בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בסוף מוציאים אותה להורג 
 
 
אדם אבולעפיה

אדם אבולעפיה מזהה את "מונסטר" כסרט תבניתי וסתמי, שמשתמש בקוריוזים ביוגרפיים קלישאתיים כדי להתחמק מהנושא המעניין באמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"מונסטר" מגולל את "סיפורה האמיתי" של איילין וורנוס, זונה מפלורידה שהפכה רוצחת סידרתית של לקוחותיה, נשפטה והוצאה להורג. כן, היא מתה בסוף, את זה כולם אמורים לדעת. גם על זכייתה של שרליז תרון בפרס תחפושת-פורים הטובה ביותר שמעו אוזני כל. אך מה בדבר העובדה שהסרט הזה לא משהו?

סלבי (כריסטינה ריצ'י) היא נערה לסבית צעירה, בת למשפחה פוריטנית, שנשלחה לגור עם דודתה כדי ללמוד נימוסי מיטה. ערב אחד היא חומקת לבלות בגיי-בר מצוי, שם היא פוגשת באיילין (שרליז תרון), אשת-חלומותיה: בלונדינית בשנות השלושים לחייה, גבוהה, שמנמנה, פרוצה ומקסימה. פניה אמנם מצולקות והיא מדברת כמו החברים של דרו קארי, אך הקסם שופע מעיניה. השתיים נפגשות שנית ב"החלקרח". משחק-אמון חפוז על המחלקיים, והאהבה מתחלקת בקלילות אל ביניהן. דומה כי סצינת ההתחרמנות שמגיעה חיש-קל באה להשוויץ ב"גאווה" וכאילו לומר, "הנה לכם סרט הוליוודי שבא לתאר יחסים לסביים ללא כל בושה". למעשה, זה לא מקרי שליחסים התמימים המתוארים בהתחלה יש התפתחות הרסנית. זה לא סרט על "סתם" לסביות, אלא על רוצחת וחברתה ההוזה. הייצוג של הלסביות בהוליווד נותר קוריוזי.

סלבי בורחת מבית דודתה כדי לחיות עם אהובתה. איילין מחליטה לפרוש מהרחוב, ומנסה לחפש עבודה ראוייה על-מנת שתוכל לפרנס ביושר את המלאכית הקטנה שלה. כשסגנונה הוולגרי ומראה המפוקפק מונעים ממנה להצליח במסע הארין-ברוקוביצ'י שלה, היא נכנעת למקצוע הישן. היא נאנסת באכזריות ע"י לקוח, ובאקט של הגנה עצמית הורגת אותו וגונבת את מכוניתו. מאותו הרגע שפיותה מתדרדרת למערבולת של תסביכי ילדות ורגשות אשם. היא מוצאת עצמה רוצחת בדם קר עוד ועוד מלקוחותיה.

לראות את שרליז תרון עושה דה-נירו של "השור הזועם" (ואני לא מתכוון רק ההשמנה והאיפור הלא-מחמיא, אלא גם האופי של הדמות), זה לא כזה תענוג. זה נכון שלצד הקריקטורה הברורה של וודי הרלסון ב"צ'ירס", יש לה גם כמה רגעים חינניים ואפילו משכנעים; אבל בסופו של דבר ההתלהבות בלראות אותה מלאה וגסה נובעת רק מהידיעה שהיא בעצם רזה וחיננית, והמחשבה שהיא שחקנית כזו מעולה, גם היא מגיעה בזכות הדעה הראשונית עליה, שזוכרת אותה כסתם פרצוף יפה. בכל מקרה, אוסקר הגיע לה מהסיבה הפשוטה שהיא קיבלה אותו.

את כריסטינה ריצ'י אני מעדיף שותקת. נטיות שוביניסטיות? אני מכחיש בתוקף. ריצ'י נסמכת שוב ושוב על המבט המסתורי והמונוטוני שלה. הבובתיות האופיינית שהתאימה לסרט כמו "באפלו 66" של וינסנט גאלו, מתעקשת כאן במקומות לא לה. הדמות שלה תקועה כבר בתסריט, אך אפשר והילדה הנצחית הזו היתה יכולה לשנות זאת עם קצת יותר דינמיקה בלשון.

הסרט מתהדר בכך שהוא אינו מצדיק את הרוצחת, ובו-בזמן מבין אותה, אך העמדה המוסרית ה"מתוחכמת" הזו באה בעצם להתחמק מהנושא המעניין באמת. עונש המוות השנוי-במחלוקת שהוטל על איילין, מגיע באפילוג של הסרט כאילו היה גזר-דינו של האל העליון. כאילו לא מדובר בסוגייה אמריקאית שמתגלגלת כבר שנים רבות וכעת זוכה לעידוד ודחיפה מצד ג'ורג' בוש ושאר משפחתו אשר על השלטון האמריקאי.

סרט בעל שם דומה, שהניב גם הוא זוכת אוסקר ("מונסטר בול", האלי ברי), דווקא היטיב לגעת בנושא הזה, לפחות בחציו הראשון והמוצלח יותר - ואף זכה לאהדה מסוימת בשל כך - אבל זה היה בתקופה אחרת. וגם מבלי להיכנס לעובי קורת הבון-טון ההוליוודית, דומה כי במקום להישאר רק בתיאורים הפסיכולוגיסטיים-ספוקלטיביים של הלך הרוח הרצחני, ניתן היה לעסוק ב"מונסטר" גם במשפט הקונטרוברסיאלי. ייתכן שבכך היה הסרט מביא "סיפור אמיתי" קצת יותר.

כי בסופו של דבר, מדובר בסרט תבניתי, משעמם וסתמי. כמעט מכל בחינה. חלקים ארוכים ממנו מועמסים במוסיקת צ'ילאוט רגשנית שנועדה למלא את החורים התסריטאים. הקומפוזיציות, כמו גם הצבעוניות, נשטפות באווירה של סרט ישראלי דל תקציב. אז יהיו שיגידו שזה סרט מקסים, מרגש ואמיתי, אבל אנחנו יודעים שהאפיל העיקרי שלו טמון בקינקיות שיש בזונה שהיא לסבית, נקמנית ושרלילה תרון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by