בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סבודי בבסיס 
 
 
אחי רז

אחי רז צחק בקול מול "מ.ק 22", סדרת אנימציה ישראלית שעומדת לא רע מול תוכניות עולמיות אחרות מהז'אנר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הטאג-ליין של "מ.ק 22", סדרת האנימציה החדשה שעולה היום ב"ביפ", מלוטש ומבטיח למדי: "הסדרה שתעשה לצבא מה שהצבא עשה לכולנו". שזה הרי מתפלג ככה: מי שהיה בצבא מרחם עליו ונוטר לו, מי שנמצא כרגע בצבא שונא אותו, ומי שעוד לא היה, מפחד ממנו (החכמים, מיותר לציין, הם אלה שנמנעים ממנו). מספרו של המ.ק (נדמה לי שזה ראשי תיבות של 'מחנה קבע'), אמור גם הוא להניד לעבר פרטנזיות ריסוק הפרות הקדושות של יוצרי הסדרה, שהרי 22 הוא קודם כל המלכוד האבסורדי שניסח ג'וזף הלר בגדול הרומנים החפ"שיים מאז "החייל האמיץ שוויק".

הבשורות הפחות טובות, אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה, היא ש"מ.ק 22" לא ממש עושה לצבא את מה שהצבא עשה לי, לפחות. תקראו לי מקרה קשה, אבל אני גם מרחם על צה"ל, גם נוטר לו, גם שונא אותו וגם מפחד ממנו, ולעזאזל, אני טיפש שהתגייסתי לשורותיו. באמת חרא צבא. נראה שיוצרי "מ.ק 22" סלחנים יותר, וההתייחסות שלהם למוסד הזה לא מבקשת לרוב לחרוג בצורה בוטה מהקאנון המוכר עוד מימי "גבעת חלפון אינה עונה", שעיקרו התייחסות לצבא כאל כור היתוך של שלומיאלים חרמנים עם דרגות ותחמנים חרמנים בלי. הגֵג היחיד שלא מציית למסורת הזאת בחומר שראיתי מהסדרה, לקוח מתוך פרק מתקדם יותר ונכלל בין קטעי הבונוס: טייס מסוק צבאי עומד לשגר טיל לעבר מפקדת החמאס, אבל פוגע בבית היתומים על-שם עמירה הס, שניצב בסמוך לו. כשהטייס מבין לאן שיגר את הטיל, הוא מצקצק בלשונו ופולט – "אוי, לא שוב פעם". מצד שני, למי יש כוח לסאטירה פוליטית? מה שמביא אותנו לבשורה הטובה.

הבשורה הטובה היא שכקומדיית אנימציה פר-סה – כזו שעושה שימוש בבסיס צבאי נידח כנקודת מוצא ולא כאובייקט לחיסול - "מ.ק 22" היא לחלוטין יופי של דבר. למרות שמבחינה חיצונית היא מזכירה את "סאות-פארק" הבלתי-נסבלת, הרי שברוחה היא קרובה יותר דווקא ל"סימפסונז" ואף ל"פאמילי גאי", סדרת אנימציה נוספת של "פוקס", ששכללה לכדי שלמות קומית את הנוסחא של מאט גראונינג. ברגל אחת היא נטועה עמוק במציאות הישראלית, עם הש"ג האתיופי שהוריו עושים את הדרך מדימונה כדי לבקר אותו ונדרסים בכביש על ידי שלמה גרוניך ועידן רייכל, או האסטרונאוטית הישראלית הראשונה שכמעט חוזרת בשלום מהחלל, ועם הרגל השנייה היא נמצאת פסיעה אחת מעלה וקדימה, במקום שבו הפאנצ'ים משחקים בתחכום על מטען הדימויים התרבותיים האוניברסליים שלנו. צחקתי בקול רם כשהשדונה הקטנה בראשה של מיכל לווינשטיין – נכה מכוערת המתלבטת אם להעניק לאחותה הדוגמנית את הבוהן שלה – ניסתה לשכנע אותה לשמור את הבוהן לעצמה, ואז עברה דרך האוזן לצד השני, התחפשה ברישול למלאכית, וייעצה לה אותו דבר.

לחובת "מ.ק 22" ייאמר שחסרים לה יותר רגעים קומיים טהורים שכאלה, מהסוג שאפשר לקבל בסביבות העשר פעמים בפרק של "סימפסונז", למען יבואו על חשבונם של קצת יותר מדי רגעים קומיים מביכים ותפורים בגסות, שב"פאמילי גאי" מתקיימים רק פעם-פעמיים פר פרק. בשביל עידון, שימו לב לרועה הבדואי וכבשיו הביוניות שמתקיימים בסמוך למחנה הצבאי, ומספקים את הרגעים העילאיים ביותר.

בסקציית האנימציה אין ברירה אלא לתת ל"מ.ק 22" ציון מושלם. המעצב הראשי אוהד אלימלך יצר עולם המורכב משפה גראפית שהיא מצד אחד מאוד שובבה ומצד שני מפוצצת בכמויות של אלגנטיות, שלא היו מביישות שום דבר שעושים היום בז'אנר בעולם, יש להניח בתקציבים גדולים בהרבה. מאז ימי הזוהר של הקומודור 64, אני לא זוכר דמויות מצויירות ומרובעות שהתחברתי אליהן ברמה כזאת.

בוטוקס ליין: "מ.ק 22" היא לא רק יופי של סדרה בפני עצמה, אלא יכולה גם לסמן נקודת מפנה ביחס של התעשיה המקומית לאנימציה, שבאמצעים של היום היא המדיום הכי אידיאלי לאין-תקציב הישראלי. רק זהירות שלא להתייאש בגלל הפרק הראשון, כי הוא קצת חלש, והשני כבר הרבה יותר טוב.

__________________________
מ.ק 22. ראשון, 22:00, ערוץ ביפ
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by