בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סטארסקי: לונדון וקירשנבאום הם אכן השפעה גדולה 
 
 
אידן סגל

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע בבתי הקולנוע: סטארסקי והאץ', רוק בבית הספר, ריקוד מושחת 2 ועוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

סטרסקי והאץ'

 
Starsky & Hutch

עבור האמריקאים, סדרות הטלוויזיה של שנות השבעים הן כמו הטלוויזיה החינוכית עבורנו, מקור בלתי נלאה לפרודיות והרהורים פילוסופיים (למה קראו לאפרוחית נולי?) - רק שהם גם עושים על כך סרטים. הפעם על הכוונת נמצאים סטרסקי והאץ', צמד השוטרים הכי מוכרים של שנות השבעים.

בן סטילר מגלם כהרגלו את הברנש הלחוץ והאובססיבי, בעוד איאן ווילסון מהווה את ההפך הגמור, כלומר זרקן שלוקח את הכל בקלות. מפקח המשטרה העצבני והשחור שלהם מחליט בהבזק של גאונות שקיימת רק בסדרות ישנות ובסרטים עכשוויים, שהשניים יהיו נפלאים בתור צמד - ואכן חוסר הכימיה מתגלה במהרה. המשימה המוטלת על השניים היא לעצור סוחר סמים מסוכן (וינס ווהם), ולשם כך הם נעזרים במודיע מהרחוב (סנופ דוגי דוג באפרו קטלני) ובעוד כמה חברים, ביניהם גם הצמד המקורי, שמתארח כדי לסחוט עוד טיפת נוסטלגיה.

מדד העגבניות הרקובות שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: הפתעה – מרבית המבקרים (62 אחוזי טריות) ממש נהנו, וזה כנראה בגלל הנוסטלגיה, הפרודיה המוצלחת וההתעסקות בשאלה החשובה: האם סטרסקי והאץ' הם בעצם זוג הומואים בארון?

הכסף מדבר: בפחות מחודש הרוויח הסרט מעל 75 מיליון דולר. בקצב הזה, שנות השבעים לעולם לא יעזבו אותנו.

במאי: טוד פיליפס (רוד טריפ), 101 דקות, ארה"ב, 2004.
 
Rolling Stone: הסרט יורה בדיחות לכל הכיוונים ובכל הרמות. בחלק גדול מהמקרים הוא גם פוגע, בעיקר בדרך שבה הוא מראה איך המאפיינים המאצ'ואים של פעם, הפכו לאייקונים הקאמפיים של היום.

Empire Online: סדרת הטלוויזיה נראית כיום מיושנת ועלובה, ובדיוק מסיבה זו היא מוצלחת כבסיס לקומדיה הלועגת לשנות השבעים. לא קורע מצחוק, אבל בהחלט משעשע ושומר על רמה גבוהה לכל אורכו.

Miami Herald: הסרט מוגדר כקומדיה ועושה רושם שהשחקנים מאד נהנים מעצמם ומבגדיהם המנופחים, אבל מישהו שכח להוסיף את הבדיחות. עזבו את השוטרים בשנות השבעים, עכשיו זה לא מותח ולא מצחיק.
 

רוק בבית הספר

 
School of Rock

השחקן ג'ק בלאק הוא קומיקאי ורוקר, לא תמיד בסדר הזה. הוא מופיע בקליפים של להקות נחשבות (כמו פו פייטרז), יש לו להקה קומית מצליחה (טניישס די) והוא גנב את ההצגה כמוכר תקליטים אידיאליסט ב"נאמנות גבוהה". כל זה הופך אותו לבחירה המתבקשת לככב בקומדיית רוק, אפילו כשלצדו מופיעים בעיקר ילדים קטנים.

הרעיון פשוט - קחו את הסיפור השחוק על המורה שנוקט שיטות לימוד מקוריות ומשנה ומעצב את חיי תלמידיו מן הקצה אל הקצה, נניח כמו ב"ללכת שבי אחריו", ועכשיו שימו את בלאק בתפקיד המחנך מעורר ההשראה. הוא ינער את התלמידים החנונים, יעביר שיעורים מסעירים בתולדות הרוקנ'רול (כגון "פינק פלויד, תקופת הביניים") ויהפוך את כל כיתה ה' ללהקת רוק מורדת, שמוכנה להשתתף בקרב הלהקות הגדול. כל זה מתחת לאפם של ההורים חמורי הסבר ושל המנהלת הלחוצה (ג'ואן קיוזאק).

