בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ממשלת מיקסר שולחת גלגל הצלה למיכל רשף 
 
 
מורן שריר

מורן שריר בראיון חג עם מדובבת הרובוטריקים הסימפטית, שגם אם אין לה אסונות אורתודנטיים להתפאר בהם, עדיין ברור ששווה להשקיע בה את ה-SMSים. מסמך

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם לא יהיו תקלות כמו חנה גור או חיסול ערפאת, מיכל רשף תהיה האירוע המרענן של הקיץ הקרוב. רשף היא זו שעשתה את הביצוע המגניב ל"תנו לגדול בשקט" וגרמה לנהגי מונית משועממים להמהם לעצמם "אפונה וגזר" בזמן הנהיגה. אפילו ריקיגל חטפה מידי צביקה הדר את חותמת ה"עבר" והחתימה בעצמה את הטופס של רשף. ולא לדבר על עיניו של צדי צרפתי, שלא נצצו ככה מאז אירוויזיון 1979. אם אני לא טועה, רשף יושבת בול על מה שאנחנו צריכים פה. היא לא סוחבת על עצמה מסכנות, אומללות או אסון אורתודנטי. היא פשוט יודעת לשיר טוב ולכייף, והיא מדביקה את הקהל בכיף שהיא מביאה. אם אתם לא רוצים מישהי שתעשה לכם טוב על הלב, שום דבר כבר לא יעזור לכם.

- מה קורה, מיכל רשף?
"הכל סבודי" (יש לנו הקלטות; מ.ש).

- לפעמים את מרגישה שאת אשכנזיה?
"אני לא יודעת איך לענות לך על השאלה הזאת, אני אפילו לא שמה לב לזה. באמת שלא".

- את לא מרגישה מקופחת עם זה שאת מתמודדת בכוכב נולד בלי סיפור אישי קורע לב?
"תראה, זה טלוויזיה והם מחפשים דמות עם סיפור שידבר אל הקהל. שמע, בתכלס, אם אתה באמת תהיה אמן יוצר לאורך השנים, זה לא יזיז לאף אחד. אנשים ירצו לשמוע אותך אם אתה טוב. נורא נחמד שיש לך סיפור קשה בחיים ונורא נחמד שהיית חייל בודד עשרים שנה ולה לה לה, אבל אם תעשה מוסיקה טובה אז יקנו את האלבום שלך ויקשיבו לך, ואם באמת אתה רק סיפור חיים אז או.קיי, נחמד, אתה מקבל את תשומת הלב שלך - אבל אנשים בסוף ירצו להתעניין בסיפור הבא".

- אבל בשביל תוכנית כזאת כן צריך את סיפור חיים.
"אין מה לעשות, זו טלוויזיה".

- אז מה הסיפור שלך?
"זהו, שזה נורא מצחיק אבל אין לי סיפור. אני בן-אדם בלי גימיק, מה לעשות? אין, אין. הגימיק שלי זה שאין לי גימיק. הדבר היחידי שתפס, וואלה, זה מדבבת רובוטריקים".

- כן, מה הקטע עם זה? למה דיבבו אותם מחדש, זה אותם הרובוטריקים שראינו באייטיז?
"לא, ממש לא. זה רובוטריקים ארמאדה, זה משהו חדש. במקום לריב על פצצות אנרגיה או מה שזה לא היה באייטיז, היום זה רובוטים קטנים שקוראים להם מיניקונים וזה הרבה יותר מגניב, רק שתדע".

- וזה עם אותן דמויות?
"כן, יש את אופטימוס פריים ואת מגהטרון".

- ולרעים עוד קוראים שקרניקים?
"בטח".
 
 
זו מיכל רשף בשבילכם. אין לה גימיק, אבל היא יכולה לדבר שעות על רובוטריקים ועל הדמות הג'ינג'ית המגניבה שהיא מדבבת בסדרה "סאקורה". ובעצם היא בעצמה דמות ג'ינג'ית מגניבה. היא מגיעה לראיון בסוודר דק, סניקרס וקוקו אדמוני. היא מזמינה מילקשייק, "על אף אלרגיה לחלב", ומתנצלת שהשיער מפוזר כי אבא רופא השיניים לקח אותה טרמפ על האופנוע. אני מיד שם לב שיש לה אוזניים זעירות.

