בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דין עזה כדין נינט וגבסו 
 
 
דפנה ארד

דפנה ארד גורסת כי על משאל העם הקרוב להתקיים במרחב ה-SMSים – המקום שבו העם כבר אמר את דברו בסוגיות משמעותיות לא פחות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
המתנגדים למשאל העם על פינוי יישובי רצועת עזה שכחו שכל הטיעונים שלהם לא פועלים על מצביעי ה-SMS. לנו הרי היה את הכוח לבחור בנינט כבר בקיץ, ואם רק תתנו לנו להחליט - בלי להתלבט, בלי להתעכב, בלי לשחק אותה ראש קטן - נשלח את המילה "כן" לכל מספר שתגידו.

ראש הממשלה, אריאל שרון, הביע במזנון הכנסת את תמיכתו במשאל עם על פינוי יישובי רצועת עזה. שרון מבקש לערוך משאל עם שכזה עוד לפני ההצבעה בממשלה, כדי ללחוץ על השרים להצביע בעד ההצעה לפינוי היישובים בעזה. להצעה זו, מספרים, עומד להיות רוב משמעותי בקרב העם, מה שיעניק לשרון את הלגיטימציה הנחשקת והוא יוכל להמשיך בתוכניותיו כרצונו. מהלך משאל העם יגרום, אם הכל ילך כשורה, ללחץ אמיתי על חברי הכנסת, לכניעתם, לפינוי ההתנחלויות, לניצחונו של שרון, לחיילים מבסוטים ולשלום עולמי.

מעולם לא התבצע בישראל משאל עם כזה. בשוויץ, לעומת זאת, בין השנים 1945-1980 נערכו 169 משאלי עם כלל ארציים, ומספר רב בהרבה של משאלי עם מקומיים. ואולם, כידוע, פה זה לא שוויץ, ופה יש רוב חילוני ומיעוט דתי, רוב יהודי ומיעוט ערבי, רוב סחי ומיעוט מסטול, ועוד כל מיני בעיות של ניסוח.

מפלגות הימין מנסות להבטיח שיידרש רוב "מיוחד" במשאל העם, כנראה כדי לנטרל את השפעתם של המצביעים הערבים, שיתמכו אוטומטית בהצעת הנסיגה. הסיעות הערביות מתנגדות בטירוף לרעיון שכזה, שנראה להם משום מה גזעני. כדי לסבר את האווירה באיזה תקדים, נזכיר שבאמצעות מיני-משאל-עם כבר בחרה ישראל את פיראס. תעשו את החישובים.

עוד מתנגד למשאל הוא ח"כ אברהם פורז (שינוי) שטוען כי הוא בעד שלטון פרלמנטרי ונגד שיטת משאלי העם. "כדי לקבל החלטות צריך להשיג רוב בכנסת, ולא ללכת למשאלים", הוא אומר. מצד אחד זה נכון שחברי הכנסת אמורים לייצג את הציבור, וששימוש במשאל עם הוא מעין הבעת אי-אמון במוסדות הנבחרים הדמוקרטיים. מצד שני, כל סקר עלוב מראה על חוסר שביעות רצון מאותם חברי הכנסת מלאי-האגו, השחיתות והטמטום - אז אולי כדאי שפעם אחת הם יסתמו את הג'ורה ויתנו לנו לסמן לבד את האיקס ליד ה"כן" או ה"לא".

היחיד שקולו לא נשמע בעסק הזה הוא בעצם העם. טוב, זה באמת לא נשמע הגיוני לשאול את העם אם לעשות משאל עם, כי אז חברי הכנסת יעלבו נורא. שהרי הם נבחרי הציבור, ולמה לא לשאול אותם על העתיד שלנו. ברצוני להבטיח בשם העם לאריאל שרון, על סמך מיני-משאלי-עם קודמים כמו משאל "שירי, גבסו, או נינט?", כי יש לו את כל הסיבות שלא לדאוג מפילוג העם או מאפליה של מגזרים כאלה או אחרים כתוצאה מהשימוש בדמוקרטיה ישירה. השימוש הגובר ב-SMSים יצר דור מזוין חדש של פוסט-דמוקרטים צעירים, הנושא בחובו כוח עצום של בחירה בכיף, והוא עומד עם אצבע דרוכה על המקשים.

ביום חמישי האחרון, למשל, החליט העם איזה שיר של דויד ד'אור ילך לאירוויזיון. מוקדם יותר בחרה ישראל את השיר שיוקרן במסגרת התוכנית החמודה מערוץ מוזיקה 24, "ראש בראש" (בה ניצחנו את שלמה ארצי). בקיץ, חוץ מהצבעות ה-SMS המטורפות ל"כוכב נולד", אלפי מציצנים גרמו למלי לוי להשיל נעליה מעל רגליה ולעפר שכטר להישאר רק עם מכנסי-דפוקותי, בעוד ניסיון מצחיק להעלאת רייטינג לערוץ 10. זהו שימוש חדשני, מוצלח ומבדר של העם בדמוקרטיה ישירה. אלו אינם סקרים שמראים את התפלגות הדיעות המצוברחות של הישראלים - אלא בחירות עממיות של טעם אישי והחלטות לא-קיומיות.

בפרוייקט Y ראינו אמנם שאין אפשרות להגיע למאה אחוז של הסכמה כללית, אבל זה לא הוריד במאומה מההרגשה הלאומית והקונצנסוזיאלית שאחזה. המקרה המפתיע הראשון היה בדו-קרב ההדחה של צ'ינו נגד דניאל גן אל, שבו צ'ינו לא זכה בהפרש מדהים, אלא סתם בהפרש סתמי; המקרה המפתיע השני היה צ'ינו נגד פיראס, בו פיראס זכה, למרות שכולם יודעים שצ'ינו הוא סנסציה. עד היום השמועה גורסת שהצ'ופצ'יק מעל הצ' בשמו של צ'ינו היפיוף הרסה לו את האחוזים והסיכויים, אבל כולם יודעים לקבל את דברו של ה-SMS.

דומה כי אנחנו ניצבים בנקודה מכרעת שתקבע באם הדמוקרטיה הייצוגית תתכופף ותפנה את המקום לדמוקרטיה הישירה ה-SMSית, או שמא הכל ימשיך חראגיל. כשאנחנו מסתכלים על החודשים האחרונים ועל הדרך שבה התנהלו העניינים בעולם הבידור, קשה שלא להתפעל ולברך את כוח הבחירה שהעניקו הודעות הטקסט הקצרות לעם. אם נתרגם את זה לעולם הפוליטי יכולים לקרות רק דברים נפלאים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by