מדד העגבניות הרקובות: זה רק רוקנ'רול והמבקרים מתים על זה – אצלם הסרט קיבל טוב מאד, ואף כמה מצויינים. 90 אחוזי טריות וציון ממוצע של 7.9 מתוך 10.

הכסף מדבר: במאי האינדי ריצ'רד לינקלייטר נכנס עם הסרט הזה ללב המיינסטרים. עם תקציב בינוני של 35 מיליון דולר, הסרט הרוויח מעל 80 מיליון בארה"ב בלבד.

פרסים ועיטורים: הסרט היה מועמד לשלל מועמדויות בתחרויות שונות בתחום הקומדיה (כולל מועמדות לגלובוס הזהב לג'ק בלאק), וגם הצד המוזיקלי לא הוזנח – כמה מהמועמדויות ניתנו לשיר הנושא, שנכתב ע"י התסריטאי מייק וייט (שמשחק בסרט את שותפו של בלאק – שתדעו).

במאי: ריצ'רד לינקלייטר ("חיים בהקיץ", "סלאקר"), 108 דקות, ארה"ב/גרמניה, 2003.
 
 
The AV Club: מדהים כמה כיף מצליחים לינקלייטר ובלאק לדחוס לתוך אותה נוסחה מוכרת. מאלף ומשכיל כפי ש"ללכת שבי אחריו" לעולם לא יוכל להיות.

Empire Online: ג'ק בלאק יכול להיות כוכב אם רק יתנו לו את החומר הנכון. "רוק בבית הספר" הוא בהחלט מה שהוא צריך. הוא נותן כאן את ההופעה הקומית השולטת ביותר מאז סרטיו הראשונים והמצחיקים של ג'ים קארי.

Philadelphia Inquirer: "רוק בבית הספר" מוריד אמנם למינימום את המינון של סקס וסמים ממשוואת הרוקנ'רול, מתוך כוונה להיות הכי מיינסטרים שאפשר, אבל תסמכו על היוצרים שישאירו מקום לסטיות מגניבות ומשמחות מהתקן השמרני.
 

סקובי דו 2: חופשי חופשי

 
Scooby-Doo 2: Monsters Unleashed

לא עברו מספר פסקאות מ"סטרסקי והאץ'" והנה עוד סרט שחייב את עצם קיומו לטלוויזיה. שנתיים אחרי ש"סקובי דו" הראשון זכה להצלחה גדולה, מתכנסים פרד, דפני, וולמה, שאגי וכלבם יציר המחשב, סקובי, להרפתקה נוספת. הפעם לא רק שלום העיר קולסוויל מוטל על הכף, אלא גם המוניטין היקר של החבורה כולה, וזאת כיוון שמישהו השיב לתחייה את כל המפלצות הקלאסיות של מסתורין בע"מ. בין החשודים גם מנהל המוזיאון (סת גרין באיחוד מרגש עם באפי, הלא היא שרה מישל גלר) ואת כל הפרשה המפוקפקת מלווה כתבת עיתונות נודניקית (אלישיה סילברסטון, למי שעוד תוהה לאן היא נעלמה).

מדד העגבניות הרקובות: הדבר הכי טוב שהיה למבקרים להגיד על הסרט הזה שהוא פחות גרוע מהראשון. הסרט נאמן לרוח הסדרה, אבל כיוון שהוא אורך פי כמה מפרק ממוצע ואי אפשר לראות אותו בפיג'מה, הוא פשוט לא שווה את המאמץ. ציון ממוצע של 4.6 מתוך 10.

הכסף מדבר: הסרט מגיע אלינו שבוע לאחר יציאתו בארה"ב (כבוד למפיצים). בשבוע הזה הוא כבר הספיק להפוך להצלחה גדולה, והוא עומד בראש הטבלה עם למעלה מ-30 מיליון דולר הכנסות.

במאי: רדג'ה גוסנל (סקובי דו, ביג מאמא), 94 דקות, ארה"ב, 2004.
 
Village Voice: כפי שהמבקר הצעיר והנבון בן ה-5 שנכח בהקרנה בה צפיתי, הגדיר זאת בזמן אחד הרגעים הכביכול מרגשים בסרט: "מ-ש-ע-מ-ם!"

