בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני לא המסבירה של הקהילה הלסבית 
 
 
דנה שבת, הזמן הוורוד

סרטה של הבימאית הלסבית דנה גולדברג, "תא", מתמקד במערכת אלימה בין שתי נשים לסביות. "מישהו צריך להציב מראה בפני הקהילה. מערכות כאלה קיימות גם אצלנו"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דנה גולדברג, בוגרת בית הספר לאמנות "המדרשה", בית ברל, הציגה החודש את סרטה "תא", שהפקתו נתמכה על ידי שתי מלגות מקרן התרבות אמריקה-ישראל ושצולם ב'מינרווה' בהשתתפות ניצבות לסביות 'אותנטיות'. "תא" הוא סרט קשה, מכמה סיבות. ראשית, הוא מכניס את הצופה, בליווי מוסיקה צורמת, לתא שירותים קטן ודחוס ביצרים ופחד. הוא משליך אותו במפתיע מאווירת הפלירטוטים והמבטים הלא מזיקים של המינרווה, אל סיטואציה אלימה בין שתי נשים לסביות.

"תורידי את המכנסיים", אומרת הבחורה הברונטית לאולה המכווצת בפינה, שמבצעת את ההוראות בחוסר חשק. "עכשיו את התחתונים", היא פוקדת. מצב קשה, שיכול להתרחש בכל מקום אחר בעלם, בכל חברה אחרת. אבל דנה בחרה שהאלימות הזו תהייה בין לסביות, וזו הסיבה השניה לקושי שלנו. קשה לנו לחשוב שאין לנו על מי להצביע ואת מי להאשים בתוקפנות הזו. זה קיים בנו, גם בתוכנו. תתמודדו עם זה.

הסרט הוקרן במסגרת חודש "מין, גדר, מגדר" בסלון מזל, שהיה מלא עד אפס מקום. הדיון שהתעורר בעקבותיו הוכיח שהסרט אכן מהווה בעיה עבור הקהילה, ומציב מולה מראה שלא כל כך נעים להתבונן בה. חלק ניכר מן הדיון התמקד בסוגיות של "איך אנחנו נראים כלפי חוץ". ה'חוץ' במקרה זה היה כפול: איך יראו אותנו הסטרייטים (למה שוב מציגים את הקהילה בהקשר של אלימות?) ואיך יראו אותנו כישראלים, אם הסרט יוצג בחו"ל (למה שוב הישראלים מוצגים בהקשר של אלימות?). היו טענות שהטקסט, המאוד ישראלי, לא יובן על ידי זרים. היה גם מי שראה את התוקפת כסוג של קורבן. לנוכחים היה מאד קשה לקרוא להתעללות הנפשית הזו בשמה המפורש – אלימות - כפי שלדעתי היה קל יותר לעשות אם היו מוצגים בסרט גבר ואישה.

לאורך הדיון שמרה היוצרת על זכות השתיקה. גולדברג: "רציתי להקשיב לכל נקודות המבט ולא לקבוע מה נכון או לא נכון, כי כל הדברים שנאמרו היו רלוונטיים ולא רציתי לצמצם את האפשרויות".

- ובכל זאת, מה יש לך להגיד על הסרט, איזה סרט רצית לעשות?
"הכוונה לא היתה לעשות סרט לסבי, אם כי הדמויות הן לסביות. סרט לסבי, לדעתי, הוא על 'מה זה אומר להיות לסבית' ועל ההתמודדות עם הלסביוּת, והסרט הזה עוסק בדברים יותר אוניברסליים. הבחירה בלסביות היתה כי אני לסבית וזה עולם שאני חיה בתוכו והוא מושך אותי ואני רואה בו הרבה מאוד צדדים. מה שהיה חשוב לי זה להראות משהו שאנחנו לא רגילים לראות. אנחנו נורא רגילים לראות את הגבר כדמות המתעלל, ורציתי לראות מה קורה כששמים שתי נשים בדינמיקה של שליטה".

- הסרט מאוד ביקורתי כלפי הקהילה. היו שהתייחסו לזה כאל פרובוקציה.
"לרוב אומרים ששתי נשים זה כזה טהור ורך ואלוהי. זו תפיסה מאוד לא פמיניסטית בעיני. במובן מסויים הסרט הוא כן לסבי, במובן של להציב מראה מול הקהילה. יש הרבה פנים לקשר בין נשים, וגם זה אחד מהם, למרות שלא מדברים על זה. אנשים רואים בזה פרובוקציה כי לאנשים קשה לראות את מה שמפחיד אותם לראות בעצמם. מאוד חשוב שבכל חברה יהיה מבקר פנימי כזה".

- ואיך תגיבי על הטענות שהסרט מזיק לקהילה?
"זה לא סרט הסברה. אני עושה אמנות, ולדעתי סרט לסבי טוב יכול לעשות לקהילה שירות טוב יותר מסרט קיטשי, או כזה שמציג רק חלקים נעימים שלה".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by