בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כשנסגרת דלת, נפתח חלון. וגם כשמישהו מפליץ 
 
 
דנה רוטשילד

ממרומי הייחוס המשפחתי הכבר-לא-רלוונטי שלה, מנסה דנה רוטשילד להתמודד עם השרי אריסון שהצטיירה בראיון של שלי יחימוביץ' אצל קובי מידן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כנצר לשושלת בנקאים עשירה, אצילים בני אצילים, דם של אצולה אוסטרו-הונגרית זורם בעורקי. אבות אבותי היו עשירים כקורח. הקייזר היה מחזר לפתחם, אצילים ביקשו את חברתם, ואנשים מהיישוב היו מצביעים עליהם בקנאה ולוחשים "היהודונים המטונפים האלה הסתדרו בחיים".

ברם, מאה השנים האחרונות לא עשו חסד עם המשפחה, לפחות עם האגף המזרחי שלה (ואין אלא להאשים את סב-סב-סבי, שבטמטומו הביא את בשורת הבנקאות מזרחה, שעה שאחיו ביכרו להביא את ההון למערב אירופה). היה את הקטע עם הגרמנים – הם באמת לקחו הכול ודחפו את סבא למפעל עם תנאים לא משהו; אחר כך היה את הקטע עם הקומוניזם – את מה שעוד נשאר הם הלאימו והקצו למשפחה איזו דירה טחובה בלא משנה איפה; ואז הם עלו ארצה. כאילו לא די בכך, אבא שלי התחתן עם פרענקית.

בקיצור, כעת אני עמך, אך שורשי נעוצים עמוק בלב ליבה של האצולה, וככזו אני מרגישה אחריות מסוימת של מי שמנוסה בתהפוכות הגורל כלפי אלה ששפר עליהם מזלם לעת עתה. ממעמדי הנוכחי כסטודנטית דלפונית צפיתי אתמול בראיון עם שלי יחימוביץ' ב"פגישה לילית" עם קובי מידן, ולו כדי לשמוע על מפגש-ההבהרה התקדימי שערכה עם שרי אריסון בלב אותו דו-קרב-סערה שטילטל את ארצנו, ועל פניני החוכמה שניפקה לה המיליונרית באותו דייט.

על פי הציטוטים של שהביאה יחימוביץ', אריסון נשמעת כמי שעושה שימוש נבון בכספה, ומשקיעה ממון לא מבוטל בסמי הרגעה. כך, מתוך עננת השאנטי שבה היא שרויה, היא רואה את עצמה כמשיח, כזו שנבחרה להיות מיליארדרית. את בלבולי השכל הסוציאליסטים של היחימוביצ'ית היא מנפנפת כזבובים טורדניים: "יש עליות, ויש גם ירידות", ענתה וככל הנראה התייחסה לסוטול האיכותי שלה. מובטלים, מעמד ביניים, פיטורים, רעב – כל אלה הם תפאורה אקזוטית שעליה בונה התשובה הנשית ללואי ה-14 את דרמת החיים שלה. "יש במה, ועליה יש פועלים ויש מי שעומד בקדמת הבמה", אמרה, כי חייבים לקחת דברים בפרופורציות הנכונות.

"כל אדם שנולד נבחר לתפקידו וצריך להיות שמח בחלקו", הפליא עוד ציטוט מטעם האריסונית, שבכך הזכירה לי את מרי אנטואנט עם ה"אם אין לחם תאכלו עוגות" שלה. רק שבמקום עוגות מציעה אריסון לרעבים קצת שאנטי, ולחסרי הכול היא מציעה להיות שמחים בחלקם. הם הרי נבחרו לתפקיד עלובי החיים והיא נבחרה לתפקיד הגבירה, וכשם שהיא בנדיבותה קיבלה על עצמה את התפקיד שנגזר עליה כמיליארדרית שזופה, כך גם הם צריכים לבלוע ולהפסיק לקטר, למחות או לדרוש קצת מהנתח הכלכלי לעצמם. למזלם של ההמונים העלובים – ואני בהם, על אף מוצאי המיוחס – אריסון לוקחת את תפקידה ברצינות הראויה, ואף מצטלמת עם בגדים כסופים מהאייטיז כדי לקדם את השלום שבתוכה. יחימוביץ' התעקשה למצוא בדל שפיות אצל הסטלנית המאושרת, והקשתה עם סיפורי הפיטורים של אנשים שאיבדו ברגע אחד את כל חייהם. "כשנסגרת דלת, נפתח חלון", ענתה האריסון בלי להתבלבל. אני דווקא ציפיתי שתשורר איזה הייקו.

זה לא שרמת הניתוק של אריסון הפתיעה אותי – אני כבר מתורגלת במופעי חוסר המודעות של אלה שנולדו עם הגנטיקה הכלכלית הנכונה – זו רמת הטירוף שהיתה מעניינת. אין דרך אחרת לומר את זה, אבל פרוייקט "השלום מתחיל בתוכי" של אריסון הוא התשובה הישראלית לאחוזת נוורלנד של מייקל ג'קסון – פיקציות של אסקפיזם שתודלק ביותר מדי כסף ובתפיסות דתיות שמתעשרים חדשים מתמכרים להם ביתר קלות. מערפילי הקרחנה שבה היא שרוייה, מאמינה אריסון באמת ובתמים שהיא קורצה מחומר אחר, שהיא אינה אנושית כמונו, אלא נעלה יותר. אנחנו בסך הכול נולדנו לשרת, לעבוד בפרך, לאכול חרא ולהתנחם בכך שרני רהב טרם סימן אותנו כאוייב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by