N.Y. Daily News: הבשורות הטובות הן שסרט ההמשך מוצלח מקודמו המעצבן. מצד שני, ניכר כי השחקנים הגיעו לסט אך ורק בשביל המשכורת ולכן איש מהם אינו משקיע טיפת מאמץ בסרט.

Baltimore Sun: טוב מהצפוי. הסרט עלה על מה שהסדרה מעולם לא הבינה – החבורה עצמה לא מעניינת במיוחד, החלק המגניב שייך למפלצות אחריהן היא רודפת.
 

קולר – להרגיש את וגאס

 
The Cooler

בלאס וגאס, הכינוי "קולר" ניתן לאנשים שבתי קזינו שוכרים כדי ש"יקררו" את מזלם של המהמרים. זוהי, כמובן, שיטה מיושנת שכמעט ועברה מהעולם, אבל שלי, בעל הקזינו "שנגרילה", עדיין נוקט בה. הוא שריד יחיד לתקופה האלימה הקודמת של וגאס, לפני שאנשי העסקים והטכניקות המצועצעות שלהם הפכו אותה לחוויה לכל המשפחה.

דווקא בזמן שהבוסים מנסים לכפות על שלי (אלק בולדווין) לייבא את אותן השיטות המודרניות לקזינו האהוב שלו, "הקולר" שלו, הטוב בענף, מודיע על עזיבתו. לאותו ה"קולר", ברני לוץ (וילאם ה. מייסי, "פארגו") היה כל חייו מזל כה מחורבן עד שהוא מדבק, אך ימים ספורים לפני עזיבתו גורלו משתנה ומלצרית יפה נדלקת עליו. השינוי בחייו של ברני משפיע לרעה על עבודתו והמהמרים מתחילים להרוויח.

מדד העגבניות הרקובות: הביקורות עלו על הקטע – הסרט שמספר בחיבה כה רבה על העולם הישן הנכחד של וגאס, מייצג בעצמו את הגישה הישירה של הוליווד של פעם (כפי שהיא נתפסת היום, לפחות). 75% מהמבקרים אהבו זאת.

הכסף מדבר: למרות השמות המוכרים בתפקידים הראשיים זהו סרט צנוע למדי, ועל כן גם רווחיו צנועים ביותר - 8 מיליון דולר בארה"ב.

פרסים ועיטורים: הסרט הופיע לראשונה בפסטיבל הסרטים העצמאים סאנדנס, ומאז הוא מתחרה בתחרויות שונות, בעיקר בתחום המשחק. מריה באלו, שמגלמת את המלצרית המתאהבת בלוזר, היתה מועמדת לגלובוס הזהב ואילו אלק בולדווין בכלל שיחק אותה, עם שבחים מקיר אל קיר ומועמדויות לגלובוס ולאוסקר.

במאי: ווין קרמר, 101 דקות, ארה"ב, 2003.
 
Roger Ebert: אולד-פאשן במובן החיובי של המילה. אין בסרט גימיקים או אפקטים נוצצים, אלא דמויות אנושיות, משחק מהדרגה הראשונה ובמאי שיודע בדיוק איזה רגש לעורר בכל רגע.

Rolling Stone: יש מנצח! "הקולר" מהמר על השחקנים הנכונים ולוקח את כל הקופה.

Chicago Reader: האווירה הכובשת של לאס וגאס וצוות שחקנים טוב לא מצליחים לעזור לסרט הזה, שכולו מפגן ראוותני וריק מתוכן של צילום ועריכה, מטפורות יומרניות על ניצחון והפסד והצגה מוגזמת של אלימות והונאה.
 

לילי

 
La Petite Lili

לכבוד ההתכנסות המשפחתית המתקרבת בסדר פסח, קבלו דרמה צרפתית ששואבת את השראתה מ"השחף" של צ'כוב, ובהתאם לכך מציגה מגוון עשיר של סכסוכים, קונפליקטים ומשקעים פסיכולוגיים משפחתיים.

חלקו הראשון של הסרט מתרחש בבית הנופש של המשפחה הצרפתית המתוסבכת. ג'וליאן, הבן הצעיר, חדור באידיאלים נעלים וחולם להיות אמן משפיע. הוא לא מסתדר כל כך עם אימו השחקנית המפורסמת, ועוד פחות עם החבר החדש שלה, במאי קולנוע מנוסה. קרן האור של החופשה המעיקה היא לילי, בת השכנים המפתה (לודיבין סנייה בפעם השלישית החודש, אחרי "בריכת שחייה" ו"פיטר פן"), אך גם הקטע הרומנטי לא הולך חלק. השנים עוברות ומגיע החלק השני, ובו ג'וליאן עומד לביים את סרטו הראשון, המספר על מאורעות אותו נופש קלוקל, כאשר את התפקידים הראשיים ממלאות מי אם לא – אימו ולילי.

