בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בחישוב מהיר זה יוצא 1,200 חודשים של בדידות 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן סבורה כי "לחיות כדי לספר" מהווה את גרסת הדי.וי.די לכתבי גבריאל גרסיה מארקס: מעניין לפרקים, משמים ליותר פרקים ורלוונטי אך ורק למעריצים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיוויד לינץ' אמר פעם בראיון לניו-יורק טיימס שפורמט הדי.וי.די הורס את המסתורין שבקולנוע. יען כי אם הבמאי החליט שסצינה מסוימת גורלה להיבלע בסל המיחזור, סימן שלא היתה חיונית להבנת הסרט ולא תרמה לו מאום. ניתן להוסיף לדברי הגאון ממונטנה שרק לעיתים נדירות תורמות הערות הנוסטלגיה של הבמאי (ברצועות הדיבוב) לתובנות חדשות לגבי תוכן היצירה. מעריצים שרופים, עם זאת, יפשפשו בקרביי התקליטור ויפיקו סיפוק גם מפירוט לגבי סוגי התה שנשתו בהפקה. "לחיות כדי לספר", אם כן, הוא גרסת הדי.וי.די לכתבי גבריאל גרסיה מארקס: מעניין לפרקים, משמים ליותר פרקים ורלוונטי אך ורק למעריצים כבדים עם ידע מוקדם בהיסטוריה קולומביאנית.

החלק הראשון בטרילוגיית הזכרונות של מארקס, מחשובי ומפורסמי הספרות הלטינית, מתפרש על פני לא פחות מ-550 עמודים, שההתמצאות בהם, לעין ההדיוטה בתולדות קולומביה, הוכיחה עצמה כמשימה מתסכלת לכל הפחות. בדומה ל"מאה שנים של בדידות", הבסט סלר האולטימטיבי של מארקס, הספר החדש דורש תוספות של אילנות יוחסין ומפה, רק שבניגוד ל"מאה שנים של בדידות", הוא לא כולל אותן. כך מוצא עצמו הקורא מושלך מחוזה אחד למשנהו ומדון רמון רביעי לחמישי. ריבוי ההסברים זרועי השמות על תולדות הספרות והפוליטיקה הקולומביאנית אולי מחדשים, אולם הופכים את ההתמצאות בספר לקשה ואת ההתמודדות עם אורכו המאסיבי וזרם התודעה ששולט בו לפרקים למייגעת.

הספר מתחיל ונגמר כמעט באותה הנקודה - בסוף שנות העשרים של מארקס הצעיר, עת עלה על דרך המלך בעיתונות הרצינית. מגוון הרפתקאותיו, במגוון עיתונים וערים, מתערבבות איפשהו בסביבות העמוד ה-240 לכדי עיסה אחת, והקורא מוצא עצמו מדפדף לכל עבר ומנסה לעשות סדר בקרנבל העליז.

ואולם בדי.וי.די של מארקס, מעבר לחשיפת פרטי טריוויה שכיף לדעת (כמו אופי ההשראה ל"סופת שלכת" וזהות העומד מאחורי שם הגיבור של "סתיו של פטריארך"), יש גם תובנה בעלת ערך, ששופכת אור חדש על המהות הדמיונית של הספרות הלטינו-אמריקנית. בין סיפורים על מערכות עיתונים, פידל קאסטרו הצעיר, מהפכות עקובות מדם ופגישות הרות גורל, מספר מארקס, בפשטות פרוזאית של תיאור יומיומי, על אפיזודות פנטסטיות לחלוטין. על רוח הרפאים החצופה שחלקה את בית משפחתו; על דודתו שהכיר כל נעוריו וגילה רק בבגרותו שמתה כשהיה תינוק; על סאטיר שישב עמו באוטובוס; ועל שאר ניסים ונפלאות שמאפיינים את הכתיבה הלטינית.

מדהים להיווכח שהנגיעות הפולקלוריסטיות שמשולבות בכתיבתו של מארקס, כמו גם בכתיבתם של רבים מבני איזורו, אינם פיקציה שנועדה לפלפל את העלילה, אלא דרך לתפוס את המציאות הקיימת. זכרונותיו של מארקס, כפי שהם מתוארים באוטוביוגרפיה, משופעים בסיפורים שסופר אירופאי היה מגדיר כפיקציה - ואילו הוא מגדיר כנוסטלגיה אותנטית וטבעית.

אלמנט שובה לב נוסף, שהקל את הקריאה באפוס האישי רחב היריעה הזה, הוא עוצמתו המרשימה של הרגש היחיד שנשאר יציב בעולמו של מארקס הנער, גם כשרעב ללחם - והוא רגש אהבת הקריאה. מארקס מתאר בפרוטרוט ובאהבה מרגשת את הספרים שקרא, את השפעתם ומעל הכל את הצמא העצום שהיה ועדיין יש בו למילה הכתובה. הוא מספר איך פירק והרכיב מחדש יצירות של גדולי הספרות הקולומביאנית, האמריקנית והאירופאית וחיפש בהם את דרכו הקשה והפתלתלה לספר סיפור. הוא מגולל, על פני עשרות עמודים, מאבקים מורטי עצבים עם טיוטת סיפור. זהו אולי, פרט לתובנה על שורשי הכתיבה הפנטסטית, המטען העיקרי שמספק הספר לקוראים: תיאור מדוקדק, מפורט מדי אך אינטימי, של בחור צעיר שהעולם בשבילו הוא אלא ספר פתוח עם דפים לבנים, והוא, במשך הרבה מאות של עמודים, בסך הכל מחפש דיו.

קטונתי אני מלהכריז שמארקס מצא את הדיו, הקאנון של הספרות הלטינית יעשה זאת בשבילי. ב"לחיות כדי לספר", נראה שהוא איבד קצת את הטיפקס.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by