בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'וד לאק 
 
 צילום: קלאודיה (קלה) לוין   
 
יוענה גונן, הזמן הוורוד

חודש אחרי, יוענה גונן מספרת על המפגש המרגש ונודף מיצי הכוס עם ג'ודית באטלר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חודשים עכשיו אני לא ארחץ את היד. לא אחרי שג'ודית באטלר, הכוהנת הגדולה של התיאוריה הקווירית, לחצה לי אותה. הכל קרה כל-כך מהר - הסתובבתי אבודה בנפתולי מדשאות האוניברסיטה, כשלפתע אור גדול בקע ממזרח, ולפני הופיעה באטלר, מוקפת בפניהן החרדות של כל מרצות החוג למגדר, וסביבן המון סטודנטים אוחזים שלטים בגנות הכיבוש האלים וגדר ההפרדה הגזענית והגזלנית.

מיד גררו אותי בדש מקטורני (באתי בעניבה ואפודה, כמיטב מסורת נערי הפנימייה, כדי שבאטלר תחשוב שאני יותר משכילה ממה ששכלי הרופס יוכיח לה) והובילו אותי אל מזבח הבאטלר. "זו יוענה, או יוהן, או יוני, או ג'יימס" הציגה אותי ע. זיו בפני ג'. באטלר, כמציגה פרח כמורה נידף ונרעד בפני האפיפיור ירום הודו. ואז זה קרה - באטלר, שמעכשיו לעד תהיה יודית בשבילי, הושיטה מבעד לעננים יד רכה וחמימה, ונגעה בידי הלחה כשהיא ממלמלת מילות שבח יגעות ל"כביסה שחורה".

אחר-כך הסתובבתי בקמפוס כסהרורית, נזהרת שלא להרטיב את היד בזיעתם של זרים, רחמנא ליצלן. בכל זאת, הצלחתי לנווט את דרכי לחדר בו נערכה הרצאה מקדימה של יודית בנושא יחסי שארות, מעין צ'ופר למקורבים לצלחת ולמעריצים שרופים של המגה-סופר-סטאר. לקראת הפגישה נדרשנו לקרוא מאמר שכתבה היודית בנושא, ואני אכן קראתי, אבל היה מנוי וגמור עמי שאם היא תשאל מי קרא אני אכחיש, וכך אולי אזכה לנחת זרועה בדמות פליק חצוף בישבן. לפני כל הכיתה, כמובן, כי ככה מגיע לילדות רעות כמוני.

יודית לא היתה במצב רוח לתשוקותיי המשתוללות. יש לה לוח זמנים צפוף, והיא לא תיתן לאף דייקית חרמנית להפריע לה, זה היה ברור. את כל שורות הפיק-אפ המוחצות ששייפתי בבית, בנוסח "יודית, בואי תערערי את הנורמה החברתית איתי" ו"יודית, אל תדירי אותי מהדיסקורס שלך" בכלל לא היה לי זמן לשגר אליה, כי היא באה לדבר ביזנס. הנוכחים העירו הערות על המאמר, שתכליתן המרכזית היתה להוכיח ליודית שהם חכמים וראויים לאהבתה. אני שתקתי. לא שלא רציתי שיודית תחשוב שאני חכמה וראויה לאהבתה, אבל קיוויתי שהעניבה תעשה את העבודה בשבילי, ואם לא העניבה אז לפחות האפודה החומה, שכבר קיבלתי עליה מחמאות רבות.

כדי שלא תקבלו גם אתם מכות סרגל בטוסיק (אני רוצה את זעמה הקדוש של יודית רק לעצמי), אני אספר לכם שבמאמר תוהה באטלר אם המאבק למען נישואים הומו-לסביים, וחיפוש האישור מטעם המדינה על הזוגיות שלנו, מסמן את תום עידן התרבות המינית הרדיקלית, כשהוא יוצר הפרדה בין יחסים קוויריים לגיטימיים (אלה שיקבלו הכרה מהמדינה) לבין אלה שלא יהיו לגיטימיים גם תחת ההסדר החדש. היא יוצאת נגד הכורח להיות רק "בעד" או רק "נגד" נישואים הומו-לסביים. מבחינתה, ברגע שננקוט עמדה בדיון כזה, אנחנו מאשרים את המסגרת הבינארית של הדיון, ומאבדים את העוצמה הטמונה במגוון האפשרויות ליחסי שארות.

