בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בקרוב: דיסק חדש בפלייליסט של המנזר 
 
 
אחי רז

אחי רז מרגיע קצת את ההתלהבות של נ.ר.ד, מכניס את קוקורוסי לרשימת אלבומי השנה, שמח על הסמפלר של אק/דאק ויודע שאוסף המיוזיקלס של הליקון תפור בדיוק לאנשים כמוהו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
N*E*R*D: Fly Or Die
(הליקון/Virgin)

האלבום השני של נרד מוצא את 2/3 ההרכב, יענו הנפטונז, במעמד שבו הם הרבה יותר ממלכי העולם. בשלוש השנים שעברו מאז "In Search Of…", שכללו את עצמם פארל וויליאמס וצ'אד הוגו עד כדי שלמות שהיא כמעט בגדר היבריס, ומי שמוצא בהפקה שלהם מהשנתיים האחרונות תו אחד מיותר או ביט אחד לא במקום, מקבל מנה פלאפל.

בהיבט הזה, "Fly Or Die…" שרואה אור עכשיו, די מאכזב. לגמרי מתבקש ששני הפרודיג'י קידס האלה יחזיקו לעצמם פרוייקט צד לא מחייב, כדי להשתעשע עם תחבירי רוק-סול משלהם בלי הניג'וסים של ג'סטין על הראש, אבל הציפייה היא כי גם הרכב שכזה יתפתח וישתכלל עם הזמן. קשה להגיד שזה המקרה הפעם. "פליי אור די" לא ממש מצליח להמריא לגבהים שמעבר להם רגעים מוסיקליים הופכים לבלתי-נשכחים, או אפילו זכירים. הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, "She Wants To Move" הוא אולי כזה, אבל נשמע חריג על רקע הנוף שמסביבו, שמשווע לקצת מהFאנקיות והיזע שבעבעו מאלבום הבכורה.

מצד שני, יש פה לא מעט רגעים טובים - גם אם לא בלתי-נשכחים - שהרבה מאוד יוצרים שהם לא הנפטונז היו שמחים לחתום עליהם באקו"ם. "Trahsher", שמן הסתם יהיה הסינגל הבא מתוך האלבום, הוא להיט לא קטן, כמו גם שיר הפתיחה עם גיטרה מטעמו של לני קרביץ ו-"Drill Seargeant", טייק אוף בריאן ווילסוני על "Hey Ya" של אנדרה 3000. בקיצור, בתור תשובה לאאוטקאסט, או כפרוייקט צד של צמד גאונים - העסק די רופף; בלי השוואה לכלום - מחזיק מים.
 
 
CocoRosie: La Maison de Mon Reve
(Touch & Go)

קוקורוסי הן צמד האחיות סיירה וביאנקה קאסאדי. סיירה החלה בגיל צעיר לשיר גוספל, ובתיכון עברה לאופרה. ביאנקה כותבת שירים מאז גיל 9. את אלבום הבכורה העדין והיפהפה שלהן, הקליטו האחיות בדירה קטנה בפאריס. סיירה שרה ומנגנת בגיטרה וחליל. ביאנקה שרה ומקישה על אביזרים שונים. מה שיצא מזה לגמרי פותח את הראש, שלא לומר את הלב - ויוצרי לואו-פיי נוטים להשאיר אותי אדיש בדרך-כלל.

המעטפת החיצונית, הטכנית, של " La Maison de Mon Reve" ("בית החלום שלי", עושה רושם) היא לחלוטין לואו-פיי, כמתבקש מהקלטה ביתית של שתי נשים, אבל בפנים, הו-הו, כמו עיר נמלים – סואן מצבעים, רעיונות והתרחשויות. עם מלודיות פשוטות, עיבודים מינימליסטיים (קצת באווירת הראשון של ספארקלהורס) וראש פתוח למגוון של השפעות – מהבארוק עד טאהיטי - הן מצליחות ליצור אלבום שהוא קסם טהור.

