בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נקודת הג'יד 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד והעם היהודי כבשו אתמול עוד חלקת אדמה מהפלנטה המובטחת, והכל בזכות דודו טופז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הימים הם ימי התום שלפני המגה פיגוע מהחברים של אחמד יאסין. כבר מריחים את אבק השריפה באוויר, ונותר רק לתהות שמא יפעל האויב הערבי במתכונת הרטרו – וילך על פיגוע ביום השואה; או שמא ילך דווקא במתכונת המוסר השכל – וירים את פארק הירקון ביום העצמאות. והנה, על רקע המועקה בחר המזקיר הלאומי מטעם עצמו – דודו טופז – לחמם לנו את הלב עם קצת תקומה דמורפית מטובלת ביידישקייט, ונסע למזרח הודו כדי לפלרטט עם בני שבט מנשה האבוד שנמצאו בגבול הודו-סין. הם יעשו לנו קצת מורל לאומי במבטא סיני, והכל יהיה בסדר. אתם עוד תראו.

הקטע הוא כזה: לפי המסורות של עצמם הם שייכים לבני מנשה, ובגלות אשור נפתחה סאגת הגולה שלהם, שנמתחה על פני רוסיה וסין, עד שהגיעו למדינת מיזורם – שתקועה אי שם במזרח הודו, בלמטה של סין. אחרי 45 דקות של תוכנית זה כל מה שאנחנו יודעים עליהם. אנחנו עוד יודעים שלדודו היתה פריצת דיסק יומיים לפני הנסיעה, אבל הוא נסע בכל זאת, "כדי לראות את האחים שלי". אנחנו יודעים גם שהוא מתלהב מהנוף, שהוא נפעם מזה שלא מכירים אותו במדינת המחוז הנידחת, ואנחנו גם יודעים שהוא נורא נרגש כל הזמן. קצת היסטוריה? מסורות? פולקלור? דודו באמת נחוש לברר פרט אחד במסגרת התחקיר המעמיק: "עברתם ברית מילה?".

קל להבין את ההתלהבות. מדובר במיליון עולים פוטנציאלים שיכולים לתת פייט נאה לרחם הערבי בקרב הדמוגרפי המתחולל. לא רק זאת, אלא שהם אמנם לא ערבים, אבל הם נראים כעובדים זרים. מה שעשוי להוות פיתרון מצויין לקבלני העבדים למיניהם ולתרים אחר שכירים מושפלים בשכר מינימום. לכל הפחות אפשר לשלוח אותם ליישב את אזור הבקעה כבשר תותחים. בקיצור – כך רואה זאת דודו – אנחנו חייבים להעלות אותם, כי הם "תמימים ונאיבים". משהו שמזכיר לו זיכרון עמום של ציונות נוסטלגית, כזו שהיא טהורה ורומנטית – כמו הילידים האלה שבאחת המסיבות שלהם מקפצים מסביבו בבגדי אינדיאנים שעה שהוא מכריח אותם לזמר "עם ישראל חי".

הסרט ערוך כאילו האוריינטליזם הקולוניאליסטי חי וקיים, ושגרירו בעולם – כמה לא מפתיע – הוא דודו טופז. כבר בתחילה, כשמתואר מסעו של הדודו למדינת המחוז, הוא מצולם בג'יפ וחולק עם הצופים את הגיגיו לגבי השבט (האבוד) שהוא מצפה לפגוש. אפשר לטעות בו לרגע, ולחשוד כי מדובר במפקד איו"ש בסיור גזרה בשטחיו: הוא מספר פריטים אקזוטים על הילידים, מצביע עליהם כשהם מחרבנים בתוך חושה, מספר בדיחות יהודיות. תוך שתי דקות הוא כבר מחוץ לג'יפ, מפזר דגלי ישראל ענקיים בכל מקום, שואל מוכרים בסופר המקומי אם הם אוהבים את ציון, ומשבש את שמות התושבים לשמות עבריים ("אה, ג'רמיה, זה ירמיהו, נכון?"). חיכיתי קצת כדי לראות אותו בוזז את הנשים שלהם וצוחק על עליבות המקומיים. הרגעים האלה כמובן הגיעו אחרי רבע שעה.

