בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למה להכין מצות מגויים כשאפשר לשכב איתם? 
 
 צילום: שוקי יוסף, באדיבות ``זמן השרון``   
 
מאיר תורג`מן, הזמן הוורוד

אלון חילו מפענח בספרו החדש את עלילת דמשק הידועה, ועושה זאת בזווית קצת יותר גיי פרנדלית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אחר כך הניף תומאסו את אצלאן והשכיב אותו על בטנו, פיסק מעט את רגליו ושילח לשונו את מחוזות נסתרים ועלומים המוכמנים תמיד מעין, מעביר רוק חם, אוהב, על פלחי ישבנו ולאורך תוואי החריץ העמוק, הפלאי, החרוץ ביניהם, ואצלאן כורע מעונג על ברכיו, ותשוקה אחת היא בלבו: לקבל לתוך תוכו את איברו הקטן, מכוסה העורלה, של הנזיר"
 
1840, דמשק, טרום פסח, לילה. נזיר איטלקי שמנמן בן 60 נעדר מהמנזר, ופרשת היעדרותו מסעירה את העיר. פיענוח הפרשה לא ברור וכיווני החקירה רבים, אבל תושבי העיר מצאו על מי לכלות את זעמם: על היהודים. המשוואה - שנאת יהודים פלוס פסח פלוס נזיר שמנמן - מובילה אותם למסקנה אחת: היהודים רצחו את הנזיר כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. ברור, נו. שיהיה למצות טעם של פוקצ'ה.

אלא שספר חדש שיוצא כעת לאור מעמיד את הפרשה באור אחר. בספר "מות הנזיר" (הוצאת חרגול) מפענח אלון חילו את התעלומה מזווית אחרת, שלא לומר מהפכנית: הנזיר האיטלקי נפח את נשמתו עת השתגל עם בחור יהודי, צעיר וחסון – דמות אמיתית מההיסטוריה - ששמו נקשר לפרשה כמי שהיה אז אחד החשודים ברצח, והלשין על דודיו אף על שלא עונה כלל על ידי חוקריו.

- אלון חילו, מחבר הספר, זה נשמע קצת מופרך.
"כשהתחלתי לחקור את הפרשה, מיד שמתי לב לאחת הדמויות היותר מיוחדות שתיארו ההיסטוריונים: אצלאן פרחי, נער יהודי בן 19, שהיה בין הנאשמים בפרשה. הזכירו אותו בתור מי שהיה נשוי טרי, אבל גם ציינו שהוא פחד לישון עם אשתו באותו חדר, והיה מבקש מהמשרתים שיצטרפו אליהם. מכאן הגיע לי הרעיון שאותו אצלאן היה הומו ונשוי בעל כורחו. באותו רגע, 'לבשתי' משקפיים ורודים והתחלתי להסתכל על הפרשה מזווית הומואית. מצאתי שהנזיר הנרצח הוא גבר בן 60 שחולק את יצועו עם שומר ראש שרירי וחסון בן 19. אז אמרתי, אוקיי, נראה לי שגם הוא בקטע. כמו בכל עיר גדולה לאורך כל ההיסטוריה, אני בטוח שגם בדמשק היו - ויש גם היום - מקומות מפגש להומואים. הכיף הגדול היה לנחש איפה זה יהיה – למשל, בחמאם נור אלדין, שהוא מין סאונה שקיימת עד היום בדמשק, או בחאן אסעד פאשא, שאם אני מהמר נכון – יש בו אקשן לפחות כמו בגן העצמאות".

- למה בכלל הסתקרנת לחזור לפרשה?
"בגלל שההורים שלי מדמשק, ובגלל שמדובר בפרשה היסטורית לא פתורה. נזיר בן 60, די ידוע בעיר, הולך לאיבוד ונעלם לנצח. אני לא קונה את זה שהוא נרצח כדי לערבב את הדם שלו במצות. אז מה באמת קרה שם?"

- אני שואל אותך - מה באמת קרה שם?
"אחרי שקראתי את הנתונים ההיסטוריים ולא קיבלתי תשובות, פשוט החלטתי להמציא משהו משלי, ובעצם לפתור בכך את השאלה לאן נעלם הנזיר. הטענה הזאת, שהנזיר נפטר בשעת משגל הומוסקסואלי, לא מבוססת מבחינה היסטורית, אבל מצד שני היא לא סותרת את ההיסטוריה. זה היה יכול לקרות. אני אמנם לא היסטוריון, ובסך הכל השתעשעתי בשאלה 'מה היה קורה אם...', אבל אני לא סותר בספר הזה את ההיסטוריה. אני רק נכנס לפערים ולחללים שבתוכה, ומכניס אליהם נתונים שיכולים להתיישב עם האירועים האמיתיים. לפי הסיפור שלי הנוצרים נורא נלחצו, כי הם היו צריכים להסתיר את הבושה ממה שקרה לנזיר באמת, ולכן הם העדיפו להאשים את היהודים ברצח".
 