הרגעים הכי יפים בתקליט קורים כשהשתיים לוקחות מה שנשמע כמו סטנדרטים של גוספל ובלוז ישן (למרות שהן חתומות על כל הלחנים), ואז משפצות ומשחקות בהם כמעט עד לגבול הגרוטסקה. אבל רק כמעט, כי השירים שלהן לגמרי אמיתיים וכנים, ובעיקר מרגשים – כשלא בפני עצמם, אז רק מעצם השמחה שיש מי שמעיז לעשות דברים כאלה. שכה אחיה, היישר לרשימת אלבומי השנה.
 
 
אמנים שונים: When The Sky Color Changes Ducks Automatically Escape
(אק/דאק)

האוסף הנוכחי והשני במספר של לייבל האלקטרוניקה הירושלמי אק/דאק, הוא מוצר משמח מאוד בכמה רמות. קודם כל, זאת העטיפה המקסימה והמגרה שעיצב האמן הגרמני מיסטר מיניסטק (נורברט באייר), שכמעט לא שייכת לכאן בעליצות המאופקת שלה; אחר כך, זה משמח לראות לייבל ישראלי קטן שפועל כמעט לבדו באזורים האלטרנטיביים של האלקטרוניקה, מצליח להתקיים יותר משנתיים ושני אלבומי אוסף; ולבסוף, רגע לפני התוכן המוסיקלי, משמח להכניס לקומפקט דיסק אמיתי של אק-דאק. לא כזה שצרוב בבית, ותמיד קופץ לי, אלא אחד שמודפס כמו שצריך.

ובתפריט המוסיקלי, ניכר שקברניטי אק-דאק עשו כל שביכולתם כדי לקרב מאזינים חדשים לחומרים שלהם, ולא להבהילם – בדיוק כמו שסאמפלר של לייבל צריך להיות. הקטעים שמגיעים מתוך האלבומים שיצא לי לשמוע, הם הקומניקטיביים ביותר שבהם, וגם החומר הלא מוכר מתעכל בקלות שכל כך נחוצה במפגשים ראשונים עם חתך רוחבי של קטלוג מוסיקלי. רגעים בולטים מנפקים כאן גלברט, עם קומפוזיציה נינטנדואית מקפיצה; ספארק-או, שעושה יחד עם הזמרת ניקו טין והזמר רועי צ'יקי ארד את "מכת שמש" של רוטבליט וקראוס; "Rotem's Birthday Song" של סטרטג'יק פריינדשיפ שמבקש קצת לחרוג מתחומי הצליל האק/דאקי; וטראק המחץ הקדמוני של כלבתא, "The War Of Base And Bass". עם יחסי ציבור הולמים (עשיתי את שלי, אני מקווה) ושיווק נכון, האוסף הזה בהחלט יכול וצריך לשמש כהוּק ללא מעט אוהדים פוטנציאליים.
 
 
אמנים שונים: מיוזיקלס – מיטב השירים המרגשים ממחזות הזמר הגדולים
(הליקון)

עוד אוסף, כפול, מושקע ומגניב למדי, מגיע מכיוון הליקון וכולל 41 להיטי מיוזיקלס מכל הזמנים – שזה 1927 ("ShowBoat") עד 1996 ("Rent"). החלוקה מחוכמת למדי: דיסק 1 כולל את הביצועים המקוריים, לרוב, ממחזות-זמר שעלו לאורך השנים לראשונה בברודוואי: "קבארט", "שיקאגו", "הלו, דולי!" וכיו"ב; ואילו דיסק 2 כולל את הלהיטים שמקורם בצד השני של האטלנטי, על בימות הווסט-אנד - הממלכה של אנדרו לויד-וובר: "פאנטום האופרה", "קאטס", "ישו כוכב עליון" וכו'. לא מעט רגעים מעולים יש כאן, בעיקר בדיסק הראשון – מה שמלמד לא מעט על ההבדלים בין התקיפה האמריקאית את הנושא לזו הבריטית – ושירים שישמחו את ליבם של מבוגרים וצעירים, הומואים וסטרייטים כאחד. שוס אחד ששווה אזכור מיוחד הוא הגירסה הבימתית המקורית ל-"Time Warp" מתוך "מופע האימים של רוקי", שעדיפה פי כמה בקאמפיותה על הביצוע המוכר מהסרט.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by