. הדבק המחבר ביניהם הוא לא רק הכוח השלטוני, שמשרת אותם היטב, אלא השמרנות החברתית. זו מצויינת לעסקים והיא גם בסיס הכרחי לדת. הרי צריך לעבוד, לפרנס משפחה, לא להתלונן, להכיר תודה על מה שיש, ואם קשה - אפשר תמיד להתפלל. הרי אלוהים תמיד מקשיב, ואם רק תאזין לו ותתאמץ, גם אתה תוכל להיות ביל גייטס.

כדי להבין מה מונח עכשיו על כף המאזניים צריך לקחת בחשבון שבתקופת בוש זכה הציר הדתי-כלכלי להשפעה וכוח חסרי-תקדים. "השמרנים החדשים" המנהלים את העניינים בוושינגטון אינם יכולים להרשות לעצמם הפסד של בוש בבחירות, ודאי שלא למישהו כמו הווארד דין, לשעבר מושל ורמונט – המדינה הראשונה בארצות הברית שכבר הכירה בזוגיות חד-מינית, או ג'ון קרי, הסנטור ממסצ'וסטס – שבית המשפט שלה קבע שיש להכיר בנישואים חד-מיניים.

מבחינת הבוסים הגדולים של הפוליטיקה האמריקאית, יותר מדי מונח כאן על הכף. מבחינתם, בוש חייב עוד ארבע שנים בבית הלבן כדי לסיים את המשימה למענה מימנו לו את מסע הבחירות והבטיחו את נצחונו: להשלים את מינוי השופטים הימניים לבתי המשפט האזוריים ולבית המשפט העליון ובכך לקבוע את דמותה של מערכת המשפט האמריקאית לעשרות שנים; להמשיך בהפרטת שירותי הרווחה ומערכת החינוך והעברתם לידי הכנסיות; להמשיך ולקצץ בבריאות הציבורית ולהגדיל את רווחיהן של חברות התרופות; להגדיל עוד ועוד את תקציבי החימוש; ולבצר את הלובי'ס של המזהמים הגדולים: תשלובות הכימיה, הרכב, התעשיות הצבאיות, וכמובן הנפט, בעיקר הנפט.

קשה לנהל מסע בחירות למען זיהום אוויר או בעד קיצוץ תרופות לקשישים. הרבה יותר קל לשלוף הומופוביה שקיימת ממילא ולהפוך אותה לדגל של הסתה, עטוף בנימוקים מוסריים לכאורה. מה גם שהומופוביה כזו היא לא סתם גזענות מהסוג שאמריקה מכירה היטב, למשל נגד שחורים. ההומופוביה, שבמאמץ גדול של עשרות שנים סולקה מהשיח הציבורי והועברה אל אגפי הפלילים, זוכה עכשיו ללגיטימציה כאמצעי יעיל במאבק למען החברה הקפיטליסטית שבוש מעוניין לחזק: ביצור הנישואים ו"ערכי המשפחה".

באמריקה, למרבה הצער, התחושות הללו חזקות מאוד – הרבה יותר מכפי שנוטים לחשוב מחוצה לה. אמריקה גם בטוחה שיש לה את הכוח לשנות מגמות בינלאומיות, כמו למשל ההכרה המתפשטת בנישואים חד-מיניים. ואם לשפוט על-פי מה שעשה הנשיא הזה בשלוש שנים בלבד, אין ספק שבתקופתו-תקופתנו מתעצבת הגדרה אמריקאית חדשה למושג "גבולות הכוח".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by