בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מטרוק סקסואל 
 
 (מתוך האתר הרשמי. צילום: כפיר חרבי)   
 
אחי רז

עם כל הקטע הזה שת"א חזרה להוות כר נעים עבור מיטב תקליטני תבל, מזדקרת לה בשוחות אופציה בלתי קיימת: מסיבות פריפריה. אחי רז עם כתבה שנייה, ואולי אחרונה, בסדרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(מתוך האתר הרשמי, צילום: כפיר חרבי)
 (מתוך האתר הרשמי, צילום: כפיר חרבי)   
לאחרונה התחלתי ליטול מדי יום ביומו, עם ארוחת הבוקר, טבלית של ויטמין סי. הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שכדאי לי להיות בריא ככל האפשר. שמעתי איפשהו, אולי אמא שלי אמרה לי (אולי ראיתי באיזה תוכנית טלוויזיה בסגנון "חידושים והמצאות"), שהאוכל שאנחנו מכניסים לפה הוא כבר לא מה שהיה פעם. בגלל זה צריך תוספי מזון. אולי בעצם קראתי את זה על הבקבוק הכהה, מתוצרת חברת סופ-הרב (משחק מילים). המצחיק הוא שבבית המרקחת אפשר לבחור בין ויטמין סי עם חומצה לבין נטול. כשתהיתי למה לי לקנות עם חומצה כשאפשר בלי, נשאלתי אם יש לי בעיות בקיבה, ולמרות שאין לי מושג מה המצב שם בפנים, פלטתי אינסטנקטיבית שברור שלא. מי טמבל להצהיר על בעיות בקיבה? אז קיבלתי את הגירסה המסוכנת, עם החומצה, אבל לא ברור לי כל כך למה מייצרים ויטמין סי שעושה צרבת אם אפשר באותו כסף להימנע מזה. בכל מקרה, זה היה ביום שישי.

יום קודם לכן ישבנו במנזר וניסינו לשכנע את מוריס שהוא חייב לבוא למטרוק בקיבוץ חצור. מכיוון שהוא האיש עם האוטו, כמו שאומרים, זה היה מאוד קריטי שיגיד כן, כי קיווינו שנוכל לפגוש את רוני סופרסטאר בחדר העברי של המועדון, למרות שלאף אחד מאיתנו לא היה מושג אם היא עדיין הולכת לשם, גם עכשיו, כשהיא כזאת סלב. ביני לבין עצמי חשבתי שאין מצב שבחורה במעמדה מסתובבת שם, אבל כלפי חוץ הקרנתי ודאות מוחלטת. "אתם משוגעים? ברור שהיא שם", נדמה לי שצעקתי קצת. "היא המלכה שם". בתוך תוכי בערתי. מה היא אמורה לעשות כשישמיעו, והרי ודאי שישמיעו, את "סופרסטאר"? מה אז? ידעתי שמתן ביטוי פומבי לשאלה הזאת, משמעותו גזר דין מוות לסיפור המטרוק, לפחות לאותו ערב. "אז מה בכלל ההבדל בין צנון לצנונית", שאלתי לבסוף בקול רם מדי.

במבט לאחור, דווקא השאלה הטפשית הזאת, שנשאלה באמת ברגע של חוסר ודאות, הביאה למפנה הנחוץ כל כך במצב הרוח השולחני. מדהים כל פעם מחדש לגלות עד כמה העיוותים הכי מינוריים על ציר הזמן מתגלים ברטרוספקטיבה כבעלי חשיבות מכרעת. הכי מוזר. גולדסטאר אחד מאוחר יותר כבר היינו במוריס-מוביל.
 