פרסים ועיטורים: זהו אחד מאותם סרטים המכונים "סרטי איכות". מסוג הסרטים שמקבלים ביקורות חיוביות, מוזמנים לפסטיבלים יוקרתיים כמו פסטיבל קאן וזוכים בפרסים בתחרות "האוסקר הצרפתי" הסזאר.

במאי: קלוד מילר (מעבר לכל חשד), 89 דקות, צרפת/קנדה, צרפתית, 2003.
 
Hollywood Reporter: "לילי" הוא סרט שכולו שנינות, תשוקה, עושר חזותי ודמויות קוסמות. הנאה מושלמת, גם אם לא מאתגרת במיוחד.

Film Freak Central: סרט איטי ויפיפייה שמתכסה לבסוף בדוק של עצבות זהובה.

Reel Movie Critic: הדרך שבה הסרט מטפל בטריטוריה הצ'כובית של תלאות משפחתיות היא סטנדרטית ושטחית, וגם הצילום המפואר לא מכפה על כך. השחקנים הם בעלי יכולת, אך שכחו לתת להם משהו מעניין לעשות.
 

ריקוד מושחת 2: לילות האוונה

 
Dirty Dancing: Havana Nights

זו לא מתיחה לאחד באפריל – באמת החליטו לעשות סרט המשך לסרט הבנות הנערץ מהאייטיז. טוב, האמת היא שזה לא ממש סרט שממשיך את הקודם, אלא יותר פועל על פי הנוסחה הבסיסית ורק מאמץ את שם הסרט ההוא משיקול כלכלי מובן. מה שכן, פטריק סווייזי קופץ לביקור כמעין מדריך ריקודים גורו.

החידוש הוא שהפעם הכל מתרחש בבירת קובה – לשם מגיעה קייטי, ילדה חנונית מבית טוב, יחד עם בני משפחתה המהוגנת. הכל משתנה כאשר היא פוגשת את חביאר, הרקדן הלטיני הסוער. משם אתם יכולים להמשיך לבד – השניים מתכוננים לתחרות ריקודים בניגוד לרצון המשפחה, מתאהבים, Having the time of their lives ומרגישים כפי לא הרגישו מעודם.

מדד העגבניות הרקובות: ההבדל בביקורות הוא בדגש - חלק טוענות כי המוסיקה הלטינית היא אחלה אבל הסרט מחורבן, ואילו אחרות אומרות כי אכן זהו סרט רע, אבל לפחות המוסיקה מזיזה את התחת. ציון ממוצע של 4.3 מתוך 10.

הכסף מדבר: ככה זה כשאין סבלנות. עכשיו הרטרו עדיין שייך לשנות השבעים (לראיה שוב "סטרסקי והאץ'"), חכו עשר שנים וגם הזמן של שנות השמונים יגיע. עם 13 מיליון דולר בלבד, אין ליוצרי הסרט הרבה סיבות להמשיך לרקוד.

במאי: גיא פארלנד (הבייביסיטר), תסריטאי: בועז יכין (בנות בסטייל) 105 דקות, ארה"ב, 2004.
 
N.Y. Daily News: יש מוסיקה טובה וריקודים פרועים (המצולמים באופן בנאלי וחסר עניין), אך אין שמץ מהקסם של הסרט הראשון.

Rolling Stone: הקצב הלטיני לוהט, אז למה הסרט לא? אולי בגלל שלא מחממים אותה מנה פעמיים.

Newsweek: הזוג בתפקידים הראשיים לא מבריק, אך המקצבים האפרו-קובנים המדבקים והכוריאוגרפיה הסוחפת מצליחים להסוות זאת היטב.
 

וודקה לימון

 
Vodka Lemon
המעבר מקומוניזם לדמוקרטיה לא היטיב עם הכורדים החיים בארמניה. אז היה להם מעט כמו לכל אדם אחר במדינה, אולם כיום אין להם אפילו את זה, כיוון שלא קל למצוא פרנסה כאשר מרוחקים קילומטרים רבים מכל ציוויליזציה וחיים בשלג תמידי. הסרט מלווה כפר כורדי כזה בארמניה במשך שנה, שכולה חורף, ומתאר את האהבות הנרקמות שם, את המריבות ויותר מכל את הנסיונות של בני המקום לשרוד את המצב הכלכלי הקשה בעזרת הומור, הקרבה עצמית ווודקה לימון.

