בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גרמנים שקטים חודרים עמוק 
 
 
אידן סגל

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע בבתי הקולנוע: "ללכת על המים", "אוסמה" ו"ים של אש"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ללכת על המים

 
Walk On Water

שואה, קיבוץ, מאצ'ואיזם ישראלי-ביטחוני, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, גבריות, דור שני, דור שלישי, יחסי ישראל-גרמניה וכמובן הומוסקסואליות – כל הנושאים האלה מעורבבים היטב בתוך סרט המתח החדש של איתן פוקס (במאי) וגל אוחובסקי (תסריטאי ומפיק).

במרכז הסרט ניצב איל, סוכן מוסד קשוח, מעין אלחנן טננבוים בתקופת התלתלים אבל קצת נאה יותר (ליאור אשכנזי, משה איבגי החדש של הקולנוע הישראלי), שיוצא לתפוס פושע נאצי קשיש, שהדרך להגיע אליו היא להתחבר לנכדו, אקסל (קנוט ברגר). הנכד, שאחותו (קרולינה פיטרס) מתנדבת בקיבוץ בארץ, הוא ההפך הגמור מאיל – הומוסקסואל, שמאלני ואוהב פלסטינים. במערכת היחסים שנוצרת בין הגבר-גבר הישראלי לגרמני הרגיש ילמד אחד הצדדים מהשני דבר או שניים על חייו. נחשו מי מהצדדים?

פרסים ועיטורים: מכונת היחצ"נות הנמרצת של הסרט דואגת להודיע על כל הצלחה שהסרט קוצר, ובינתיים יש במה להתגאות – החל מכך שהוא פתח את מסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין האחרון ועד למכירתו להפצה בעולם באופן חסר תקדים יחסית לסרט ישראלי.

במאי: איתן פוקס (יוסי וג'אגר, שירת הסירנה), 95 דקות, ישראל, 2004.
 

ים של אש

 
Hidalgo

נראה כי כל אותם האימונים המפרכים שעברו שחקני "שר הטבעות" ממשיכים לשרת אותם גם הלאה. אורלנדו בלום כבר גייס את כישורי הסיוף שרכש כלגולאס ל"שודדי הקריביים", ואילו עכשיו אראגורן, המלך בכבודו ובעצמו, כלומר ויגו מורטנסן, מראה איך שיעורי רכיבת הסוסים הופכים אותו לאידיאלי לגלם את דמות הקאובוי הידוע (במערב הפרוע, לפחות) פרנק ט. הופקינס.

הופקינס נודע ביכולת הרכיבה הפנומנלית שלו ובסוסו המרהיב, אך לא פחות בעלילותיו עתירות הדמיון. הסרט מתאר את הסיפור הנועז על הפעם שבה הוזמן להשתתף במרוץ הסוסים הקשה בעולם, שמתקיים במדבריות סעודיה, וכיצד הסתבך עם השייח הערבי שארגן את האירוע (עומר שריף ממשיך את הקאמבק) ועם בתו, הנסיכה היפהפיה.

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: מרבית הביקורות לא התרגשו מסיפורו המפרך של אדם וסוסו. את מרבית המחמאות קיבלו השחקנים – שריף הוותיק, מורטנסן הקשוח והסוס, הכוכב האמיתי של הסרט. ציון ממוצע של 5.8 מתוך 10.

הכסף מדבר: קשים החיים ללא ההילה של שר"ה. עם תקציב משוקלל של 125 מיליון דולר הסרט גרף בשבועיים רק 35.5 מיליון. לא תוצאה מלכותית במיוחד.

במאי: ג'ו ג'ונסטון (פארק היורה 3), 136 דקות, ארה"ב, 2004.
 
 
The AV Club: מורטנסן שייך למסורת השחקנים המינימליסטים כדוגמת קלינט איסטווד, המעדיפים פעולה על דיבור. הוא מוכשר מספיק כדי לגרום לדיאלוג בסרט להישמע פחות נדוש ממה שהוא באמת, אך הסרט אינו מספיק טוב כדי להישאר בזיכרון.

