בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ואני גם לא אוהב את צחי 
 
 
מורן שריר

למרות גילויים מקוטעים של חיבה מצידו, מורן שריר לא חושב שצוערי הקומדיה של "האקדמיה לצחוק" מסוגלים להחזיק פריים טיים של שישי בערב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כולם שונאים מצחיקנים כפייתיים. אותם נודניקים שחייבים להתחכם ולתת כל תשובה מלבד זו שלמענה הם נשאלו. אותם אנשים שעושים חיקויים של מרוקאים, או מכניסים לכל משפט שמות של פוליטיקאים משל היו מודי זנדברג ב"פופוליטיקה".

כאלו הם התלמידים ב"אקדמיה לצחוק", וקשה להאשים אותם. יכול להיות שבאזרחות הם בכלל לא מעצבנים, אבל כשלוקחים אותם לתוכנית שבה הם נמדדים על פי היכולת שלהם להצחיק, הם מרגישים מחויבים להיות כל הזמן על המשמר. כששואלים אותם שאלות בסיסיות על סדרי המגורים בבית או על החברים שלהם, הם מחויבים להתחכם, ואם אין להם משהו מצחיק להגיד, הם אומרים אותו במבטא.

האקדמיה לצחוק בבעיה. במשך השבוע היא מתנהלת ב"ביפ" כתוכנית ריאליטי לכל דבר ואילו בערב שישי היא מופיעה בערוץ 2 כמופע מהוקצע. ספורים האנשים שרואים את התוכנית במלואה, זאת אומרת בשני הערוצים. אלו שעוקבים אחרי חייהם היום-יומיים של המצחיקנים בביפ ויש להם חיים בערב שישי, מפסידים את טקס החניכה של יקיריהם ואת קתרזיס הניפוי השבועי. לעומת זאת אלה שמדליקים טלוויזיה ביום שישי אחרי שפיטמו את עצמם בעגל ופירה, מופתעים לראות במקום "ארץ נהדרת" את צחי אירני ולא מבינים מה נפל עליהם. צוערי הקומדיה האלה הרי לא באמת מחזיקים פריים טיים של שישי בערב.

תוכנית כזאת יכולה לדבר רק למי שעקב במשך השבוע אחרי הקשיים, ההצלחות ושטיפת הכלים של הילדים האלה. מי שבמהלך השבוע מפתח דעה כלשהי, מתיעוב ועד לעג כלפי המתמודדים האלה, חווה חוויה מדהימה בערב שישי כשהם על הבמה. אבל מי שלא יודע מי ולמה זה שראל פיטרמן, נאלץ לבהות במסך ולהפטיר "הא?" תמה מדי כמה דקות.

הבשורה המעודדת היא שהם לא כולם גרועים. אבי נוסבאום דווקא די מוצלח ולשלישיית דופה יש פוטנציאל לא רע (מדובר בשלישייה שמורכבת משני תאומים זהים ועוד בחור. הצעה לסדר: תחליפו את הבחור השלישי בבנו של אלחנן טננבוים, ותיווצר שלישייה זהה לחלוטין. מדובר באפקט קומי מדהים שיפצה על כתיבה בינונית). בכל אופן, הם גם מכניסים קטנות פוליטיות בטקסטים שלהם ואני בעדם.

מי שסומן כבר מההתחלה ככוכב הוא צחי אירני, אישיות די גבולית. אירני הוא גבר נאה, צ'חצ'ח מאלה שאפשר למצוא קילו בשקל בשירותים של ה-DOME. אם אומרים שהומור מופיע בעיקר אצל כאלה עם תסביכי נחיתות אז לא קשה להבין איפה צחי מצא את שלו. שראל פיטרמן הוא איש שמן, כך גם מירב הרמל. שניהם אגב עפו השבוע ואני ממליץ להם להופיע בצמד, הדימיון בין השניים מתעתע.

נחמן ישראל הקאלטי זכאי לקטגוריית "מיעוט דפוק" משל עצמו. אני פשוט מעריץ את האדם הזה ואוהב אותו אהבת נפש. הוא כזה נעבעך מגניב, שאני לא רואה מצב שהוא יוצא מהאקדמיה בלי זיונים וקוק בשירותים של ה-TLV. ואם לא יהיו לו, אני אסדר.

יאיר אורבך הוא דוס. הוא נראה כמו מין גדי טאוב שעשה תפנית מפחידה עם המרד השפוף שלו. על אף הסלידה הבסיסית, אורבך התגלה כדחקיונר לא רע שמריץ צחוקים על חשבון אדושם. תמיד מפתיעים אותי דוסים מצחיקים. הגיוני לחשוב שאנשים שעסוקים כל כך בלפחד מאלוהים, יתקשו לפתח חוש הומור. וחוץ מזה יש את אבי לוי שהוא ככל הנראה האיש הרגיל ביותר בארץ וההומור שלו בהתאם.

הייצוג הנשי ב"אקדמיה לצחוק" לא נופל מהייצוג הגברי ובוודאי לא עולה עליו. אפשר לציין לטובה את טלי אלגד, משום שהיא ממש חמודה ומשום שאם היתה גבוהה יותר, הייתי משתמש בכינוי יום הדין, "כוסית". הדר לוי שומרת על רמה יחסית גבוהה, אבל גם זה רק בתחום בדיחות השבי זרעיה של ה"אני דפוק, בואו צ'מעו איך גדלתי בבית-שאן/מגדל העמק/שדרות". חוץ מדופה, אף אחד לא ממש מעז עם הומור קצת אחר מהחומרים האדיר-מילרים המקובלים. מה עם נונסנס? מה עם סלפסטיק? מה עם "מה הקטע עם" או "שמתם לב ש-" הישנים והטובים?

חברי האקדמיה לצחוק צריכים להביא חומרים חדשים ולהבריק עוד ועוד כל שבוע. כל מי שראה את "הקומיקאי", סרט תיעודי על ג'רי סיינפלד פוסט הסדרה (יש באוזן), יודע שלקומיקאי לוקח שבועות וחודשים לבנות מופע של כמה דקות, איתו הוא רץ שנים. לא ברור איך חשבו שלצחי אירני ולאבי נוסבאום יהיה חומר חדש כל שבוע, אבל כדאי שיעבדו איתם טוב, כי מי שלא רואה את התוכנית כל יום לא יישאר ביום שישי לגלות אם לבדיחה יש פאנץ'.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by