"זעקות שזעק אצלאן נתמזגו באנחותיו המתמשכות של תומאסו, ושני הגברים המוטלים על מזרן קש בתוך בקתה רעועה היו לגבר אחד, בטנו של זה שרועה על גבו של זה, איברו של זה בתוך גופו של זה, עורפיהם מתגוששים, זיעתם מתערבלת, ואצלאן מניח לאותו איבר לחמוק החוצה מגופו בעדינות..."
 
 
חילו הוא עורך דין המתמחה בתחום זכויות קניין רוחני, כלומר, זכויות יוצרים ופטנטים, ובשנים האחרונות הוא משמש יועץ משפטי בחברת היי-טק. בעבר עסק חילו - שאוחז בתואר נוסף בתיאטרון - בכתיבת מחזות, ביניהם קומדיה שחורה בשם "הערב חתונה" (שהועלתה בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא" בכיכובה של עפרה ויינגרטן), והצגה שהשתתפה בפסטיבל עכו בשם "היום של הכלבים". הוא עסק בכתיבה עיתונאית ( ב"מעריב" וברשת "ידיעות תקשורת"), ופרסם שני סיפורים קצרים - אחד על אישה חרדית שמנסה לפרוץ לכלוב האריות בספארי, ושני על חייל נעדר שמשתתף ללא ידיעתו בחיפושים אחר עצמו.

הוא נשוי לשרי, בחורה שהכיר בקורס לכתיבה דרמטית, מזה חמש שנים. "אני אמנם לא גיי, מסביר חילו, אבל אני גיי פרנדלי. יש לי הרבה מאוד חברים הומואים, ואני מאוד אוהב אותם".

- מאיפה שאבת את כל התיאורים המיניים והמפורטים?
"זה כמו לשאול מאיפה התיאורים המפורטים של רחובות דמשק במאה ה-19, או מאיפה התיאורים הפלסטיים של ביתור גופה לחלקים. אלה דברים שהמצאתי, חלקם מבוססים על חוויות שעברתי, וחלקם ממש לא. למצוא איפה הבדיון ואיפה המציאות זו משימה קשה, ואני לא מתכוון להפוך אותה לקלה יותר. תתאמצו".

- ובדמשק, היית כבר?
"לא, אבל כשכתבתי את הספר הייתי חולם שאני מסתובב בדמשק ושוטרים עוצרים אותי ושואלים אותי מי אני. מה שכן, קראתי הרבה מאוד ספרי הדרכה וספרי תיירות על דמשק לפני שהתחלתי לכתוב".

- לא קשור אבל מעניין: למה גיבור הספר שעיר כל כך?
"בספר הלכתי בכוונה נגד אופנות: נגד אופנה של כתיבה רזה ונגד האופנה ההומואית השלטת של גברים חלקים. מה לעשות - גם אני נמנה על השעירים, ובניגוד לשלומי סרנגה ודומיו, אני לא מתכוון להוריד אף שערה מיותרת - כולל אלו מהגב שלי. אז גם הגיבור שלי שעיר, ואפילו שעיר בכל הגוף, והוא חי עם זה בשמחה ובששון. אגב, בקטלוגים של האופנה מתחילים כבר לרעוד שערות מבצבצות בחזה או ברגליים, ואינשאללה, אם הכל יילך טוב, בתוך כמה שנים אופנת שנות השבעים השעירה תחזור לשלוט".

חילו בוחר לסיים את "מות הנזיר" בהתאמה מלאה להיסטוריה. מושל מצרים מעניק חנינה כללית לכל הנאשמים בפרשה, והתיק נסגר מבלי שהאשם נתפס. "הבעיה היתה", אומר חילו, "שעשו חנינה בלי משפט, מה שגורם לערבים להאמין עד היום שזו חנינה שנקנתה בכסף. הם מאמינים שהיהודים - שהיו בעלי עסקים גדולים - פשוט שיחדו את המושל, ולכן הוא שחרר אותם".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by