פרסים ועיטורים: הסרט זכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה והיה נציג ארמניה לטקס האוסקר (אך לא התברג לרשימת המועמדים הסופית)

במאי: הינר סאלים, 88 דקות, צרפת/איטליה/שוויץ/ארמניה, ארמנית/כורדית/רוסית, 2003.
 
Jigsaw Lounge: סיפור האהבה בין האלמן המזדקן לאלמנה הבודדת מתואר בסרט עם כל כך הרבה כבוד וחום עד שהקרח הארמני הרב כמעט ונמס.

Film Freak Central: יצירה של במאי מינימליסט בעל חזון אמנותי ברור ויציב. הסרט משלב בין אומללות קיומית להומור דק הבחנה, תוך כדי תיאור מלא ואוהב של החיים בקהילה המרוחקת.
 

שושו

 
Chouchou

בלוקבאסטר צרפתי המבוסס על דמות קומית מוכרת של מהגר הנקלע (ויוצר) צרות רבות, קצת כמו לובה אבל בפאריז. זהו שושו, מהגר מרוקאי טרנסקסואל, אותו/ה מגלם הקומיקאי גד אלמליח. שושו מתגורר אצל כמרים טובי לב, מועסק בבגדי אישה כמזכירה של פסיכולוגית ומופיע במועדון דראג, שם הוא פוגש את אהבת חייו - הרווק האמיד סטניסלס (אלן שבה, "על אהבה וטעמים אחרים"). ואולם מסתבר כי לא כולם בפאריז כל כך נחמדים ומסבירי פנים - שושו נאלץ להתמודד עם משטרת ההגירה, שוטר הומופוב והוריו של אהובו.

בצרפת, כמו בכל מקום אחר, הביקורות והקהל לא חושבים אותו דבר. הביקורות לא התלהבו אך הסרט היה הצלחה ענקית בארץ מולדתו ויותר מארבעה מיליון איש הלכו לקולנוע וראו אותו.

פרסים ועיטורים: גד אלמליח היה מועמד לפרס הסזאר היוקרתי על הדמות המוקצנת והאהודה שלו.

במאי: מרזק אלואש, 105 דקות, צרפת, צרפתית, 2003.
 

קסם הנעורים – החל מ-4.4

 
La Meglio gioventu

כל מי שהשתחרר מעבדות, ויש לו זמן פנוי, מוזמן ללכת בפסח הזה לסינמטק, שם עולה ביום ראשון סדרת הדרמה האיטלקית בת שש השעות (!!) "קסם הנעורים". זוהי סאגה רחבת עלילה, שמתארת את קורותיה של משפחה אחת באיטליה החל משנות השישים ועד היום. הסדרה התחילה כפרוייקט טלוויזיוני ונגנזה, אך אז נשלחה לסיבוב בפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם - שם מצאה קהל נלהב ומסור שהיה מוכן להקדיש לה את זמנו, וכאמור זה די הרבה זמן להקדיש.

במאי: מריו טוליו ג'ורדנה, 366 דקות, איטליה, 2003.
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר ביקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ,
בעזרתן תוכלו לבחור איזה סרט שווה לכם לראות.

פיטר פן, חתול תעלול, עד קצה הזמן, 12 במחיר 1, קמצ'טקה, הרפתקאות שלומיאל, רוק בבית הספר

ללכת על המים, ים של אש, אוסמה

אמריקן ספלנדור, בריכת שחייה, בנות בסטייל, ולנטין

האם אתם אנשי רטרו המתלהבים משחזורים של סדרות טלוויזיה עתיקות כמו "סטרסקי והאץ'" ו"סקובי דו" או סתם מתגעגעים לעבר כמו ב"הקולר"? אחרי השינוי המפתיע בלוקיישן ב"ריקוד מושחת 2", איזו הפתעה מתוכננת בעלילה של הסרט השלישי? מי יותר שולט – ג'ק בלאק הרוקר או שושו במופע דראג? כמה פופקורן אפשר לאכול בסרט בן שש שעות? והאם אתם רוצים להוריד את כל הסרטים מכאן במקום לשלם כמו כולם בקולנוע? בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by