בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מיצי טריקי 
 
 
אידן סגל

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על סרטי פסח המוטחים השבוע בבתי הקולנוע: "חתול תעלול", "פיטר פן", "12 במחיר 1", "עד קצה הזמן" ועוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

פיטר פן

 
Peter Pan

בהתחלה היה ספר הילדים הקלאסי של ג'. מ. ברי, אבל אז החלו להגיע העיבודים השונים – לחוברות צביעה, לספרונים קלים, לבמה, לטלוויזיה, וכמובן לסרטים. כולם שינו, התאימו, עדכנו, הוסיפו שירים והורידו חלקים, וכך הלך ונשכח המקור. ובאמת, איך אפשר להתחרות עם דיסני, ספילברג וחנוך רוזן?

אז עכשיו מגיע הבמאי האוסטרלי פי. ג'יי. הוגאן ומבקש להיצמד מחדש למקור הספרותי, ובכך לנסות ולהזריק חיים חדשים לסיפור. בעזרת תקציב גדול ואפקטים מיוחדים ממוחשבים הוא מתאר פעם נוספת את פיטר פן, וונדי ושני אחיה הקטנים, ארץ לעולם-לא, טינקרבל הפייה, הילדים האבודים ושודדי הים, שבראשם עומד קפטן הוק (ג'ייסון אייזקס, לוציוס מאלפוי מ"הארי פוטר"), הפיראט הידוע ביותר אי פעם, אפילו יותר מג'וני דפ.

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: הביקורות אהבו ועוד איך. הסרט, לדעת 78 אחוזים מהם, לא רק מהנה ומצולם נפלא, הוא גם עמוק, מורכב ומכיל רבדים אדיפליים ומיניים שישמחו כל פרודיאני מצוי.

הכסף מדבר: ההשקעה גדולה (מעל ל-100 מיליון דולר), הביקורות משבחות והקהל ממעט לבוא. עד כה הרוויח הסרט 48 מיליון דולר בלבד בארה"ב, והוא ייאלץ לבנות על השוק מעבר לים ועל שוק הפורח של סרטי הדי.וי.די לילדים.

במאי: פי. ג'יי. הוגאן (החתונה של החבר שלי, חתונתה של מיוריאל), 113 דקות, ארה"ב, 2003.
 
Roger Ebert: לא עוד סתם סרט ילדים מתקתק, אלא עיבוד שלוקח את הסיפור ברצינות גמורה ואף מאפשר לנימה קלה של צער לחלחל פנימה. בריחה מהתבגרות היא מצערת לא פחות מאיבוד הילדות, וזהו ה"פיטר פן" הראשון שמראה זאת.

Seattle Post Intteligencer: הוגאן מפזר אבקת קסמים על עולמו הדמיוני של פיטר פן ונופח בו חיים חדשים. זוהי הגירסה המורכבת והמרהיבה ביותר של הסיפור המוכר.

Rolling Stone: הרבה כסף נשפך על עוד ניסיון להתמודד עם הסיפור הקלאסי, אך מלבד הרמזים על כך שוונדי ופיטר יכלו להתחבר גם במישור רומנטי, אין כאן דבר הראוי לתשומת לב כלשהי.
 

חתול תעלול

 
The Cat in the Hat

הנה מקרה הפוך במאה ושמונים מעלות לזה של "פיטר פן". גם כאן מדובר על ספר ילדים קלאסי, הפעם של סופר הילדים האמריקני האהוב, ד"ר סוס, אך שזכה למספר העיבודים מצומצם ביותר. איך אפשר לתרגם למסך הגדול ספר דק שכולו חרוזים והוא משובץ עם הציורים המקסימים כל כך של הדוקטור?

אז אחרי שג'ים קארי קצר הצלחה עם קלאסיקה אחרת של ד"ר סוס ב"הגרינץ'" (בקופות, לכל הפחות), נכנס מייק מאיירס, בעזרת תחפושת כעורה, לנעליו הגדולות של חתול תעלול. בספר מתפרץ חתול מגונדר לחייהם ולביתם של שני ילדים וזורה כאוס ומהומה, למורת רוחו של דג הזהב, אך לשמחת הקוראים. בסרט העמיסו לכך עוד תת-עלילה מוסרנית, על אימא, ששוקלת לשלוח את ילדיה הסוררים לביה"ס צבאי, בעצת המאהב הדו-פרצופי שלה (אלק בולדווין). לא חבל להרוס סתם?