"השורשים שלי הם במוסיקה השחורה", היא אומרת. "בגלל זה קצת הצחיק אותי שאמרו שאני זמרת טכנית בלי נשמה. בסך הכל הבסיס שלי זה הגוספל והנשמה, ולא רציתי להביא הרבה מזה לאודישנים כי זה עלול להצטייר כמנייריסטי". היא חברה בהרכב היפ-הופ קוואזי-סודי שמופיע בשני הקרוב בווקס.

- הצבעת למישהו בעונה הקודמת של כוכב נולד?
"כן, בטח. למורן גמליאל. אני פשוט מכירה אותו עוד לפני שהוא היה בכוכב נולד. הייתי זמרת ליווי שלו והוא עבד איתי הרבה לפני התוכנית. הוא בן-אדם שיהיה אמן יוצר בארץ, הוא כישרון פנומנלי. הוא בן-אדם מאוד מוכשר, הוא מרגש וזה תענוג לראות אותו עובד. חוץ מזה, היה גם את גיא שרפי שהיה אדיר. הוא אחד המדהימים ביותר. הוא היה חתיכת כישרון. בעצם הוא עדיין".

- לא, הוא נפטר.
"אני יודעת שלא, ראיתי אותו איפשהו לפני חודשיים".

- כן, סתם אמרתי. מי הכי אהבת בגמר?
"את שירי."

- היא לא הלכה על הריקוד בריטני בשביל לחפות על היעדר כישרון ווקאלי?
"הכי לא. היא הזמרת שהיתה בגמר".

- זה רוויזיוניסטי מה שאת אומרת עכשיו.
"לא לא לא. שירי מימון היא הזמרת. היא היחידה שהיו לה ביצים להראות משהו אחר. שלא אכפת לה לעשות פליק-פלאקים באוויר ולהעיף את המיקרופונים ולהמשיך לשיר כאילו כלום לא קרה. אני מאוד אהבתי אותה, אבל אין מה לעשות, שירי היתה הזמרת ונינט היתה המרגשת. זה מה שהיה חסר לשירי בשביל לנצח".

- וזה לא מה שיהיה חסר לך?
"באיזה עניין?".

- אני עוד פעם חוזר לסיפור שהקהל צריך להזדהות איתו. אני מפחד שבגלל הסיפור שלה, חנה גור תרגש יותר ממך.
"שמע, אני היום נכנסתי לאתר של כוכב נולד, יש שם כרטיס ביקור כזה של כל המועמדות. אמרתי לעצמי שאני רוצה לשמוע את חנה גור. לא לראות, לא להסתכל, לא כלום. עצמתי עיניים, הקשבתי ואמרתי לעצמי שהיא מרגשת. עם סיפור, בלי סיפור - הילדה מרגשת. את זה אני אומרת כשברגע זה היא מתחרה שלי, ואין לי בעיה להגיד את זה, וכל הכבוד לה. אני גם אומרת שהיא תעלה".
 
לעזאזל, היא קליינטית קשה המיכל רשף הזאת. בכוח ניסיתי ולא הצלחתי להוציא ממנה לכלוך. גם כשהטחתי בפניה פרובוקציות בנושא מימון טיפול השיניים של חנה גור על ידי טדי הפקות. רשף אמרה שהיא לגמרי מבינה את זה, שאביה רופא השיניים אמר שמדובר בבעיית לסת קשה ושטמירה ירדני בסך הכל עשתה מעשה הומניטרי טוב לב. טמירה ירדני? טוב לב? הנה רשף הופכת אותה לפיית שיניים מתוקה. וכל זה קורה אחרי שנגמרת הקלטת בטייפ רקורדר שלי כך שהיא היתה יכולה להגיד מה שהיא רוצה. לפני שהיא שותה מהמילקשייק, היא יורקת את המסטיק לפח.

- מה את לועסת?
"המאסט הורוד, מאסט טוטי פרוטי".

- מה, את לא על אורביט?
"אורביט עושים ניסויים בבעלי חיים".

- כן ו?
"אני הייתי חברה באגודה נגד ניסויים בבעלי חיים. אני לא משתמשת בשום מוצר שנוסה על בעלי חיים. אני לא חושבת שיש שום סיבה להרוג חיות".

