בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לפעמים כוכב יכול להיות רק כיסוי לפיטמה 
 
 
אחי רז

אחי רז חושב שאפילו צביקה הדר לא יכול לקלקל את הקונספט שעובד פיקס ב"כוכב נולד 2"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמישים אלף איש ניגשו למיונים הראשוניים של "כוכב נולד 2". הדבר הראשון שחשבתי עליו כששמעתי את הנתון הקיצוני הזה, זה איך שאני לא מכיר אף אחד מהם. אף אחד לא אמר לי שהוא היה, או מתכוון ללכת לאודישן, וגם לא קיבלתי טיפ על אף אחד כזה מיד שנייה או שלישית. איך יכול להיות שיותר מאחוז מתושבי המדינה הכשירים לשואוביז, שזה פי 2 ומשהו ממספר חללי מלחמות ישראל, למשל, הלכו להיבחן, ולא שמעתי על אף אחד מהם. מילא אני – אף אחד אפילו לא אמר לי שהיו מבחנים כאלה, למרות שאני שר לגמרי לא רע, לדעתי – אבל הסטטיסטיקה מחייבת שיהיה שם איזה פרצוף מוכר.

העניין הזה נפתר מהר מאוד, כשהמצלמות של צביקה הדר ליטפו שוב ושוב את התורים הצפופים ואת אלפי הנבחנים שנמרחו בהם, כאילו שריכוז כמויות גדולות של אנשים במקומות קטנים היא סוג של הישג שראוי להתפאר בו. הצילומים האלה השקיטו אותי, כי אם יש דבר אחד שאני יודע לבטח, זה שאף אחד שאני מכיר לא עומד בקבוצות כאלה מרצונו. האמת היא שאני מאוד מקווה שאף פעם לא נצטרך לעמוד פה בתור ללחם, כי אז נראה לי שהלך עלי.

כשהנושא הזה נסגר, שאלה אחרת, מעט יותר קשה, התחילה להלום לי ברקות. איך זה שכל כך הרבה אנשים שלא יודעים לשיר מגיעים למיונים של תחרות לאיתור כשרונות בתחום השירה? מה, הם לא יודעים שהם גרועים בזה? או מטריד יותר – הם בטוחים שהם מעולים בזה? אולי הם מודעים לעליבות הטונאלית שלהם, אבל בונים על האפשרות שמעטים קראו את המודעה בעיתון, או ששאר החמישים אלף עוד יותר גרועים, או נתקעו בפקקים באיילון?

עד כמה חסר מודעות צריך אדם להיות כדי לחשוב שהוא יודע לשיר? בגיל 7 הייתי בטוח שכל אחד יכול להיות זמר. ראיתי את יהורם גאון עושה את "אלף נשיקות" ב"עוד להיט", ולא הבנתי מה כל כך מסובך בזה. ל"כוכב נולד" נבחנים אנשים בני ארבעים שלא מצליחים להשחיל תו אחד נכון. מה אמור המתבונן מהצד להסיק מזה? זה ממש עצוב שבן-אדם חי ארבעים שנה תחת האשליה שהוא יודע לשיר, כי אף אחד לא טורח לנפץ לו אותה, ובפעם הראשונה שבה הוא נעמד מול אנשי מקצוע, כולו חגיגיות רוחשת ופנים של "סוף סוף אני הולך להתפרנס ממה שאני עושה הכי טוב", הם צוחקים לו בפרצוף.

הפרקים הראשונים של "כוכב נולד" ודומותיה מוקדשים באופן מסורתי לגיבורים הטראגיים האלה. אתנחתא קומית קלה לפני הגודש הדרמטי והייצרי שצפוי בהמשך, כשהילדים הגדולים יעלו למגרש. הדבר היפה באמת ב"כוכב נולד" היא שהקונצפט עובד פיקס בשני המישורים – הקומי שבא קודם והדרמטי שבא במקומו - ואין שום גורם בעולם שיכול לקלקל את זה. אפילו לא צביקה הדר, שביום שישי ראיתי אותו לראשונה מאז ימי הקומדי סטור, ובשום אופן אני לא מצליח להסביר לעצמי איך התגלגל גבוה כל כך בענף הזה. אולי כי הוא נחמד. זה מה שתמיד כולם אומרים עליו. צביקה הדר? אה, הוא מאמי. איזה חמוד. הוא אוהד של הפועל באר-שבע. איזה גבר.

כאמור, לא יצא לי לראות את העונה הקודמת, אבל מהפרק הראשון של העונה השנייה, ברור לי לגמרי למה "כוכב נולד" הפכה לכזה שלאגר. היא כל כך בסיסית, שאין בה מקום לטעויות. למעשה, אני חושב שהפרשנות המקומית עדיפה פי כמה על הגירסה הבריטי, שבו מטריחים אותנו בקורות חייהם של המתמודדים גם מחוץ לשעות הפעילות - ואני לא אומר את זה רק בגלל שלפני שבוע החלטתי שהריאליטי מת. באמת לא מעניין אותי מה מעולל הזמיר התורכי ניסו סימן-טוב בזמן שאני אוכל ארוחת צהריים, או מה טיב יחסיו בווילה עם עוזי פיינרמן, הגיטריסט המחונן של בום-פם, שהופיע פתאום משום מקום במוקדמות.

לכן אני מניח שבעונה השלישית של "כוכב נולד" כבר יהיו מאה אלף מתמודדים בסיבוב הראשון. זאת כבר תהיה הזדמנות מצויינת לייצר סדרת בת שתוקדש לאותם אנשים שהיו מתיישבים על תקן האתנחתא הקומית, סטייל אולימפיאדת הנכים. נראה לי שזאת התוכנית היחידה עם סיכוי הוגן להדיח מפסגת הרייטינג את "כוכב נולד".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by