הודו, כפי שרוב צרכני החדשות יודעים, כבר יצאה מהמאה ה-19. אבל טופז בשלו, הוא באגו טריפ של האדם הלבן שם – מה שיהודי כמותו לא היה מרשה לעצמו באף מקום אחר – לגיטימי בעיניו ליד ההודים המלוכסנים האלה. כאשר דודו נפגש עם משפחה המשייכת את עצמה לקהילת "בני מנשה", הוא מלאים אותה בכמה משפטים. על בן ה-17 הוא מאיים בגיוס לצבא, אם יטרח להגר לישרואל. לצעירה בת ה-19 הוא משפיל מבט ושואל אם יש לה חבר (כנראה שהוא מצפה שהיא תצחקק במבוכה ותציע לו את בתוליה תמורת גמל). אבל המכבש הקולטוריסטי של "סקס בעיר בגדולה" לא פסח גם על הודו. היא אפילו לא ממצמצת לעבר האשמאי, ומסננת בבוז "כרגע אני רווקה". ההתנשאות המעודנת של הילידה עוברת כמה דרגות מעל הבהמה מישראל, שמתעקש לציין שגם הוא רווק. ההורים, שישבו בצד עד כה, מצחקקים במבוכה, רק שיעוף להם מהבית. במערב אין כל חדש – הם בטח כבר יודעים.

בפגישה עם ראש ממשלת מיזורם (כן, מפיקי התוכנית עשו עבודה יוצאת מן הכלל) דודו לוחץ את ידו ומתפקע מצחוק מול המצלמה. "ראשי ממשלה קטנים פה", הוא משתעשע. נותן להודי המנומס והמעונב דגלי ישראל, ומשביע אותו לשים אותם על המכונית שלו לפני הבחירות, כדי שבני המנשה יצביעו בשבילו. אכן, שגריר של כבוד. בנקודה זו כבר התחלתי לחשוש שמא הרעיון לתוכנית עלה בחוות השקמים. אריק ודודו – כאחרוני הקולוניאליסטים – פרשו את מפת העולם בסלון. אריק סינן בהתגרות, שהמעוז המזרחי ביותר שכבש היה הבקעה. דודו, שכידוע חייב להראות שלו יש את הכי גדול, לא יכל להתאפק. לקח סיכה, והטיל אותה מזרחה, נשבע לאריק שיכבוש את המקום בו נפלה. "אני אכבוש לך את מיזורם, אתה עוד תראה", אמר לכובש הקשיש, ותפח על ישבנו (או אולי נגס בכתפו). את הערב הם סיימו בציד חמוסים ביער, ובחלוקת השלל.

חודש לאחר מסע הכיבוש שלו במיזורם נחל המבצע ניצחון אסטרטגי ראשון. 70 עולים, עם שביס וכיפות, הגיעו ממיזורם לישראל. לא אכחד – הלב היהודי החם שלי בגד בי, והזלתי דמעה כשהם בכו מול הכותל, אחרי אלפיים וחצי שנות גלות. עשתונותי שבו לאחר שדודו מיהר לומר בטון של טוני סופרנו, ש"מי שמפקפק ביהדות שלהם – פוסל את היהדות שלי". כבר ראיתי מאחורה את הקבלן של ההתנחלות בית"ר סוגר איתם עסקה. מחרתיים יגרדו אותם מהרצפה של הדולפינריום הבא, אבל גם זה לא יעזור להם. העיקר שיש עלייה. ודודו? אני דואגת לדודו. הוא אמנם ימשיך במסעות הכיבוש שלו, אבל בגילו הוא כבר מתחיל לפספס את נקודת הג'י של הקונצנזוס הישראלי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by