בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בג'קוזי עם עוזי 
 
 ג`קוזי במושב גורן (מתוך tzimmer.com, אין קשר לכתבה)   
 
אבנר ברנהיימר, הזמן הוורוד

אבנר ברנהיימר מנסה להתמודד עם הסטנדרטים הרומנטיים שמציב השיח הכפרי של חופשות הצימרים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"בקתות אוהבים עם ג'קוזי בחלל החדר, ושי לזוגות אוהבים - סלסלה רומנטית", הקריא לי בעלי עוד פרסומת מהאינטרנט בניסיון נוסף לשכנע אותי לצאת איתו לצימר ברמת הגולן, אבל גם הפעם עשיתי פרצוף. "מה עכשיו לא בסדר?", בעלי כבר היה די מיואש, "הם כותבים שיש נופים מחבקים, שקיעה מופלאה, חלון לגן הוורדים וגבינות, לחם כפרי, יין ופירות בסלסילת הנצרים הרומנטית". הוא מצטער, אבל זה נשמע לו מושלם. "איזה גבינות יש? יש גורגונזולה?" התעניינתי. "אתה רוצה שתהיה גורגונזולה?", בעלי כבר לא ידע מה לעשות איתי. "אני שונא גורגונזולה", התמלאתי זעם, "15 שנה ביחד ואין לך שום מושג איזה גבינות אני אוהב".

"זה לא נכון", הוא נעלב, אבל אני מעולה בלהוכיח לו כמה שאני צודק. "בלחם ארז למשל", אני זורק דוגמה אחת מני רבות, "אמרתי לך מאה פעם שאני שונא לחם פרג ואתה כל הזמן מביא הביתה פרג, או את הבאגט, שאמרתי לך אלף פעם שהוא קשה מדי". "אז תדחוף אותו לתחת", הוא סגר את חלונות הצימרים אחד אחד. "אהבה בחד-נס", סגור. "אביבים ברוח - בקתות עץ", סגור. "חלום של בקתה – נופש וספא דתי", סגור. "אבוקסיס אצלנו ברמה", סגור. "אביב בלב", סגור. אני חושב שנמאס לו מהתלונות האינסופיות שלי.

"למה אני בכלל טורח לחפש לנו צימר?", הוא קם מהאינטרנט. "הרי אין סיכוי שאתה תהיה מרוצה. הנוף יהיה משעמם מדי, הבקתה קטנה מדי, האנשים כפריים מדי, הלחמים עירוניים מדי, הגבינות מסריחות מדי והג'קוזי יעשה לך בחילה. בוא נרד מזה וזהו". ג'קוזי באמת עושה לי בחילה, משהו עם הזרמים או הגלים, או המחשבה שמישהו זר ישב שם לפני, אבל זה לא היה הזמן להתווכח. התחננתי על נפשי. "אני מבטיח לא להתלונן", אמרתי, "אביב בלב של אבוקסיס הזה דווקא נשמע לי מצוין". "למה? כי הוא מרוקאי, ואולי יש לו בן חייל?", בעלי נהיה אפילו עוד יותר עצבני. הוא כנראה בכל זאת מכיר אותי. "אבוקסיס זה מרוקאי?" ניסיתי להיתמם, אבל זה היה מאוחר מדי. הוא הוריד את בוורלי לטיול ארוך בים, ואילו אני נשארתי לבדי, בוהה בשומר המסך העגמומי, שמגלגל והופך את שמותינו בשעמום.

לא לפני כל חופשה אני ככה. נסיעות לחו"ל אני מתקתק בחצי שעה. הייתי אומר, "כמו לקנות כרטיס לאוטובוס", אם היה לי מושג איפה קונים כרטיס לאוטובוס (בתחנה המרכזית?). זה ברור שיש משהו בצימר שמאיים עלי. השאלה היא מה. "זו ההכפפה של הסובייקט הפוסט-אדיפאלי הבאטלרי לסימבוליזם של הפסאודו-רומנטיקה הצימרית", בעלי מנסה לנסח את זה בדרכו הכובשת, אבל למראה מבט האנטילופה שלי הוא יורד מדרגה. "אתה חרד שלא נעמוד בסטנדרטים הרומנטיים שמציב לנו השיח הצימרי", הוא מגרד את תחתית החבית העממית שלו. אבל למראה האנטילופה שלו, שמאמצת את מוחה בצורה נוגעת ללב, אך אינה משפרת במאום את מבעה החלול, הוא צעק: "אתה פוחד שלא נזדיין בג'קוזי". או, נדלקו עיניי. זה זה. זה בדיוק זה. אני פוחד שלא נזדיין בג'קוזי.

