בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'קאס - הספר 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן סבורה כי ב"לילי לה טיגריס" עברה אלונה קמחי את מחוזות הזעזוע ונטעה יתד בטוחה בקרקע הגועל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא צריך להיות ריאקציונר גדול כדי לכרכם את הפנים בעווית גועל אל מול "לילי לה טיגריס", ספרה החדש של אלונה קמחי. על אף ואולי גם בזכות עבודת הפסיפס המהודקת והמורכבת שבכתיבתו. גיבורת הספר, לילי השיננית עצומת המימדים, אוחזת בליבידו אקסטטי ותובעני שמכניס את הקורא להלך הרוח עם סצינת אוננות כפתיחה. ללילי מצטרפת חברתה נינוש, ברייה יפהפייה וחסרת ישע, שעלילות חייה רצופי הניצול והניוון מעטרות את סיפור המעשה כקונפטי של מחלות מין וסימני השתנה. לפריק שואו מצטרף יפני אקסצנטרי ומלכותי, נהגת מונית וגור טיגריסים, שיורה גם יורה במערכה האחרונה.

הזרקור המאיר על הסיפור, שמתרחש במציאות גיאוגרפית תל-אביבית למהדרין, מקפיד להיעצר בזוויות החדות ביותר, בדמויות הקיצוניות, הקריקטוריסטיות והחריגות. לא לחינם הוא נפתח בהכנות לביקור בקרקס ומתאר מיני עיוותי אנוש קיצוניים, פיזיים כנפשיים. השפה הציורית והלוליינית של קמחי מאפשרת לקורא לגלוש בין גמדים שתומי עין מבלי לגחך, כמו גם לגמוע ברצון את עלילותיה של נערת הגומי התמה. אולם במסע הנחוש לקעקוע הטבע האנושי, או מדויק מכך, זה הגברי, עוברת קמחי את מחוזות הזעזוע ונוטעת יתד בטוחה בקרקע הגועל.

תיאורי ישבניהם הפעורים של ילדים בני שמונה שנמכרו לזנות, מתקיימים, לשם הדוגמה, בדיוק בקרקע הזו. "אני מזהה מינונים אין סופיים של עיוות וחוסר שפיות באנשים סביבי", התראיינה קמחי ל"הארץ". "השפיות שכל כך הייתי מכושפת ממנה, היא בעצם דקה וצלופנית", היא מתוודה. והקורא, שנטמע בסבך העלילה הצבעונית, חייב להסכים.

לא קשה גם לדלות את הנמשל מבין אצבעותיה חסרות הידיים של הזונה הקזחית המזדמנת. והחבר עמיקם אור כשדים, "גבר. גבר אמיתי", קצין פשיסט שמתמלא און למשמע תחנונים בערבית ומאבד את זקפתו אל מול יציאתה לחופשי של אהובתו. או אותה האהובה, השיננית השומנית, שקוראת לעצמה דרור רק כאשר היא נכנעת לטבעה החתולי. בינות לקרקס עשיר הדמיון של קמחי, מזדקר לו הסאבטקסט כזקפה ציונית גאה בים של אוקריאניות ב-50 שקל לשעה. אך הדמויות, סימבוליות ככל שיהיו, מצליחות ליהנות מהפריבילגיות היצירתיות שמקנה להן טיבן הקרקסי ובאותו הזמן לשמור על היגיון פנימי, מבלי ליפול למלכודת השרירותיות העצלה.

"לילי לה טיגריס", על אמנות הטרפז שבבחירותיו המילוליות, אינו רומן מכביד - משום שאת גודשו המופרך מנטרל הסיפוק שבנבירה במרכיביו האנושיים של המיץ של הזבל. הרומן הדקדנטי והמסואב, עתיר תיאורי המין מסרסי החשק, אמנם מספק בגופו הדשן והמקורי את הנוגדן הראוי לחגים הצבועים, מלאי ההתחייבויות וחצאי האמיתות, אבל מותיר את הקורא עם תחושת ריקבון בפה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by