בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תאכלי משהו, לכי למכון 
 
 מלכת היופי 2004, גל גדות   
 
מורן שריר

למורן שריר חשוב להבהיר כי היה עושה כל אחת ואחת מעשרים המתמודדות בטקס מלכת היופי 2004

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום: עידו לביא)
 (צילום: עידו לביא)   
הייתי עושה את כולן. כשעשרים בנות נבחנות על תפקיד האישה היפה והחיננית בארץ, קל למצוא בהן פגמים. אחת קצת מלאה, אחת קצת גסה ואחת קצת עקומה. אבל עדיין, הייתי עושה את כולן. במיוחד את שירן כהן, שהיופי שלה מזכיר במקצת את זה של יעל גולדמן. שירן היא מלש"בית מקרית מוצקין שעשתה באנג'י. שירן מספרת שהיא היתה בכל העולם ושמכל מדינה היא לקחה משהו. העובדה שמדובר בקלפטומנית לא מפריעה לי, שכן עורה חיוור ועצמות הלחיים יושבות חזק וגבוה. שירן היתה רוצה להיות נוכחת במעמד יציאת מצרים וגיבורת התרבות שלה היא גילה אלמגור.

את שתי העובדות האחרונות גיליתי בערוץ הקאלט, "מלכות יופי 2004", שב-ynet. אגב, כדאי לציין שחלק הארי של המועמדות למלכת היופי רואות את גילה אלמגור כגיבורת התרבות שלהן. לא ברור מה האישה האיומה הזאת עשתה בשביל לזכות בתואר, אבל יש לי תחושה עמוקה שמישהו ישב ומילא בשמן את השאלון הזה. התחושה הזו רק מתחזקת כשאני רואה שרובן בחרו ב"הכרזת המדינה" או בכ"ט בנובמבר את המעמד ההיסטורי בו היו רוצות לנכוח. לטובה אציין את לילך הניג, שני סדוף וקארין לזר שהזכירו את יצחק רבין כגיבור אישי. ליאור קרן אף הגדילה ובחרה במעמד חתימת הסכם אוסלו כאירוע ההיסטורי האהוב עליה.

עשרים הכוסיות עלו וירדו, החליפו בגדים ועשו חנדלעך לחבר השופטים, לקהל בבית ובשבילי. בעיקר בשבילי, כך אני רואה זאת. מספר 7, נדיה שנאורסון, רוצה להיות מדענית במכון ויצמן , מעריצה את עוזי חיטמן ומהלכת על הבמה בשמלה קז'ואלית. היא דומה לרוסיה אחת מהאוניברסיטה ואני יכול רק לחשוב מה הסיכויים להכניס אותה למיטתי. הנה מספר 19, נתלי חורב, היא לא באמת יפה. יש לה לסת בעייתית, אבל מצד שני היא סטודנטית, ויש לה שדיים קטנים וחצופים, כמו שהיו כותבים פעם בספרי הזימה. חוץ מזה איך אפשר שלא להימשך למישהי שהיתה רוצה להיות נוכחת במשפט אייכמן?

בין פות למשנהו עלו כל מיני מנחים ומעניקי פרסים שהורכבו ממלכות עבר ובעלי אינטרסים בהווה. היו שם בעיקר זיווגים של יפות וחיות - המלכות היפהפיות והפונקציונרים הכעורים. בכלל, רוב הקהל היה מורכב מנותני חסויות ועסקנים פוליטיים חרמנים. על הטקס כולו ניצחה יב"ז המקסימה, שהראתה איך מלכת יופי צריכה להתנהג גם אם אין לה את המידות הדרושות. בר זוהר סיפרה על כך שמתוקף תפקידן פוגשות מלכות היופי ילדים פגועים ונכים, ואני רק חשבתי על כמה מסכנות הן. משום מה חשבתי שהרעיון בלהיות כל כך מפורסם הוא שאתה לא צריך לבוא במגע עם כל האנשים האלה, אבל כנראה שהתפקיד מחייב.

