בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
09:24 - תום יורק תקע נוד 
 
 
אחי רז

אחי רז ממליץ לכם לוותר על היציאה החדשה של רדיוהד, ממליץ לטורטויז ללכת לכיוונים חדשים, ממליץ לכם לשמוע על ארט ברוט וממליץ לקבוצת 951 לעשות יותר קליפים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Radiohead: Com Lag – 2+2=5
(EMI Toshiba, הליקון)

כדי להבין מה בדיוק הסיפור עם הריליס החדש והפתאומי של רדיוהד, בדקתי כמה מאתרי המעריצים היותר מבוססים שמוקדשים לפעילותם של תום יורק והגאייז. אחד מהם, אט איז ווב.קום, הוא חתיכת אובסס שלא ייאמן. כל גרעפץ של ג'וני גרינוווד, מאוקספורד ועד כוש, מתועד ומתוארך בקפדנות של הספרנית העיוורת מהשב"כ. שני אתרים אחרים היו לא פחות גחמניים, והתמונה הכללית התרכבה להיות משהו די מבעית. בקיצור, התקרית הקטנה הזאת גרמה לי להבין שהמעריצים של רדיוהד הם פילגש תובענית למדי.

הכל ברור. אלה האנשים שתום יורק צריך לרצות, והאמת, אין דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר אוסף מפוקפק של בי-סיידס ולייב עם פאק בהדפסה (נטען שהרמיקס של פורטט ל"Scatterbrain" נדפק על פס הייצור, למרות שלדעתי זאת פשוט הפעם הראשונה שהם שומעים משהו שלו, ולא יודעים שכל מה שהוא עושה נשמע ככה) שרואה אור רק ביפן ואוסטרליה (ובישראל). גשו לאחד האתרים שמגיעים ראשונים בגוגל, תראו באיזה מפגן של חדווה נועצים שם את השיניים ביציאה הסתמית הזאת.

את יורק והבחורים אי אפשר להאשים; להקת רוק שמכבדת את עצמה חייבת לפחות תקליט אחד של רייריטיז שאפשר להשיג רק ביפן, ואת זה רדיוהד השיגו עוד בחייהם. הם מרוצים, האובססיביים מרוצים, גם באן.אם.אי מרוצים. אבל האם יש שם משהו גם בשבילנו? פחות (אם כי ההגינות מחייבת להזכיר שהוא מלכתחילה לא כוון עבורנו).

"קום לאג" נפתח עם ביצוע חי ודי מזעזע ל"2+2=5" (זה לא מדוייק, אגב), רמיקס מאלץ תרדמת של כריסטיאן ווגל ל"מיקסומטוסיס" ומיקס חסר חשיבות ל"I Will", שנשמע לי בדיוק כמו הגירסה האלבומית – שניהם לקוחים מצד ב' של השיר הראשון. מפתיחה שכזאת גם אלבומים מושקעים יותר היו מתקשים להתאושש, לא כל שכן ערימת השאריות שלפנינו. יש אמנם כמה רגעים שייצלחו גם עבור המאזין הנייטרלי – אלה הם "Paperbag Writer", הרמיקס האמור של פורטט ו"I Am A Wicked Child" – אבל כל השאר הוא בעיקרו מינימום עניין. טוב שעכשיו, בדור סולסיק, כבר אף אחד לא צריך להוציא סכומים מופקעים על יבוא יפני, שאחרת האזהרה פה היתה הרבה יותר מחמירה.
 
 
Tortoise: It's All Around You
(Thrill Jockey)

כשחיפשתי מילים בשביל לתאר את התחושה שניתזת מהחדש של טורטויז, נזכרתי פתאום בביקורת משלוחים שהתפרסמה השבוע ב"עכבר העיר" על מסעדת "אדוארדו", שטוענת כי התוצרת של המקום לא מצדיקה את הזחיחות של אנשיו. זחיחות המגובה בעייפות, כבדות ומחסור ברעיונות חדשים, אם כך, היא זו שמאפיינת חלקים ארוכים מהאלבום החדש של טורטויז, שגם מתהדר באחת העטיפות הכי לא קשורות לכלום שנראו פה בזמן האחרון.

