בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הריאליטי העתיק בעולם 
 
 
אחי רז

אחי רז הוריד לבדיקה את סרט הזיונים המלא של פאריס הילטון, אבל לאכזבתו קיבל מפרח השירלול הצעיר רק את הקאנון הסטנדרטי של הז'אנר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מעריץ גדול של פאריס הילטון, לא מעט בגלל שהיא כוסית ויודעת ליהנות מהחיים, אבל בעיקר בגלל שהיא מאוד עשירה. אנשים אומרים: "עזוב אותך, את כל המיליונים שלה היא קיבלה מהשושלת", ואני משיב - "שטויות". לא מפריע לי שהיא לא עשתה את הכסף שלה בעצמה. כמו שאני מבין את זה, בשביל להיוולד למשפחה עשירה צריך בדיוק אותה מידה של כישרון הדרוש כדי לעשות את הכסף שלך בעצמך, או להיות בעלת בטן שטוחה ובלונד טבעי, לצורך העניין. הרי גם מי שעשה את הכסף שלו בעצמו בסה"כ נולד עם הכישרון לעשות כסף בעצמו. מה ההבדל בין מי שנולד עם הכישרון הזה, לבין מי שנולד עם הכישרון להיוולד לאנשים שהיה להם את הכישרון הזה עוד קודם, בשלב קצת מוקדם יותר של ההיסטוריה? אם יש הבדל כזה, אני לא מוכשר מספיק בשביל לאתר אותו.

בתור מעריץ גדול של פאריס הילטון, חודש מרץ היה גדוש למדי עבורי. ב-YTV עלתה העונה הראשונה של סדרת המציאות המעוותת שבכיכובה, "החיים הפשוטים", ומספר ימים מאוחר יותר, הצלחתי להוריד סוף סוף את הגירסה המלאה של סרטון הזיונים שלה, שהאקס הבוגדני ריק סולומון מוכר ברשת לכל מי שמוכן לשלם. למעשה, נראה לי שהצלחתי לשים את היד על גרסת הבמאי עם הבונוסים, כמו שאומרים, כי בעוד שבכל המקומות מדברים על 32 דקות של חומר, אצלי מדובר ב-37 דקות וארבעים שניות. יש אמנם בעיית סינכרון קלה בין הסאונד לוויז'ואל, שגורמת לריק להיראות קצת מטופש כשהוא מפליק לה על התחת, אבל באמת שאפשר להתרגל לזה.

השאלה היא אם זה שווה את המאמץ. אם הייתי נשאל את השאלה הזאת לפני שצפיתי בסרט, אני די משוכנע שהתשובה שלי היתה חיובית. הרי לא מתקבל על הדעת שהשילוב של הריץ', הביץ' והשוויץ ישב בול על מישהי שלא יודעת את המלאכה כראוי. בגזרת הפורנו הקל, היה לי ברור שטוב מזה לא יראה אור השנה. אחרי שתי צפיות בהפרש של יומיים, אני כבר לא כל כך בטוח שפאריס היא כל מה שהובטח לי, למרות ש – זהירות ספוילר – למצוץ היא בטוח יודעת, ואת זה גם ריק סולומון לא ייקח ממנה. אני אומר ריק, כי הוא זה שמפיץ את הקלטת, וככל שאני מבין, הוא גם זה שערך אותה בלא מעט מגמתיות.

תקראו לזה אקטיביזם ג'נדרי, אנטי-מנייריזם או סתם חרמנות בריאה, אבל מפאריס קיוויתי לקבל יותר מאשר את הקאנון הסטנדרטי בז'אנר. אף אחד לא ביקש ממנה שתקפוץ, תדלג, תיתלה על טרפז, או תתחפש לבכירה בקלאב-הוטל הנאבקת נגד איום ההשתלטות העויינת, אבל לעזאזל, קצת סולט נ' פפה. משהו שיזכיר לנו שלפנינו כלבתא עשירה שאף אחד לא דורש ממנה לעשות כלום בחיים מלבד להזדיין ולנוח. מלבד חמש הדקות האחרונות של הסרט, מה שאנחנו רואים מפאריס מזכיר מאוד את הגישה הסלחנית והבעייתית של קבוצות מרכז טבלה באנגליה כשארסנל מגיעה לעיר, שאומרת: "מה אנחנו כבר יכולים לעשות? ניתן להם לתקוף עד שנקבל בננה בחיבורים, או שריק ישפריץ לנו על השדיים. מה שיבוא קודם".

למעשה, הפעם היחידה במהלך הסרט שבה אנחנו זוכים לקבל עדות לכך שמדובר ביורשת של אימפריית מיליונים ולא באיזה בימבו עצובה שאספה את עצמה לחדרו של קוואטרבק מסטול, היא כשפאריס מבקשת לקבל מאחור על המיטה ולא בניצב לה, כדי שתוכל לראות את עצמה על המסך. מה את מתביישת? את כוסית-על, למען השם, והסולומון הזה יכול להיות האיש שמנקה את החרא של הסוסים באחוזה שלך, שלא לדבר על זה שהוא בטח יהודי. איפה קצת יוזמה? קצת פעלתנות?

בכלל, ליותר מדי רגעים, מי שיוצא הכי מלך מכל הסיפור הזה הוא ריק, שנראה קצת כמו פול סקולס על אובר דוז של ויטמין סי. הוא מלטף את הזין שלו בכל הזדמנות, מחייך כמו גבר שיודע ליהנות מהדברים הטובים בחיים – מיליונרית בת 19 שמוצצת לך עם פה מלא שמפניה, למשל – מזיין על רקע "60 מינטס" ולא מפסיק לתת עבודה לרגע. "עוד לא הגעת לגיל שמותר לך לשתות בו", הוא אומר שניה לפני שהוא מציע לחברה שלו להתיישב על השמפניה, "אבל בהחלט מותר לך להזדיין". הנה, ככה מדבר בן-אדם שכבר ראה דבר או שניים בחיים. אני לא אתפלא אם יתברר שהוא הכניס את זה מאוחר יותר בחדר העריכה. או שהוא באמת עורך-דין.

מציצת חמש הדקות האחרונות – אולי זה בדיוק האקסטרא לעומת הגירסה הרגילה? – מותירה בכל זאת סוג של תקווה לפאריס החמודה. אף על פי כן, אני חושב שכדאי לחכות קצת ולראות אם לא מגיעה איזו גירסת נגד מכיוון האולפן הביתי של משפחת הילטון. בו, אני מקווה, הילדה תוכיח שאת מה שהיא ידעה כבר לפני שלוש שנים, ריק סולומון לא יישכח לעולם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by