מספר 11, מורן שגב, לדוגמא, החלה לעזור לילדים כאלה עוד הרבה לפני התחרות. פניה אנמיות, מלאות שיניים ומזכירות יונק ממשפחת המלקטים. ובכל זאת, כשסיפרה על הילד הפגוע שלה ואמרה ש"בכל פעם שהוא חייך, הרגשתי שהצלחתי לגעת בו", לא יכולתי להשתחרר מהמחשבה: אם נגעת בו, איך הוא יכול שלא לחייך?
 
בחלק הראשון לבשו הבנות בגדי אדידס "זרוקים" ובהמשך הן עברו לביקיני. מעולם לא אהבתי את שלב הביקיני בתחרויות מלכת היופי. יש בזה משהו זול ולא מושך, וחוץ מזה מי שלא נראית טוב בטרנינג וכפכפים כבר לא תיראה טוב בביקיני. בכלל, לבנות בתחרות הזו היו שני לוּקים- הרשמי והקז'ואל. כשהן צועדות בייצוגיות ושותקות, נראו כולן כמלכות יופי פוטנציאליות, אבל כשצילמו אותן מדברות מקרוב, רובן נראו ממש לא משהו. ועדיין, הייתי עושה את כולן.

שלב הדיבורים הזה היה למעשה מבחן החן והיופי האמיתי. מולי עברה מספר 16, גל גדות, בעוד כמה שעות מלכת היופי של 2004. גדות נראתה מדליקה וציינתי לעצמי שאף מסיבה לא שמחה בלעדיה. אבל מיד אחריה עלתה מספר 17, עדי אזולאי, וציינתי שאף זיון לא מספק בלעדיה. מה אעשה? ללא שלב הדיבורים לא הייתי מצליח למיין.

מספר 20, קרן פרידמן, לדוגמא, לא שרדה את הסלקציה. אותה פרידמן שגיבור התרבות שלה הוא זאב רווח ושלשאלה, "מה היית משנה בעצמך?", ענתה, "את כפות הרגליים", נראתה ממש לא משהו מקרוב. בטח לא עזר לה שהיא ספרה על טראומת הילדות שלה. "הייתי מלאה", דיווחה, "אבל הורדתי שישה-שבעה קילוגרמים". נו, מה אני אגיד לכם? מטמורפוזה. גם ריטה לוקין (18) לא הבריקה. לוקין סיפרה על היותה אלופת החלקה על הקרח ברוסיה, אבל גם שמדליות הזהב נשארו אצל סבתא שלה ברוסיה. ואני אומר, תירוצים רק במשטרה. ולא רק אני - גם חבר השופטים לא התרשם מלוקין.

צוות השופטים הורכב בעיקר מנשים עם לפחות שני שמות משפחה (כשהראשון הוא תמיד מוזס), ומעצב השמלות משהו מזרחי, שעשה עבודה איומה. אחד השופטים היה גם איש בשם שלום מולאיוף שהוצג על ידי בר-זוהר כמנכ"ל אדידס. משונה, תמיד דמיינתי את מנכ"ל אדידס כגרמני חמור סבר ולא כאיזה שלום מולאיוף, אבל לא איש כמותי ייתפס בחוסר פירגון לישראלי שעשה את זה באירופה.

אז נכון, היתה גם תוכנית אמנותית. טריפונאס עשה המון שמח, האחיות פיק נתנו עבודה ורוני הראתה שהיא יודעת להזיז את הגוף שלה. היה גם דוד ד'אור שהפתיע והחליט ללכת על פלצט. אבל זה לא ממש משנה. החשוב הוא שבמקום תוכניות אחרות, בהן מגניבים לנו גג איזה יונית לוי אחת או נינט ובוימולד שתיים, פה היו עשרים כוסיות + אינספור יב"ז ובוהדנה. והייתי עושה את כולן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by