רק לא מזמן, בסוף שנות התשעים, הוציאה הלהקה השיקגואית את "TNT", שהיה אלבום מופת במלוא מובן המילה ופרש מתוכו סיכום רוחבי של שפה מוסיקלית שלמה ועשירה. שלוש שנים אחר כך הגיע "Standards", שבזמן אמת לא נראה מזיק כלל וכלל, אך בראייה רטרוספקטיבית, אפשר לזהות בו את זרעי העייפות שמהם הונבט עלינו החודש "It's All Around You".

2004 מוצאת את טורטויז בפוזיציה שבה, לראשונה מאז היווסדה בתחילת שנות התשעים, אין לה מה להגיד. וזה לא שהם לא מנסים לטשטש את זה: עבודת האולפן שלהם מעולם לא היתה מעוררת התפעלות יותר, והם מצליחים לדחוף את הסאונד שלהם למקומות שהרבה רמקולים יתביישו לנסות לשחזר.


אבל טורטויז, על כל מקבץ הכשרונות האדיר שמרוכז תחת שמה, נכשלת פעם אחר פעם בנסיון ליצוק חיוּת ונשמה לתוך הצלילים, ואלו נשמעים לרוב עייפים מאי-פעם, ובעיקר ריקים וחסרי-משמעות אמיתית. המארימבות, הוויבראפונים, הגיטרה של ג'ף פארקר שאי-אפשר לטעות בה - כולם שם ובגדול יותר, אבל עם שוך המהומה מתברר כי האפקט לגמרי שוקע לתהומות. קטע הנושא שפותח את האלבום הוא טייק בומבסטי במיוחד על כל סימני ההיכר של טורטויז, ואני עוד לא ממש בטוח שהוא לא פארודיה מעודנת. בכל מקרה, זה גם הקטע הכי טוב בתקליט, מה שמסכם בצורה הטובה ביותר את המצב. אני טוען בכל הרצינות שבשלב זה של הקריירה שלהם, טורטויז חייבת לעשות הסבה לדיסקו-פאנק.
 
 
Art Brut: Formed a Band
Rough Trade

נתבקשתי לשגר גם איזה מילה או שתיים על חבורה לונדונית לוהטת במיוחד, שבאן.אם.אי כבר עושים מהם קציצות חזיר, אז חייבים להכיר אותם עכשיו, לפני שהם מאבדים את זה. השם הוא ארט ברוט, והחמישיה הזאת חוגגת סינגל ראשון ומוחץ לחלוטין בלייבל המתבקש "ראף טרייד". הסולן שלהם, אדי ארגוס, הוא טייק אוף מעט עולץ יותר על מארק אי. סמית, ובשירים שלהם יש הבזקים מאיזה להקת פאנק שלא תרצו, מהסטוג'ס דרך שאם 69 ועד פראנץ פרדיננד. "Formed a Band" הוא כבר קלאסיקה, אבל תנו הזדמנות גם ל"Moving To LA", שמתכתב עם " British People in Hot Weather" של הפול, ו"Bad Weekend" שכולו סקס פיסטולס עם אקסטרא-מרץ.
 
 
951: האוסף
951

לא האמנתי שווידוי כזה ייצא ממני עוד לפני שחגגתי 26, אבל נראה לי שאני מתחיל להיות מבוגר מדי בשביל כל מיני סוגים של מוסיקה. שירים 1 עד 5 באוסף החדש של 951, למשל; אני די בטוח שעברתי את הגיל שבו יכולתי, אולי, ליהנות מהם. זה יותר מדי חנוני בשביל רוק, פחות מדי שמח (שלא לומר נטול שמחת חיים לחלוטין) וקליט בשביל פופ, ולאפּיל האנדרגראונדי שיכול היה אולי להציל את העניינים, אין שום זכר. בקיצור, נטול כל פריים אוף רפרנס.

הקטעים בלועזית שנעים בין הטריפ-הופ ("Missing") לאלקטרו ("Camera") דווקא משפרים את העניינים בצורה ניכרת, אבל גם מעמיקים את הבלבול - בבחינת אם אלה החומרים האמיתיים שלכם, מאיפה הגיעו הדברים ההם? בכל מקרה, מסתבר שהצד החזק ביותר של 951 הוא בכלל בוויזואליה. הדיסק מגיע עם שישה קליפים מעוצבים לעילא שלגמרי אין מה להתבייש בהם. אחד הקליפים הוא לשיר הטוב ביותר של 951, "I Can't", שבאופן משונה למדי לא מצא את דרכו לאוסף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by