בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עושים הוק 
 
 
אדם אבולעפיה

אדם אבולעפיה עשה את עצמו משפחה ונהנה מהעיבוד הקולנועי החדיש לאגדת הלעיסה של "פיטר פן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אי אפשר לומר על הגרסה החדשה של "פיטר-פן" שהיא מרתקת, אבל אפשר להעביר איתה את הזמן בנינוחות יחסית ולהתחבר לזאטוט הקרוב אליכם באולם. אם הילד כבר כלול בצורה כלשהי באריזה שהיא אתם, הרווחתם - הנכם חלק מ"כל המשפחה", קבוצת היעד החביבה.

פי. ג'יי. הוגאן מביים את פיטר פן כמו אגדה לילדים פרופר. בלי התחכמויות כושלות דוגמת זו של ספילברג כאשר ליהק את רובין ויליאמס בתור פיטר-פן ב"הוק" (ליהוק שבאופן תמוה שיכנע את קופולה-האב לתת לויליאמס עוד תפקיד של ילד שעיר בסרטו הידוע לשמצה "ג'ק"). פיטר שלנו (ג'רמי סמפטר) הוא מעין דני שובבני עם יכולות תעופה. יודע לחייך כשנותנים לו סימן, אבל גם קטן על רייצ'ל הרד-ווד השובה והשובבה בתפקיד וונדי. בהרד-ווד יש שילוב מנצח של יופי טבעי עם נגיעות של טום-בוי ובגרות בעיניים. בגרות שחסרה בעיניו של סמפטר.

חוסר האיזון בין שני השחקנים הראשיים תואם את הגישה של הסרט לסיפור. וונדי היא הגיבורה האמיתית, פיטר-פן וארץ "לעולם-לא" הם רק תחנה בהזיות ההתבגרות שלה. כך, בקריצה פסיכולוגיסטית, מגלם ג'ייסון אייזיקס, המשחק את אביה, גם את קפטן הוק הנורא. אייזיקס נותן הופעה כפולה סוחפת ומספק כמה מהרגעים המצחיקים בסרט. הסצינות שלו עם הרד-ווד הן גם השיא הדרמטי.

בצד הוויזואלי יצר הוגאן שילוב מעניין של תפאורה תיאטרלית, המזכירה שסיפורו המקורי של ג'יי. מ. בארי נכתב והועלה לראשונה כמחזה, ואפקטורה דיגיטלית, המתעקשת שמדובר באדפטציה קולנועית מהמאה ה-21. ההצלחה הגדולה היא עם התנין-שבלע-זרוע-עם-שעון המפורסם: ראשית, הוגאן לא מעניש אותנו ולא מאניש אותו (או את התוכי של הוק); שנית, האנימציה מצליחה לנפוח בו מימדים מכובדים של אימה; שלישית, אנו מקבלים המחשה נאה של אחד הדימויים הסימפטיים ביותר למלאך המוות.

גם הרעיונות הויזואליים הנדושים ביותר, כמו השובל הזרחני של הפיות והעננים כצמר גפן, עשויים בחן. אפילו את החלק המרגש ביותר בסרט צריך לזקוף לזכותו של איש האפקטים סקוט פאראר: זהו הרגע בו פיטר לוקח לראשונה את וונדי ואחיה למעוף אל מחוץ לאטמוספירה. פאראר יצר מרחב חללי משכנע ופשוט בו הכוכבים נדמים כצעצועי גומי ענקיים, והילדים, באושר עילאי, מנווטים דרכם בחופשיות.

בסך-הכל, מוסר-ההשכל הפדגוגי מאוורר בבדיחות מתוזמנות היטב ורגעי מתח שפזורים במדויק. לי היה נדמה שכמה מהרציחות האקראיות של הוק את אנשיו מזכירות רגעים מ"הפסנתר", אך לא דמיונותיי בדבר ציטוטים מהשואה הם אלה שמנעו מהסרט להתרומם ממש. הבעיה המרכזית, וכמעט היחידה, של "פיטר פן" היא שארץ "לעולם-לא" מעולם לא נראתה כל כך מוכרת. וזה לא רק שחסר בה משהו פנטסטי - זה גם שלונדון, ארץ "תמיד-כן" של העלילה, נראית אפילו קסומה יותר. כשלא מתאהבים באותה ארץ דמיונית (או בפיטר), כוח רגשי גדול נלקח מהסיפור.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by