בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גטו שינקין 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן מדווחת כי אסופת הקומיקס החדשה של קולקטיב אקטוס ממשיכה לספק את התכנים האולטרא-ישראליים-באנגלית לקהל המצומצם והנאמן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל מבצע צבאי דוחף אותי עוד צעד אל תוך הבועה הנהדרת והמושמצת, זו שיותר מתרגזת על כך שערוץ 3 עשה אסופת קטעי יצפאן על השייח יאסין מאשר שהיא נרגנת על החיסול עצמו. כל עליית מדרגה וכל חשש מהסלמה הופך אותי ליותר אוכלת יין ושותה גבינות, ולכזו שיותר אכפת לה מטיב היין וניחוח הגבינה.

ככזו, אני מקבלת את הלוקאל פטריוטיות שלי במנות זעומות ונעלמות, ואומרת תודה יפה אחרי על ביס. והמנה של אקטוס הייתה רלוונטית במיוחד. מובן ש-"Dead Herring", החדש של קולקטיב הקומיקס הוותיק, הוא לא בדיוק משירי ארץ אהבתי. הוא הרי כתוב באנגלית ומארח אמנים בינלאומיים - אבל בסוף היום הוא בייבי מכאן, והוא יופי של בייבי. כזה שבטח יצליח הרבה ביותר בחו"ל מאשר פה, שאף רשת חנויות ספרים אינה מעוניינת להציג אותו כי הוא לא יודעת איך לסווג קומיקס, בטח שלא כזה באנגלית; ושהאנשים היחידים שישמעו עליו הם אלו שהולכים לשוק קולטורה בקולנוע זמיר וקונים ספרים במזרח שינקין.

קולקטיב אקטוס, בעבר "אקטוס טרגיקוס" (בהתייחסות לקנטאטה של באך), הוקם על ידי רותו מודן וירמי פינקוס, בוגרי בצלאל עסוקים דאז, כשתכננו על הוצאה סדירה של אסופות מעבודות החברים. מאז ההקמה מוציאה החבורה (שמונה גם את איציק רנרט, בתיה קולטות ומירה פרידמן) יצירות בתדירות של אחת לשנה, וזוכה להצלחה לא מבוטלת בחו"ל ולקהל מעריצים מצומצם אך נאמן בישראל. קהל שמתמודד עם הכורח לקרוא תכנים אולטרא-ישראלים באנגלית, מתוך הבנה שאי אפשר לחיות על דוכן בשבוע הספר, מה גם שהקבוצה לא בדיוק זוללת מכף ידה של לימור לבנת.

כמעט על כל העבודות של החבורה המקורית בספר יש בדיוק את אותו הדבר להגיד, את אותה האנחה להיאנח: גם כשהסגנונות דיסטינקטייבים ושונים לחלוטין מאמן לאמן, אותה המנגינה מציפה מלמטה. הניכור האורבני היבש והמינורי של ירמי פינקוס, הביטחוניזם המפוחד בעבודה של מירה פרידמן, הבחישה המשפחתית והשרלטנות הישראלית אצל רותו מודן, ענייני מיתון ודור שני בעבודה של בתיה קולטון וישראליות מבועתת וטראגית בקטעים של איציק רנרט. אצל כולם הגיבורים קטנים ומוכרים מאוד, מהצבעוניות המגורדות של רותו ועד הקווים הקמוצים של פינקוס. כולם נעים על הקו הדק שבקבלת ההחלטה אם לא לצאת בגלל הפחד מפיגוע או לצאת דווקא, כדי לשכוח ממנו.

ב"דד הרינג" מארחת החבורה מקבץ אמנים מקומיים וזרים שרועים בדיוק באותם שדות רגשיים. דוד פולנסקי מספק ארבעה עמודים מרתקים ונוגעים ללב, רות גווילי מגישה ויזואליה יפהפייה ועם זאת עמוסת פאתוס. ידוען הקומיקס ארט ספיגלמן ("עכבר"), חולק את זכרונותיו הוודי אלניים מאסון התאומים, ועושה זאת עם הרבה חן ומעט עניין. הניג ואגנברט מרימה עבודה מגניבה אבל משעממת למחשבי פאלם. בלנקט הצרפתי נותן אגדה דידקטית קיצונית בפורמט צלליות גרוטסקיות. אנקה פרוכטנברגר מגישה עבודה לירית אך תמוהה, ועוד כהנה וכהנה תופינים ויזואליים לחובבי מלל.

ונדמה שתוגת הישראליות הכובשת של אקטוס תישאר גם הפעם בגטו התל-אביבי. רשתות הספרים עדיין יזמינו מהדורות על מהדורות מבאדולינה וישבצו ספרי קומיקס במדף הפעוטות. חיפה לא תעיין במתכון להרינג של קלמן קולטון ובאר שבע תישאר מחוץ להישג ידו של פלסטיקדוג. האסופה החדשה של אקטוס לא תגרד שום רשימת רבי מכר, כי מי שלא ידע לחפש אותה, לא ימצא. אז תחפשו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by