מדד העגבניות הרקובות: קטילה המונית. חלק מהביטויים בהם השתמשו המבקרים לתאר את שנאתם וסלידתם מהסרט אינם מיועדים לילדים קטנים. מצד שני, על פי הביקורות, הסרט אינו ראוי לכל אדם באשר הוא. ציון ממוצע של 3.3 מתוך 10.

פרסים ועיטורים: הסרט התחרה ראש בראש עם "ג'ילי", פרוייקט הנפל של בן וג'יי-לו, בתחרות "הראזי" (פרסי הסרטים הגרועים). הוא לא עמד בהייפ השלילי של הסרט ההוא והפסיד לו כמעט בכל הקטגוריות (יש אומרים שלא בצדק), אך לקח את הפרס על "התירוץ הגרוע ביותר לסרט".

הכסף מדבר: כמו שנאמר, זהו ההפך ממקרה "פיטר פן". שם היו ביקורות טובות והכנסות מעטות ואילו כאן ביקורות זוועה, ולמרות זאת, הכנסות של מעל 100 מיליון דולר בארה"ב בלבד. לא עדיף לקרוא את הספר?

במאי: בו וולש, 78 דקות, ארה"ב, 2003.
 
 
Philladelphia Inquirer: קשה לי לומר זאת/ באמת כואב הלב/ אבל "חתול תעלול"/ הוא קקי של כלב/ השמש לא זורחת/ הכוכבים דעכו/ זהו סרט נוראי/ עדיף שלא תלכו.

Slate: קריאה בקול רם בספר של ד"ר סוס הוא אחד הדברים המענגים ביותר שיש. מנגד, צפייה בסרט שקולה להרגשה כשמשאית זבל דורסת אותך ואז מרוקנת עליך את תכולתה. בלי ספק, אחד מסרטי הילדים הגרועים בכל הזמנים.

Village Voice: יש דברים רבים שעלולים להזיק לילדים - להיחשף לסקס, לסמים, לאלימות – אבל עדיין זה טוב בהרבה מלתת להם לצפות בזוועה כמו "חתול תעלול", היצירה ההוליוודית הדוחה ביותר בתריסר השנים האחרונות.
 

עד קצה הזמן

 
Out of Time

דנזל וושינגטון כנראה נמצא במצב רוח טוב במיוחד. יש לו סיבות טובות: הוא מצליח, מוערך, נראה טוב והוא יודע זאת. בסרט המתח הפילם-נואר-המואר (כן, יש כזה דבר) החדש בהשתתפותו הוא שופע ביטחון עצמי, קסם אישי וקלילות, גם כאשר דמותו נמצאת עמוק בצרות.

וושינגטון מגלם מפקח משטרה בעיירה קטנה בקליפורניה, שניצב בין שתי נשים. מצד אחד נמצאת המאהבת שלו, צעירה סקסית ונשואה שלא באושר; מצד שני ניצבת גרושתו לעתיד, בלשית, שממונה על חקירת רצח בעיירה השטופה. רק מה, לדנזל יש יסוד סביר להאמין שהוא עתיד להיות החשוד העיקרי בפרשה, ולכן הוא נאלץ לגייס את כל כשרונו וקסמו האישי כדי לחבל בחקירתה של אשתו ולהציל את עורו.

מדד העגבניות הרקובות: מרבית המבקרים (65%) מוסרים שקשה להאמין לאירועים המתוארים בסרט – הם יותר מדי מקריים ומופרכים – אך בזכות וושינגטון והבימוי הגרובי של קרל פרנקלין, חובב הפילם-נוארים, מהנה בהחלט להשהות את חוסר האמונה.

הכסף מדבר: מצב רוחו של דנזל וושינגטון לא ישתפר בזכות הישגיו הבינוניים של סרט זה בקופות - הוא הרוויח 41 מיליון דולר בארה"ב בלבד עם תקציב של 50 מיליון – אך הוא גם לא ייפגע יותר מדי.

במאי: קרל פרנקלין (זהות שאולה), 114 דקות, ארה"ב, 2003.
 
Rolling Stone: חוסר ההיגיון שולט בתסריט, אבל ההנאה שבצפייה בוושינגטון שוטף את המסך בהתלהבות ובאלגנטיות והמתח הרב שהבמאי קרל פרנקלין מכניס לכל סצינה, אמורים להספיק לכל צופה להסחת הדעת הנדרשת.

Washington Post: סרט חכם המוצא תחומים מפתיעים לעסוק בהם בגבולותיו הצרים של הפילם נואר. חבל רק שבמקום האווירה הקודרת והמסוכנת של סרטו הקודם של פרנקלין, "צעד לא מחושב", כאן הכל אופטימי ומצוחצח, בליווי תוספת קומית הכרחית. מה כיף בזה?