- גם לא בשביל למצוא תרופה לסרטן?
"רגע. אני חושבת שאין שום סיבה להרוג חיות לצרכי קוסמטיקה. זה פשוט פשע, זה אנשים שהם חיות ואין שום סיבה שבעולם לפרגן להם על ידי קניית המוצרים שלהם. זה "פאנטן פרו וי", ו"ג'ונסון אנד ג'ונסון", ו"פרוקטר אנד גמבל", שמייצרת ממשחות שיניים של קולגייט ועד פרינגלס".

- אבל משחות שיניים זה לא קוסמטיקה, זה לבריאות השן.
"עם כל הכבוד זה לא מעניין אותי. "אקווה-פרש" זו בדיוק אותה משחה שיניים, והם לא עושים ניסויים בבעלי חיים. אם תשעים אחוז מהחברות הגדולות בעולם הזה עברו את השלב הפרימיטיבי של לעוור כלבים וארנבות, למה יש את האחוז המסכן שעוד עושים את זה? כי זה זול? שחברה ענקית כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון תחסוך על השטות הזאת? זה מרתיח, וזה הדבר שהכי מרתיח אותי בעולם. אני יכולה להרביץ לאנשים בגלל זה".

ובאמת, מעולם לא ראיתי את מיכל רשף רותחת ככה. לבאצ'ו נכנס כלב גדול ורעוע ומתהלך מאחורי גבה של מיכל. "הנה חבר שלך", אני אומר. מיכל מסתובבת ופניה מוארות. היא מתחילה בסשן קוצ'י מוצ'י לכלב ונותנת בי את המבט הזה של אוהבי כלבים, זה שמחכה שגם אני אזרוק מילה טובה. "כשתגדל תהיה שמפו", אני מסנן וממשיך לברר מה מלהיט אותה.

- יש עוד משהו שמרתיח אותך ככה?
"אני בן-אדם יחסית תמים, כלומר אני אאמין אם יעבדו עלי וכאלה".

- אה, גיא שרפי מת.
"כן, כבר אמרת לי. ואתה יודע מה, לשניה היה לי חשש כזה בעיניים".

- את מורידה שירים?
"כן, בקאזה".

- מה ההמלצה שלך להורדה?
"המלצת היום שלי היא 'Officially Missing You' של תמיה".

- איזה תקליט תקחי לאי בודד?
"של גידי גוב. זה עם האפס ארבע אפס שש, שיש בו את 'כלים שלובים'. ואולי גם אוסף של סטיבי וונדר".
 
 
- אסור אוספים. לאיזה שיר תעשי קאבר?
"ל'ממריאה ברוח' של גלי עטרי. וגם ל'עוד יום' של מתי כספי.

- נדמה לי שעוד מישהי אמרה שהיא רוצה לעשות את השיר הזה.
"כן, סשה".

- אגב סשה, מי לוקחת?
"אולי באמת סשה, או ציפי משהיד. עם ציפי עשיתי טירונות וביליתי איתה את כל השירות הצבאי שלי".

- יש לך חבר?
"כן".

- הממ.
"כבר שנה. וזה רק מתעצם, אני אוהבת אותו יותר מבפעם הראשונה שפגשתי אותו".

- ווטאבר. בנצי או מומו?
(לוחשת) "אני לא רואה סרטי בורקס".

- ברגעים כאלה את מרגישה שאת אשכנזיה?
"נכון, נכון. אתה צודק, הנה הקטע האשכנזי. בטח שאני מרגישה, חצי שירות שלי הרגשתי אשכנזיה. הייתי עם ציפי מאשקלון ותמיד צחקו עלי. אתה מגיע לשיר מול חבר'ה מגולני שרק רוצים שנשיר להם מזרחי, ואני רק רוצה לזרוק עליהם קרמבו".

אז זהו, זה יצא ממנה. מישהי שגולנצ'יקים מציקים לה וכל מה שהיא רוצה לזרוק עליהם זה קרמבו לא יכולה להיות אישה רעה. היא לא רוצה להעיק עלינו עם הסיפור הקשה שלה. היא רק רוצה לשיר ולהצחיק ולהיות האסקימו לימון שלנו. תנו לה. היא עושה את זה הכי טוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by