הגענו לחצור בסביבות שלוש. מחוץ למטרוק, שממוקם בתוך חורש טבעי ומלבלב שבוודאי מפרנס את תושבי הסביבה בלא מעט פטריות אחרי ימים גשומים, עמדו והקיאו לא מעט אנשים. הוריתי לעצמי לצרוב בזיכרוני את הביטוי "מרשים מאוד". זה היה מאוד מרשים, ובעיקר אופטימי. במקום שבו מקיאים אתה לא מרגיש אף פעם זר. חלק מהמקיאים הסתכלו על איתי, ונדמה היה ששאבו עידוד רב מעצם נוכחותו. "אני חושב שזה בגלל שאני דומה לוויגו, הזמר הכי פופולארי בארגנטינה", הוא ניסה להסביר לנו, קצת מבולבל בעצמו.

הפופולריות של איתי נאור בתוך המועדון היתה מדהימה עוד יותר, ומאוד הצטערתי על שהתוכנית להתחפש לו בפורים לא עלתה יפה. אבל מהר מאוד הצער הצטבר בתוכי והתגבש לגוש גדול של מרירות. הרי מוריס ואני גדלנו באזורים האלה. אנחנו אנשי אדמה. יגאל אלונים קטנים. ואילו ויגו פה, או איך שהוא לא קורא לעצמו עכשיו, מי הוא בכלל עבור האנשים האלה? עוד שינקינאי שרואה בהתיישבות העובדת אפיזודה חולפת שנועדה לספק את השגיונות האימפריאליסטיים בשקל שלו. אטרקציה לתיירים. ופתאום - מלך. ערב אחד אתה סתם עוד איזה איתי נאור בתל-אביב, שלא סגור על ההבדל בין צנון לצנונית, ושעה מאוחר יותר אתה ויגו, הרוקר מספר אחת בארגנטינה, וכל הקלאברים של 08 רוצים להביא לך טוסט מהמזנון ולהצטלם בצוותא ל'אטרף'.

נאלצתי לשתות וודקה רד-בול שוויגו ארגן, אבל המשקה החמים בהחלט בעט אותי בחזרה לפלאנט סבודי. המוסיקה היתה מצויינת, ספק משינה ספק מוקי, והחוגגים מסביב, במיוחד אלה שהחזיקו ביד בקבוקים שמנים של יין נתזים, ידעו להעריך את זה יופי. "אם פה מנגנים משינה, מה מנגנים בחדר העברי?", צעקתי למוריס בחיוך חכם. "זה החדר העברי", הוא צעק עלי בחזרה. "אה. וואלה. אז בוא נלך לחדר השני".

החדר השני, שהוא למעשה החדר הראשון, או המרכזי, או הסלון, התגלה כפאקינג האסיינדה. תילי תילים של אנשים שכולם ביקשו במוקדם או במאוחר לבדוק את הרעמה של ויגו, רקדו אל מול במה ארוכה ודמויית ג'ונגל טרופי, עליה התנוענעו שתי צעירות בלבוש שבטי, ואיש שמן דמוי יוסף המספר, ששירבב את גופו בתנועות סרטניות-מדיטטיביות מתוך סיר עצום, המשמש, כך הבנתי לפתע, בשבטים קניבליים לבישול חלקי אדם. "אז זה הרפרנס", הרהרתי ביני לביני. "מחוכם".

המוסיקה באיזור המשווני הייתה מאוד מגוונת ומספקת, למרות שחלקים נרחבים ממנה כבר הספקנו לתפוס בסקציה העברית. פילסתי את דרכנו אל המרפסת הפנימית כדי להשקיף על החוגגים מלמעלה, והמחזה התברר כלא פחות ממשלהב. בנחיריי עלה ריחו המשכר של טוסט גבינה שאך זה נקלה ומתחתיי נפרשה רחבה שכבר מזמן לא ראיתי שמחות כמותה. איזה מקום מעולה. בדרך החוצה שקדו לא מעט מקיאים על מלאכתם. ויגו נופף להם, והם נופפו בחזרה. אני חייב לקנות ויטמין סי, חשבתי. חייבים להיות בריאים בשביל עוד ימים כאלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by