בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סבודיכאון 
 
 מתוך ``כנפיים שבורות``   
 
אחי רז

אחי רז על הטרנד הכי באוש והכי לא מנומס שמסתובב עכשיו - להיות מבואסים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך זה שיש פה אנשים בדיכאון? הרשו לי לנסח את השאלה הלכאורה מיתממת הזאת מחדש: איך זה שמסתובבים פה אנשים מדוכאים ומרירים, מפריעים באין מפריע את מנוחת השכנים ככלבות מיוחמות או ככלבים מחרבנים לצד הספסל הציבורי? כולם הולכים לטיפול, כולם לוקחים כדורים, כולם עושים סמים ועדיין - כולם מדוכאים עד הגדם.

לקראת ליל הסדר זה כבר היה לגמרי הארדקור, מתפוצץ לחלל השיתופי כמו בדיחה אנטישמית במקווה. באוויר הרחוב הקר אפשר היה להריח ולחוש את הבל הדאון שנידף מהעו"שים, ומדירות המגורים נשמעו רקוויאמים חרישים. כאילו אנחנו בשנות השמונים, נראה שאף אחד לא חסין עוד. זה מדוכא מהמצב, שני מדוכדך מהקיום, שלישית מפחדת שהיא לא מספיק מוצלחת. והחלק המופרע בכל הסיפור הזה הוא שלאנשים האלה אין כל סיבה נראית לעין להרגיש חרא כמו שהם מרגישים. רובם לא דתיים, לא צמחוניים, לא ערבים, לא מנוזלים. כולם, לכאורה, בשיאם הגופני והמנטלי, כמו שאלוהים ייעד אותם להיות. ולמרות זאת, עצובים. בני עשרים ומשהו, שלושים ומשהו, ולהוציא מהם חיוך זה כמו לתת גול לחודורוב.

למה? שום מושג. אני חושב שזה בגלל שהם קוראים יותר מדי ספרים ורואים פחות מדי כדורגל. אחרים אומרים שזה בדיוק להיפך, והיונגיאנים בכלל, הכי גרועים. בינינו, זה גם לא כל כך משנה. הבעיה היא ההתעסקות המתמדת והדישה הבלתי נפסקת בנושא הנפסד הזה. הנה, בדיוק הערב מצאתי באתר רשימות, שמארח לא מעט אנשים שנראים כל הזמן הכי מדוכאים שיש, פסקה ראויה שמכוונת היישר לענייננו, ועוד מתורגמת מן הפורטוגזית (על ידי יורם מלצר) - שפה של אנשים שתגידו מה שתגידו על היכולות המנטליות שלהם, לפחות הם יודעים לחיות את החיים כמו שצריך. מוסר פרננדו פסואה: "האדם המודרני, אם הוא אומלל הרי שהוא פסימיסט. יש דבר-מה דוחה, משפיל, בהעתקה הזו של כאבינו אל היקום כולו; יש מידה של אגואיזם מושחת בכך שאנו מניחים שאו שהיקום נמצא בתוכנו או שאנו מין מרכז או תמצית או סמל שלו".

האדם המודרני, על האגו הקלוקל שלו, הוא אם כך הבעיה שלנו ולא שום דבר אחר. האדם הקדמון, אני משווה ומעלה במאתיים טבליות סרוקסט, לא היה כזה נודניק. לא הציק ככה לשאר האזרחים עם הדיכאון שלו. בטח שלא שמע סמיתס. לא הלך ונופף בתעודות הפתולוגיות שהרוויח בקליניקה כאילו זה עתה חזר לבית הוריו באשקלון עם ה-Ph.D מאוניברסיטת בריקסטון. בטח שלא סחב עימו את המניירות האינטרוספקטיביות שלו לכל מקום שבו הציב את כף-רגלו, ממפתן ביתו ועד לחדר-הכושר. האדם המודרני, המטרוסקסודיכי, אם כן, ניצב כרגע בחזית ההתנגדות לשלוות הנפש הקולקטיבית.

האדם המודרני, כמו שאני רואה את זה עם קצת עזרה מהפסואה הזה, חייב לקחת את עצמו בידיים, ויפה שעה אחת קודם. לא בשבילו דווקא (אם כי בתור ביי-פרודקט זה בסדר גמור. אדרבא), כי למי איכפת ממנו? בשבילנו, למעננו, תושבים אדיבים והגונים שאוהבים את החיים והחיים מלטפים אותם בחזרה, ובכלל לא מרוצים לראות את כל השאר מבריזים מהמסיבה לפני שהדי-ג'יי שם פרודיג'י. הרי הדברים האלה יותר מדבקים מאבולה בג'קוזי, וכל העסק יכול להתמוטט בשניות, בדיוק כמו שמראים בסרטי התעמולה האנטי-קומוניסטיים. זה לא בדיחה, עם אנשים כאלה, לגמרי לא.

הייתי שמח לומר שאני אופטימי בתחום הזה, אבל הימים האחרונים לא מבשרים טובות לאדם המודרני. ביבי, הא? ברור שלביבי יש את הגישה הנכונה, אבל לבדו הוא לא יוציא אתכם מהמיתון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by