בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גבסו זה תרבות הצרוך או תרבות הסמוך? 
 
 
מורן שריר

מורן שריר על ההבדלים בין החברה הישראלית לאמריקאית, כפי שהם משתקפים מצפייה בפרק של "אמריקן איידול"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
באחד מבקרי שני האחרונים הלכתי באיזשהו רחוב בתל-אביב ופתאום קלטתי שהמדרכה מלאה בפוסטמות. היו פוסטמות שישבו על הכביש, היו כאלה שישבו על המדרכה וכאלה שעישנו בעמידה. הרחוב נראה כמו הסצינה מ"שיער" בה כל ההיפים המוזנחים שורצים בסנטרל פארק ושרים. גם ברחוב ביום שני הן שרו, וכשנכנסתי לבניין הבנתי שבאותו יום מתרחשים האודישנים ל"כוכב נולד". בעודי ניגש למעלית שמתי לב שכמה מהבנות תולות בי מבט וחלקן גם הוציאו פתאום כמה אוקטבות מהגרון שלהן, סתם במקרה. הן הזכירו לי זונות קראק בפיגאל וידעתי שאזכה במציצה אם רק אעלה אותן איתי במעלית, לקומה של הביג-שוטס.

את האמת, לא הבנתי מה הקטע. לתוכנית כמו "כוכב נולד" ניגשים עשרות אלפי אנשים, ומה הסיכוי שדווקא את תיבחרי? אדם תבוסתן כמוני לא היה מנסה. זה כמו התחרויות האלה שיש לפעמים בטורנירי טניס, שנותנים למישהו מהקהל לחבוט כדור אל חור זעיר בתמורה למרצדס. אני יודע שאם הייתה לי ההזדמנות לעמוד שם, לא הייתי מנסה, כי הסיכוי אפסי.

אם בארץ הסיכוי לזכות ב"כוכב נולד" הוא אפסי, אז בארצות הברית הסיכוי הוא אפסי לחלק באפס. מצד שני, באמריקה התהילה היא גם פי כמה. בגלל זה אולי המתמודדים בתוכנית "American Idol" (שהעונה השלישית שלה משודרת בסטאר פלוס) מוכנים לקבל מהשופטים חרא שבארץ הם לא היו מוכנים לספוג. אם בארץ גבסו היה פתוח עם מיטלמן, ונינט העזה להתלונן בפני צביקה הדר על שמשך את הזמן בגמר מניצנים, אז באמריקה יש דיסטנס אמיתי ומשמעת ברזל. את השופט הרע מגלם סיימון קאוול, ששפט גם בגירסה הבריטית המקורית. קאוול הוא בריטי מניאק ושזוף שנראה שהוליווד עשתה לו רק טוב. נכון לעכשיו הוא אחד האנשים הנערצים עלי.

השוטר הבינוני הוא רנדי ג'קסון, מפיק וזמר שחור שמנסה להיות בחבר'ה אבל לא מצליח לצחוק על המתמודדים כראוי. השופטת הטובה היא פאולה עבדול, שהייתה כוכבת באייטיז אבל היום היא לא מצליחה לעלות על טיסה של אמריקן איירליינס. עבדול תמיד תחייך, וגם כשהיא תגיד למתמודד שהקול שלו מבחיל, היא תעשה את זה ותסמיק.

ומזה בדיוק מורכב "אמריקן איידול": מתמודדים שעושים צחוק מעצמם ושופטים שמתחרים על האנטי-סופרלטיב המעליב ביותר. גם ב"לא נפסיק לשיר - כוכב נולד" היו רגעים קומיים בפרק האודישנים. היו כמה טמבלים וכמה זייפנים ולא מעט שעשו צחוק מעצמם; ככה גם בפרקים הראשונים של פרוייקט Y. ההבדל הוא שבארץ הכניסו את הקטעים הקומיים כבדרך אגב, כאילו לא נעים ליוצרי התוכנית ללעוג לאנשים שבאו להיבחן במיוחד בשבילם. ב"אמריקן איידול" ברור שזו מטרת העניין, ולכן גם השופטים מעליבים את המתמודדים, דבר שבארץ לא יעשו (לפחות לא עד העונה הבאה).

בארץ הכל שכונה. הרי ברור שביציאה מהאודישן הסולן של פורטרט ישנורר סיגריה מאחד המתמודדים הזייפנים, ואילו זה יזכיר לו שהוא ראה אותו בהופעה בערד 92' ושאח שלו עשה איתו מילואים. "וואלה", יאמר הסולן של פורטרט. "וואלה" יענה הזייפן. "אז מה את אומר, אפשר לסדר משהו?". "נראה" יגיד הסולן של פורטרט וייקח שאכטה מהסיגריה. האמריקנים, לעומת זאת, מקצוענים. לא מוותרים לחלשים ולא מרחמים על מסכנים. אולי זה בגלל שהם לא עושים מילואים.

חלק מהמקצוענות הזאת היא להעליב את האנשים שחיכו שלושה ימים בתור והם גם ככה רגישים כי הם הומואים מטקסס וחשבו ש"אמריקן איידול" היא ההזדמנות להראות לבריונים מהתיכון שיצא מהם משהו. המקצוענות בשירה היא גם המקצוענות הטלוויזיונית - לתת שואו אכזרי וטוב בכל מחיר, גם אם אתה מעליב את הבת של הפקידה שאתה מכיר מהעירייה. בארץ אין את זה, בארץ הכל שכונה והכל סמוך. כנראה שבאמת בכל טוב יש רע, וההיפך.

________________________________________________________
"אמריקן איידול". ימי שלישי ב-20:30, ערוץ סטאר וורלד
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by