הג'קוזי הכפרי ב"בקתת שביל התנים" של משפחת סלעי מרמת הגולן היה כל-כך עמוק, שכשבוורלי נבחה לתוכו, ההד שיצא משם כמעט טרף אותה, והיא התחבאה מתחת ל"מיטת האפיריון של "הסולטן הכפרי", שעמדה בסמוך ל"פינת הסחלב" הכפרית שהיתה למעשה ארונית עץ כמושה וכפרית עם בקבוקוני שמנים ארומאטיים בריחות כפר. על השולחן הכפרי המחוספס ציפתה לנו כמובטח סלסלת נצרים כפרית מעוספייה, עם גבינות כפריות של תנובה, קרקרים כפריים של אסם, ריבות מכפר בית יצחק ויין רמת הגולן. קירות העץ של הבקתה הכפרית התגלו לאחר נקישה עירונית אחת כעשויים מסגסוגת פוליטילן מוקצף שצופה בקורות עץ, ובמילים אחרות - קרוואן מפלסטיק. ואמנם, משפחת סלעי, מסתבר, היא דור שני למפוני ימית, והקרוואן פריט אותנטי שעבר בהצטיינות יתרה את הסמינר "ציונות: מאידיאולוגיה לרומנטיקה".

בעלי התבאס. הוא ציפה לבקתת עץ כפרית עם "נוף פראי מחבק", וקיבל קופסת טאפרוור עם נוף של לולים פראיים נטושים. אבל אני הייתי נחוש בדעתי להכפיף את הסובייקט הפוסט-אנאלי שלי לדיקטטורה של הרומנטיקה הצימרית, או משהו בסגנון, והודעתי לו שיתפשט כי נכנסים לג'קוזי. "מה יהיה עם הבחילות שלך?" הוא שאל בחשש כשחלץ נעליו על שטיח ממקלעת קש כפרית, אבל אני הייתי כבר מסודר עם שתי גלולות סינאריזין שבלעתי מבעוד מועד, אחת לטלטולי הדרך ואחת לטלטולי הג'קוזי.

סינאריזין, תרופה אנטיהיסטמינית המשמשת לטיפול בבחילות והקאות הקשורות במחלת ים, עלולה לגרום לטשטוש הראיה או הפרעה במתן שתן לגברים עם ערמונית מוגדלת, שני דברים שלא מהלכים עלי אימים. ראייה מטושטשת יש לי ממילא. ואני יכול לחיות גם עם העובדה שלא אאלץ לצאת מהג'קוזי ולהשתין בזמן שבעלי משחק עם הערמונית המוגדלת שלי.

כשנכנסתי למקלחת, בעלי החל לחקור את הזרם הרומנטי הכפרי. הוא הדליק מסביב לג'קוזי עשרות נרות ארומאטיים בגדלים שונים, ושפך למים החמים כמות גדושה של קצף אמבטיה Aussie, שרכשנו ממנו סטוק דרך האינטרנט, והוא עשוי מ"פרח כף הקנגורו האוסטרלי", הגדל פרא בדרום-מערב אוסטרליה ונקטף אחת לשני אביבים על-ידי נערי שבט "כף הקנגורו" האבוריג'יני. דקות ספורות אחר-כך, כשיצאתי מהמקלחת נקי ומגורה במידה הנכונה, בעלי הערום התרוצץ על ארבע מסביב לג'קוזי בניסיון לגרוף לתוכו בחזרה את הקצף שגלש החוצה, טיפס על הנרות הארומאטיים וכיבה אותם, והציף את רצפת החדר הכפרי בגושים ריחניים לבנים עד שבוורלי הייתה בטוחה שפלשו אלינו חייזרים ונבחה עליהם בטירוף ממרומי מיטת האפיריון של הסולטן הכפרי.

בחצי השעה הבאה גרפנו מים וקצף אל מחוץ לקרוואן, כמתנחלות המכינות את הבית לפסח, וכשחזרנו לג'קוזי הוא כבר היה פושר ודלוח כמו מרק רוק סנוניות כפרי. ובכל זאת החלטנו לא לוותר. אני ייבשתי את עשרות הנרות עם הפן, כדי לנסות ולהבעיר אותם שוב, ואילו בעלי הוסיף לג'קוזי מים רותחים והפעם רק מעט קצף אוסטרלי. חצי שעה נוספת, ושנינו ישבנו במים החמים, מוקפים בשני נרות שעשו מאמצים נואשים לבעור למרות הכול. וכך גם אנחנו. לא הפסקנו את מעשה האהבה גם כששלושה זרמים עיקשים התבייתו לי על הפריצת דיסק, וגם לא כשהשפעת הסינאריזין החלה לפוג והתחלתי לחוש את מחלת הים מטפסת במעלה גרוני.

אבל כשבעלי בלע מים תוך כדי צלילה במערבולת בניסיון לחלץ את האשך השמאלי שלי מפתח היניקה, החלטנו שלעזאזל הג'קוזי, אנחנו נזדיין כמו שאנחנו רגילים. יבשים, במיטה, באור מלא, בלי נרות טראומטיים ובלי ייסורי מצפון. "רומנטיקה צימרית בתחת שלי", אמרתי לבעלי, וכיוונתי אותו בבטחה אל הערמונית העירונית המוגדלת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by