אחרי ששלל קוויריות יפות עיניים הפגינו בפני יודית את חוכמתן ובקיאותן במילים לועזיות, יצאתי לשאוף אוויר צח ולאכול ארוחת צהריים קלה. אפס כי חברותיי הנבונות לא התירו לי לעשות זאת, ותוך כדי אמירות מעודדות בנוסח "יא חתיכת פוסטמה" ומכות על קודקודי, הבהירו לי שבמקרה של כוכבנית כמו באטלר אסור להתבטל, ויש לתפוס מקום בתור להרצאה המרכזית כבר עכשיו. ואכן, תבונתן שוב היתה בעזרי, כי כשהגענו לאולם הגדול, בו היתה אמורה להיערך ההרצאה המרכזית של יודית, גילינו שתור של לסביות אדומות לחיים וצפודות מקור משתרע על פני מספר קילומטרים בקדמת הבנין, כאילו שם משפחתה של יודית היה רביץ ולא באטלר, כאילו מדובר במופע רוק ולא בהרצאה אקדמית יבשושית.

אחרי המתנה ארוכה נפתחו השערים, ולסביות מכל המינים והסוגים זרמו פנימה בחמת זעם, מחפשות כסא להניח עליו ישבן נחוש ולהכריז על הקמת יתד המאחז. "לסביות מכל המינים והסוגים" זה אומר שהביצה הלסבית בעבעה שעות נוספות. היתה שם האקסית הארורה שהכאיבה לך עד שחשבת שנושרות לך השחלות, ולצידה החברה החדשה שלה שכולן אומרות לך שאת יותר לוהטת ממנה, ואת יודעת שהיא בחיים לא תדע לזיין כמוך, אבל בכל זאת הידיים שלה הן אלו שמונחות על התחת העגלגל של האקסית הארורה, ואפילו שהידיים שלך עצמך מונחות על התחת העגלגל של מישהי, בכל זאת את רואה אדום. היתה שם הבחורה שהתחלת איתה לפני כמה שבועות בבר, ולקחת את הטלפון אבל לא התקשרת כי פרח מזיכרונך, ואיכשהו ניסית להפיץ לכיוונה את השמועה שחלית בצירוף נדיר של סארס ואבעבועות שחורות, אבל הנה עכשיו היא רואה אותך נאבקת על כסא בנחישות שכולה משדרת בריאות בווארית, ומחייכת אלייך בחמיצות. היתה שם הבחורה שהיית מאוהבת בה לפני שנים, וזאת שדחית אותה והטילה עלייך קללה עד דור שביעי, וזאת שהזדיינתן פעם אבל את לא כל כך זוכרת איך קוראים לה וזה קצת מביך, וההיא שגנבה לך את החברה ממש מתחת לאף. בקיצור, היה דם, וניחוח של הורמונים ומיצי כוס וביוץ באוויר, וזה יכול אולי להסביר את מה שאירע בעשרות הדקות הראשונות של ההרצאה.

כי אווירה של אנרכיה ולהט יצרים שררה שם, וזה היה מפחיד ומעצים כאחת. במשך חצי שעה ניסו אנשי הביטחון להוציא את המון האדם שהצטופף במעברים, כדי להתאים את החדר לדרישות האבטחה. והיה ברור שהמון האדם שהצטופף במעברים לא יפונה, ושיש כאן למעשה מאבק פוליטי בין הגברים הסטרייטים של העולם וחוקי האבטחה שלהם, לבין הדייקיות הפוליטיות של העולם והזעם החתרני שלהן. לשווא ניסו המאבטחים להכפיף אותנו לכללי הבטיחות שלהם באיומים שונים; לדייקית שמגיעה להרצאה של באטלר ברור ש"אבטחה" היא רק שם קוד לשיטה של גברים סטרייטים לשלוט ב"אחר" באמצעות מכלול חוקים מומצאים, ממש כמו "דת" או "מדינה" או "פסיכיאטריה" או "משפט".