N.Y. Metro: חזק בכל מה שקשור ליצירת אווירה חונקת, וחלש במה שקשור לאמינות. הוליווד יצרה פעם סרטים כאלה תוך כדי שינה, אך לא עוד. כמות האירועים הבלתי סבירים בסרט תשבור אף את הפטזיונר הגדול ביותר.
 

12 במחיר 1

 
Cheaper by the Dozen

כאשר גילם סטיב מרטין אבא לחוץ והיסטרי בסרטים כמו "הורים במשרה מלאה" או "אבי הכלה", היו תחת חסותו שלושה ילדים מקסימום. תארו לכם מה קורה בקומדיה המשפחתית החדשה שלו, בה הוא מגלם אב גאה לשניים עשר צאצאים.

בתחילת הסרט חיה המשפחה הענפה בשלום יחסי בעיירה קטנה ושלווה - אך אז מקבל אב המשפחה הצעה לעבוד בשיקגו, וכל החמולה נגררת אחריו לעיר הגדולה והמנוכרת. אם זה לא מספיק, אז גם האימא (בוני האנט) מחליטה שהיא רוצה קריירה, ונוסעת ליחצ"ן ספר שכתבה. וכך, אבא-מרטין צריך להתמודד לבדו עם החבר הנרקיסיסט של הבת הבכורה (אשטון קוצ'ר, יקיר המדור), עם צרות ההתבגרות של הבת השנייה (הילארי דאף), עם הבן השלישי, הרביעי וכך הלאה, 12 פעמים.

מדד העגבניות הרקובות: הביקורות נעו בין הסביר לשחוק ולמשעמם, עם נטייה חזקה לאחרונים. ציון ממוצע של 4.6 מתוך 10.

הכסף מדבר: זה מה שנקרא סרט לכל המשפחה. הילדים הקטנים אהבו את בדיחות הסלפסטיק, בני הנוער אהבו את דאף ואת קוצ'ר המאמי והמבוגרים התענגו על האנט ומרטין. בסה"כ הצלחה גדולה - הסרט הרוויח בארה"ב 136 מיליון דולר עם תקציב של 40 מיליון בלבד.

במאי: שון לוי (שקרן בריבוע, ירח דבש מטורף), 98 דקות, ארה"ב, 2003.
 
Baltimore Sun: אין טיפת מורכבות בסרט המשפחתי הזה ולא קמצוץ של מקוריות, אבל ההופעות הקומיות המיומנות של מרטין והאנט והבימוי המקצועי הופכים אותו לראוי, ואף ליותר מכך.

Premiere: למרות הציפיות הנמוכות, "12" איננה מבוססת על גאג אחד מתמשך בלבד. שילוב של כתיבה חכמה, הופעות קומיות מובילות וחיבה אמיתית לדמויות הרבות, מעלה את הסרט מדרגה מעל סרט המשפחה הממוצע.

N.Y. Post: אחרי כמה קטעי סלפסטיק מהנים בהם מככבים בעיקר הילדים, הסרט מתדרדר והופך לעוד קומדיה משפחתית נוסחתית וצדקנית.
 

קמצ'טקה

 
Kamchatka

עוד סרט על משפחה שנודדת ממקומה הטבעי לאיזור זר ונאלצת להתמודד עם השינוי - אבל איזה הבדל. המשפחה בדרמה הארגנטינאית הזאת עוברת מבואנוס איירס לאזורי הכפר המרוחקים, מפחד זרועו הארוכה והקטלנית של המשטר הדיקטטורי, ששלט במדינה בשנות השבעים בהם מתרחש הסרט. בכפר הם מאמצים זהות בדויה, ומנסים בכל כוחם לקיים חיים נורמלים, אך אין זה פשוט כאשר סכנת מוות מרחפת כל הזמן מעל ראשם, ושני הילדים אינם מבינים מה קרה לאבא (ריקרדו דארין, "הבן של הכלה") ולאמא (ססיליה רות, "הכל אודות אימא").

פרסים ועיטורים: הסרט היה נציגה הרשמי של ארגנטינה לטקס האוסקר, אך לא הצליח להתברג לחמשת המועמדים לסרט הזר. מלבד זאת זכה בעוד כמה פרסים בפסטיבלים שונים, כאשר האחרון שבהם היה בפסטיבל אילת האחרון.