N.Y. Post: למרות שבחלקו, "ים של אש" מצליח לשעשע ולהרשים בפיזיות שלו, הוא סובל קשות משינויים פתאומיים בטון, מגישה סטריאוטיפית ומעליבה, מעלילת משנה מסורבלת ומחוסר קשר כלשהו לאירועים האמיתיים.

Rolling Stone: אין קלישאה שחוקה אחת, ש"ים של אש" לא רותם אותה לצרכיו ורוכב עליה לכל אורך השעתיים ורבע המפרכות שלו.
 

אוסמה

 
Osama

כמה טוב לאפגניסטנים לאחר שהשתחררו משלטון הדת המדכא של הטאליבן, עכשיו כבר מותר להם לעשות סרטים. למשל על כמה רע היה שלטון הדת המדכא של הטאליבן, ובעיקר עבור נשים. לנשים באפגניסטן אסור היה לצאת מהבית לבדן, דבר שיצר בעיה קשה עבור משפחה כגון זו המתוארת בסרט, שמורכבת מנשים בלבד – סבתא, אם ובתה. הפתרון שנמצא דומה לזה שמתואר בסרט האירני "באראן" (ואכן, הבמאי גדל על ברכי הקולנוע האירני ומושפע מסגנונו הפיוטי) – הילדה מתחפשת לילד, למרות פחדה המובן מעונש מוות, והולכת לעבוד. אך העבודה נקטעת בשל לימודי החובה, וכך מובלת הילדה הקטנה לצד בנים שובבים וחשדניים לשיעורים שונים על אללה, דת, איסלם, קוראן וגם כיצד לרחוץ את גופך ואבריך המוצנעים על פי ההלכה.

מדד העגבניות הרקובות: המסר של הסרט פשוט צועק "כמה טוב שבאו האמריקאים והצילו אותנו מגורל קשה כזה". אז אם סרט אפגני אומר כל כך יפה תודה, איך יכולים המבקרים האמריקאים שלא לגמול לו בביקורות מהללות? 96 אחוזי טריות(!) וציון משוקלל של 8 מתוך 10.

פרסים ועיטורים: ההתלהבות מהחופש היצירתי החדש באפגניסטן וההשתתפות בצער על העולם המכוער המתואר בו הובילו להענקת פרסים רבים לסרט, וביניהם פרס הסרט הזר הטוב ביותר בגלובוס הזהב וציון לשבח בפסטיבל קאן האחרון.

במאי: סידיק ברמק, 82 דקות, אפגניסטן/יפן/אירלנד, 2003.
 
Empire Online: מבט אמיץ, גם כי מניפולטיבי, על עריצות וסבל אנושי, שלבטח יעורר תגובות רבות.

N.Y. Times: בתוך הסיפור הקודר שהוא מתאר, מוצא ברמק רגעים דקים של הומור ורכות. השילוב הזה בין הפואטיות לקשיחות והפגיעות שמשדרת השחקנית הצעירה מונעים מהסרט להתדרדר לסנטימנטליות. מעורר מחשבה ועצוב במידה בלתי רגילה.

N.Y. Observer: מובן בהחלט מדוע הסרט מקבל פרסים ותשבוחות מכל עבר – הוא מצדיק את פעולות ארה"ב מעבר לים ומתהדר בממד פמיניסטי אופנתי – אך למעשה מדובר בסרט פשטני, מבוים ביד כבדה ועם הופעה ראשית חד גונית למדי.
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר בקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו להחליט איזה סרט שווה לכם לראות.

אמריקן ספלנדור, בנות בסטייל, בריכת שחייה, ואלנטין

מונסטר, אחי הדוב, איך הרגתי את אבא שלי

אפקט הפרפר, סיפורי דגים, שלישיית בלוויל, 21 גרם, אמא שלי אוהבת נשים

כל הביקורות, כל הסרטים-

מה הקשר בין אש, ים ומירוץ סוסים שמתקיים במדבר? האם עכשיו ידיד הומוסקסואלי יהיה פריט חובה גם לכל גבר הטרוסקסואלי ולא רק לרווקות, ואם כן מאיפה יביאו את כולם? איך יראה הסרט הבא שיצא מעיראק המשוחררת ומי יגלם בו את סדאם הרשע? בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע.
 

אתרים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by