בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סבודי בילדינג 
 
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן מזמין אתכם להצטרף לטרנד הספורט העממי הגועש בתל אביב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מרגיש את כל השרירים שלי עכשיו. כשאני שוכב בלילה במיטה הם עוטפים אותי כמו מתנה, וכשאני עוצם את עיני אפשר ממש לראות אותם זוהרים כמו הולגרמה, או פרסומת למזרנים, על רקע החלל השחור. עוד חודש, הבטיח לי המדריך, אוכל לראות אותם גם מבעד לבשר ולשומנים של גופי. לעזאזל, הוא הבטיח לי ריבועים בבטן.

קשה להסביר מה גרם לי להתעלם עד היום מהשרירים החמודים שלי, שמתגלים עכשיו לרגעים כשאני מזיז את איברי באופן מסוים. אולי לא ידעתי שהם שם. בטוח שלא ידעתי מה רב האושר כשסתם כך, באמצע היום, אפשר פתאום להתכופף ברגליים ישרות ולהניח את כפות הידיים על הרצפה, ולעמוד כך, כמו שער של קריקט, כאילו וו גדול של מספנה עומד להרים אותי.

המוח האנושי הוא נטל לא קטן. כל הזמן צריך לשעשע אותו. קשה להניח אותו סתם כך, בלי תעסוקה. רוב הזמן הגחמות שלו מאלצות אותנו להקריב קורבנות קשים: ללכת בברד לקולנוע, לקנות בגדים חדשים כדי להיראות טוב, לפטפט עם מישהו מסריח רק בגלל שהוא מצחיק. זאת הסיבה שהרבה אנשים אוהבים טלוויזיה. היא כמו מוצץ למוח – אפשר לינוק ממנה עוד ועוד מבלי להתפטם. והגוף? הוא נשכח לגמרי, שרוע לו על הכורסה.

ככל שחולף הזמן, אנחנו נזקקים פחות ופחות לגוף שלנו. לעתים נדירות אנו נהנים מגמישותו, מהעובדה שהוא תופס נפח כלשהו בעולם, ממלא את האוויר. זה נראה דבילי, ואפילו אנוכי מאוד, לזוז סתם כך בשביל הכיף. אפילו אלה ההולכים לחדרי הכושר עושים זאת מסיבה אחרת: לטפח גוף מעוצב, שאפשר להציגו לראווה.

ר', מדריך הכושר של מכון "אבריבודי" בכיכר דיזנגוף, נמצא בתחילת שנות העשרים לחייו. שיערו בהיר, קצר, מסורק מעט הצדה. שיניו הקטנות מנצנצות בלובן כשהוא מותח את פניו לחיוך קורן אך מעט עצוב. גופו מוצק: רגליים ארוכות עם שיער דק ובהיר יצאו ממכנסיו האדומים ביום שבו פגש אותי, החזה המרובע שלו הציץ מבעד לכפתורי החולצה התכולה. הוא נרתע מעט מסגנון הלבוש המיושן שלי, אך מייד הניח את ידו על כתפי והוליך אותי לסיור בבניין.

משב של זיעה חמוצה היכה בנו כשפתח את דלת חדר הספינינג. האור היה מעומעם, המוסיקה דפקה מכל הכיוונים, ועשרות – אולי מאות, הריח סיחרר אותי – דהרו שם על אופני הכושר במהירות עילאית. "מצטער, זה השיעור של הבנות", השתעל ר'. כשהוביל אותי אל מכונות הריצה, הבחנתי בזיקפה דוחקת את מכנסיו הקצרים. מכונת הריצה היא אולי הביטוי המבריק ביותר לאופן שבו מתנהל העולם שלנו: עשרות מכונות גודשות את האולם רחב הידיים ב"אבריבודי", ועל כל אחת מהן רץ אדם אחד אל מול טלוויזיה פועלת.

הטלוויזיה, מתברר, נהפכה לחלק בלתי נפרד ממכונות הריצה. שידוריה מאפשרים למוח לשוטט במקומות אחרים בזמן שהגוף למעשה דורך במקום. אני נאלץ לומר את המובן מאליו: מי שבאמת רוצה לנוע ממקום למקום לא עולה על מכונת ריצה. ר' לקח אותי גם לאזור המשקולות והקפיטריה, ולא נשאר לנו עוד לאן ללכת – פרט למלתחות. כשנכנסנו לשם ר' אמר לי לא לדאוג, שתמיד יש מים חמים. הוא הראה לי את השירותים, את המראה הגדולה, ונכנס לאחד מהמקלחונים כדי להסביר לי כיצד מפעילים את המים. היה לח שם וחששתי לחליפתי. נכנסתי אחריו לתא, ואז הוא משך פתאום את מכנסיו למטה, חושף איבר זקור, מוקף תלתלי זהב.

סגרתי אחרי את הדלת ולחשתי: "אני לא מתכוון לקנות מנוי, רק רציתי לראות איך זה אצלכם". ח' צחק, והפין שלו התנדנד. "אתה לא מבין", אמרתי והורדתי את המקטורן, "אני כבר עושה כושר. כושר עממי. באתי כדי לצרף אותך".

ר' התפלא לשמוע שטרנד הספורט העממי משתולל בזמן האחרון בתל אביב. יותר ויותר תושבים מצטרפים ל"תוכנית הרצליה", שיטת אימון חדשה שהמציא מאמן כושר צעיר מרעננה. התוכנית, ולמעשה דרך החיים החדשה, פשוטה וקלה ליישום. היא כוללת הליכה מאומצת של שעה לאורך הטיילת (כולל מתיחות לרגליים לפני ואחרי), 10 שכיבות סמיכה ושלושה סשנים של 20 כפיפות בטן כל אחד (ישר, לצד ימין ולצד שמאל) – במשך חמש פעמים בשבוע. מדי שבוע מוסיפים 5 שכיבות סמיכה ו-10 כפיפות בטן לכל סדרה. "תוכנית הרצליה", בניגוד לחדרי הכושר, אינה חוששת להרעיב את המוח. בזמן הצעידה המזורזת, כשהמוח מיטלטל כך בקופסתו, הוא נשכח פתאום ונעלם, משאיר אחריו רק את השרירים הנפלאים האלה.

היום ר' כבר לא עובד במכון הכושר. בבקרים אפשר לראות אותו הולך במהירות על הטיילת, רגליו כמו מתרוממות מעצמן. אחר כך הוא לא עושה כלום. הוא בא אלי, מכין לי כוס תה ואנחנו מאזינים בנחת לרשת ב'. קל לשכוח זאת, אבל לא רק המוח – גם הגוף צריך לנוח.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by