בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"נגמרה לי הרשות" 
 
 
מורן שריר

מורן שריר מספיד את השייח יאסין

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השייח יאסין היה בן-זונה קשוח, אבל הוא היה יריב ראוי. האמת, זה קצת מביך להתייחס לסחבה בכיסא גלגלים כאל יריב ראוי, אבל לעזאזל, היה לו שיק. השייח יאסין הוא אחרון דור הנפילים. אפשר להגיד שהוא הקים את החמאס (מפעל שמעסיק מעל 5,000 עובדים), בעשר אצבעות. חייו של יאסין לא היו פשוטים, ואופיינו בעיקר בכניסה ויציאה מבתי-סוהר ומוסדות כליאה שונים. השנים מאחורי סורג ובריח בנו את האישיות שלו, וכשהגוף כלוא בצינוק וכיסא גלגלים, הנפש מחפשת דרור. האם ישראל היא זו שהפכה את יאסין למי שהוא? לא נכחיש זאת.

יש משהו מקסים בארכי-טרוריסט (על פי פרסומים זרים) שבוחר בפרסונה ציבורית של סבתא קשישה. במקום מודל ה"לשבת על כיסא מנהלים וללטף חתול" ובמקום מודל ה"פייטן תימני מכה בפח" של בין-לאדן, השייח יאסין התמקם בתודעה הציבורית כאגתה כריסטי חביבה. אין ספק שזו היתה בחירה מודעת. הבן-אדם היה בסך הכל בן 66 במותו. כשאתה זקנה נרגנת בכיסא גלגלים, נדמה שכל פעולה שתעשה על מנת לזרוק את הישראלים לים, תידמה לסבתא שמגרשת פושטקים מהחצר האחורית שלה.

דור ההמשך של המאבק לא יידע אנשים בשיעור קומתו של השייח יאסין. אם ממשיך דרכו הרוחנית הוא מרואן ברגותי, האיש שלא ידע מקלחת מימיו, אז כנראה שעדיף להניח את החניתות ולתת לדחלאנים ולורסאצ'ות לסגור עיסקה עם ישראל. יאסין היה כולו דיבורים, דרשות וסלסולים. הוא לא היה באמת איש של מעש. בזירה שבה מעשים זה הריגות, אולי היה עדיף לנו לתת לו להמשיך לנבוח על הכיסא עד שחייו יסתיימו באופן טבעי.

בלילה התאספו מאות פלסטינאים סביב בית-החולים שיפא. דור הנרות אפשר לקרוא להם, או דור הקסאמים. הם כואבים ומבקשים נקמה. הם בודאי ינסו להרים כמה פיגועי ראווה ואולי גם להתנקש אישית בבכירים ישראלים. בכירים ישראלים, אגב, זה לא רק אריאל שרון ושאול מופז. אני לא יודע אם ארגוני ההתנגדות יודעים, אבל יהודה לוי הוא איש מאוד פופולרי בישראל. שלמה ארצי הוא מוביל חברתי. לא אני ולא מאות אלפי צעירים היו רוצים לראות ששערה מראשם תיפול. ומה גם שהאבטחה סביבם די רופפת. פיגוע ענק בטיילת או בשינקין לדוגמא (אני מציע שישי בצהריים) זה דבר אחד, אבל פגיעה בגיבורי תרבות ישראלים יכולה להיות אנושה. אחרי שהורדנו את "ראש הנחש" החביב, אף אחד לא יכול להרגיש בטוח. אנחנו עוד נתגעגע לפיגועי צלפים בגבעה הצרפתית בהם פלסטינים הורגים ערבים ומכריזים עליהם כשאהידים במעין משק אוטרקי שמקיים את עצמו. מעכשיו, כל אחד לעצמו ונתראה אחרי המבול או מה שזה לא יהיה.

אחמד יאסין הוא סמל לשלומיאליות הישראלית. הבן-אדם שהיה בידיים שלנו יותר מפעם אחת, האיש שישב שנים בכלא ושוחרר בגלל פדיחה פר-אקסלנס בירדן. יאסין, אגב, שוחרר אל החופש על ידי אותו אדם שאמר הבוקר: "ישראל הבהירה שאין לאדם שעוסק בטרור חסינות". בנימין נתניהו כמובן. אחרי שכבר שחררה אותו, לא חכתה ישראל למותו הטבעי, אלא הלכה ועשתה את זה בעצמה, בפעולה שתגרור אחריה בודאי גם פיגועים רצחניים וגם תגובות בינלאומיות לא משהו. ובכן, הנכות האומללה של יאסין היתה עדות לנכות השלומיאלית של ישראל והריגתו מנציחה אותנו כטמבלים. מי בעצם הרוויח ממותו? הפלסטינאים בוודאי. עכשיו יהיה להם תירוץ לפגע. אם הוא היה מת מדלקת ריאות, לא היתה להם סיבה להרים אוטובוסים באוויר.

תשדירי החדשות בודאי הרוויחו. ההתפתלות הטלנובלית מעזה תעזור לחדשות ערוץ 2 להביס את "מיכאלה" ואת "השיר שלנו" במאבקה הצודק. אריאל שרון גם הרוויח. הוא יוכל לצעוד בשוק התקווה ובמרכז הליכוד כמלך ישראל. אז מה אם בדרך יצופו גופות, זה לא הפריע לאיש בעבר. היחידים שהפסידו זה אנחנו. כשקניונים יפונו מחשש למטען, כשגוש דן ייסתם בפקק עקב התרעות וכשאוטובוסים יתרוממו לאוויר.

ויכול גם להיות שהחיסול היה מוצדק. ובטוח שיהיו הרוגים. השאלה היא רק אם אתם מכירים אותם. אם לא, אז אולי היה שווה לחסל אותו. ומה אם זה יהיה אתם? אז מה, היה שווה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by