במאי: מרסלו פיניירו, 105 דקות, ארגנטינה\ספרד, ספרדית, 2002.
 
Jigsaw Lounge: אפקטיבי אך ממותן יתר על המידה. הבמאי מעלה תמות מעניינות, כגון היעלמות והחלפת זהות, ודן בהן באופן שובה לב, אך הסיפור עצמו מפוזר מדי וחסר כוח דרמטי משמעותי.

Plume-Noire: הצילום הכובש מצייר את נופה הכפרי של ארגנטינה כארץ קסומה ואגדתית, ובכך מעצים את ההשפעה המזעזעת של האלימות והרציחות. משחק טרגי ומרגש בסרט רב עוצמה.
 

הרפתקאות שלומיאל

 
The Real Shlemiel

הנה אופציה נוספת להורים להעסיק את ילדיהם בחופשת הפסח, והפעם בתוספת קצת יהדות מבית סבא. ליתר דיוק, מדובר על בית מדרשו של סופר היידיש, זוכה פרס הנובל, יצחק בשביס זינגר. באמת מה רע.

הסרט מעבד את סיפורי הילדים של זינגר על העיירה הפולנית חלם, שתושביה הם קצת שליימזלים אבל יש להם לב טוב, ועל אהרון, ילד יתום אחד עם "חוּצְפֶּה" ועם עז בשם זלטא, שמתנדב להציל את העיר ממכשף רשע ואנטישמי. אך אוי וויי, הרשע משגר אל מול העיר גולם, יצור מפלצתי ורב עוצמה, וצריך להיות משיגנא כדי לצאת מולו.

המבקרים בארה"ב, שם יצא הסרט כבר לפני שבע שנים, לא התלהבו – האנימציה דלה, הסיפור לא מתקרב למקור ובסה"כ א-גרוייסה-מציאה.

במאי: אלברט חנן, 80 דקות, ישראל/גרמניה, עברית 1995.
 
Sun Francisco Chronicle: כל דבר שמנער את האבק מעל סיפוריו הנפלאים של יצחק בשביס זינגר ראוי לתשומת לב, גם סרט אנימציה לא מלהיב כלל, כמו "סיפורי שלומיאל".

Movie Magazine Int.: ציפיתי לסרט, המבוסס על סיפוריו האירוניים ומלאי התבונה של יצחק בשביס זינגר. תארו את אכזבתי כשגיליתי שהאנימציה חובבנית, השירים מעצבנים ומה שהם עשו לסיפורים המקוריים - אוי גוועלד.

Jewish Bulletin of Northern California: סיפור מקסים שמכיל דמויות, שירים ואנימציה שיכולים להתחרות עם כל סרט דיסני שהוא.
 

רוק בבית הספר – טרום בכורה

 
School of Rock

קחו את הסיפור השחוק על המורה הנערץ שנוקט שיטות לימוד מקוריות ומשנה ומעצב את חיי תלמידיו מן הקצה אל הקצה, נניח כמו ב"ללכת שבי אחריו" או ב"חיוכה של מונה ליזה". עכשיו שימו בתפקיד המורה מעורר ההשראה את הקומיקאי החצוף והפרוע ג'ק בלאק ("היי פידליטי") ותנו לו להעביר שיעורים מסעירים בתולדות הרוקנ'רול, כגון "פינק פלוייד, תקופת הביניים", ותקבלו את אחד הלהיטים הביקורתיים והקופתיים המפתיעים של השנה.

במאי: ריצ'רד לינקלייטר ("נוכלים ללא תואר", כלומר "סלאקרס"), 108 דקות, ארה"ב/גרמניה, 2003.
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר בקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו להחליט איזה סרט שווה לכם לראות.
ללכת על המים, ים של אש, אוסמה

אמריקן ספלנדור, בנות בסטייל, בריכת שחייה, ואלנטין

מונסטר, אחי הדוב, איך הרגתי את אבא שלי

כל הביקורות, כל הסרטים-

לאיזה סרט תיקחו את הילדים בפסח: למושמץ שמחריב את הקלאסיקה האמריקאית ("חתול תעלול")? לסיפור המוכר שחוזר למקור הספרותי הנשכח מעט ("פיטר פן")? למצוייר שמבוסס על המסורת היהודית ("הרפתקאות שלומיאל")? למשפחתי, שנענה למסורת ההוליוודית ("12 במחיר 1")? או שאולי תנעלו אותם בבית עם ספר ותצאו לכם לראות מותחן קליל או סרט זר דרמטי? בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע
 

אתרים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by