לבסוף נאלצו אנשי הביטחון להיכנע להורמונים הלסביים הנזעמים שריחפו באוויר, אך בכך לא הסתיימה הסאגה האנרכיסטית. הבא בתור לספוג את נחת זרוען של הדייקיות ושל האקסיות של האקסיות שלהן היה רקטור האוניברסיטה בכבודו ובעצמו, אחד פרופ' שמעון ינקלביץ'. מתוך זלזול מוחלט, ינקלביץ' כנראה לא טרח לברר מיהי כוכבת העל שהפציעה בשמי ארצנו. הוא יצא נגד החרם האקדמי שהוכרז על ישראל בשל הכיבוש, ולא ידע שבאטלר היתה מראשוני החותמים על החרם הזה. כשהוא הציע להפריד את האקדמיה מהפוליטיקה, הקהל המלוהט הגיב בקריאות בוז רמות, מרצות החוג למגדר הגיבו בצחקוקים מבועתים, וינקלביץ' ברח מהאולם בבושת פנים. דיונים רבים נערכו אחר כך בנושא גירוש ינקלביץ'. אם אוכל לתרום כאן את שתי האגורות שלי, אין ספק שהגיע לו לספוג מנה על הטיפשות, הזלזול והא-פוליטיות שלו, ועם זאת חשתי לא בנוח להיות חלק מהמון זועם ומעריץ, שכמעט הצדיע לבאטלר על הבמה המוגבהת.

כך או אחרת, הרוחות נרגעו, הלסביות התמקמו, ויודית פתחה בהרצאה, לא לפני שציינה בשנינות "יש לי הרגשה שהאירוע כבר התרחש". אבל האירוע לא התרחש, כי האירוע האמיתי והבלתי מעורער היה הרצאתה של באטלר, שבה רעדתי, והתרגשתי, וכמעט כמעט שבכיתי. זה מפתיע עוד יותר כשמדובר בבאטלר, חוקרת שנודעה לשמצה בחוסר בהירות רעיונית.

ההתחלה היתה רגועה, באטלר יצאה בלהט מוצדק נגד עוולות הכיבוש, וכשהיא הזכירה לטובה קבוצות שונות שפעילות בנושא, ביניהן גם קבוצות בהן אני פעילה, כמעט הרגשתי ששווה לקחת את כל השיט בשביל מילה טובה ודה-קונסטרוקטיבית ממנה. אחר-כך היא הגיעה לחלק המרכזי של ההרצאה, העיסוק במגדר שלשמו התכנסנו כולנו (והאקסיות שלנו גם), והרגשתי כאילו היא מדברת מתוך הלב שלי, החיים שלי, הכאבים והשמחות שלי. אני לא יכולה לתאר את ההרצאה במדויק, כי ברובה הלחיים שלי בערו והחזקתי באלו שישבו לצדי כדי להיאחז במשהו.

באטלר דיברה על כך שיש אנשים שלא זוכים להכרה בתואר "אנושיים" בגלל שהם לא מתאימים לאף אחת מקטגוריות המגדר המקובלות בחברה (ואני חשבתי על האחת שהעניקה לי את ההכרה באנושיות של המגדר שלי); באטלר העדיפה את חוסר הבהירות המגדרית על פני ציות לנורמות דכאניות של מגדר (ואני חשבתי על כמה זה מתוק לבלבל אנשים ברחוב); באטלר ציינה את העובדה שהחלוקה המגדרית המותרת לא כוללת את כל מה שיכולת להיות ושאין לך מילים להיות (ואני חשבתי על כל מה שאני וכל המילים שחסרות לי); באטלר הזכירה נער שנרצח לא רחוק מהבית שלה בקליפורניה, רק בגלל שהלך למסיבה בחצאית (ואני חשבתי על הקללות והמכות בחוץ); באטלר לגלגה על האבחנות הפסיכיאטריות של "בלבול מגדרי" (ואני הרגשתי עוצמה גדולה בוקעת מתוכי).

רציתי לצאת מגניבה ולהגיד שזה היה הרבה פחות ממה שציפיתי, אבל האמת היא שכבר הרבה זמן שלא התרגשתי ככה בהרצאה. בדרך החוצה חטפתי מכה איומה בחלק הפנימי של הירך מאחד הכסאות באולם. שבועיים אחר-כך ועדיין יש לי שם סימן כחול לתפארת. החלטתי לספר לכל מי שאני מזדיינת איתה שזה מהסקס הלוהט עם יודית, אבל בתוכי אני יודעת שזה פשוט בגלל שאחרי מה שקרה לי שם בהרצאה, הייתי חייבת לשאת סימן כלשהו על גופי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by