בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רביעיית מסנג'ר 
 
 
ערן דינר

ערן דינר חושב שיובל מסנר עדיין זקוק לאלבום מקורי חדש שיוכל לעמוד מאחוריו בלב שלם, ומצטער ש"אדוני הממון" של שי להב הוא לא אלבום הקאמבק המפואר שהיה יכול להיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 

רביעיית מסנר - "רביעיית מסנר" (אן.אם.סי)

 
על הישורת האחרונה של שנות ה-80 הוציאה להקת טאטו את אלבומה הראשון והיחיד, "חתוך תוכן". אז עוד היה מדובר בחבורה די אלמונית של תלמידים מ"רימון", אבל מתוך הצלילים הצורמניים משהו של האלבום דל התקציב (שהוקלט בהופעה חיה), בלטו כבר אז כמה דמויות שבעשור הבא יהפכו לשמות שגורים בפי חובבי הרוק המקומי, בראשם כמובן ערן צור, ובמידה מסויימת גם אלונה דניאל.

במבט לאחור, טאטו נראית היום, יותר מכל דבר אחר, כנקודת המוצא לקריירה המרשימה של ערן צור, אבל למעשה רק לחן אחד באלבום ההוא היה שלו ("בחצרות בחושך"). שאר השירים התחלקו בין אלונה דניאל ויובל מסנר, שהצ'לו שלו שלט בצליל של האלבום, וששר את הסמי-להיט "בדידותי". אם מישהו היה אמור לצאת כוכב מ"טאטו" מלבד דניאל, שעוד הספיקה ליהנות מתקופה קצרה של הצלחה לפני שנמוגה, זה היה מסנר. אלא שדווקא אז הוא הואשם באונס, הורשע ונכנס לכלא. דמותו הציבורית הוכתמה והקריירה הקצרצרה והמבטיחה שלו ספגה מכה אנושה, ממנה לא התאושש עד היום.

קשה לדמיין למה היה מסנר עשוי להפוך אלמלא ההרשעה באונס והתקופה שבילה מאחורי סורגים. אפשר להניח שהיה עומד לצד חברו ללהקה ערן צור כאחד היוצרים החשובים ברוק הישראלי של הניינטיז. מה שקרה בפועל הוא שמאז בלאגן מסנר לא הצליח לנהל קריירה יציבה כמוסיקאי. אין לו אלבום סולו טוב משלו והשירים הטובים ביותר שכתב מזוהים עם מבצעים אחרים. מלבד אלבומה היחיד של בלאגן, שם היה לו תפקיד מרכזי, הוא לרוב הופיע כסיידקיק, כתב שירים לערן צור והשתתף כנגן באלבומים שונים.

רק עכשיו, 15 שנה אחרי ההבטחה שלא מומשה, מסנר עושה צעד מהוסס ראשון בחזרה למרכז. ב"רביעיית מסנר", האלבום הראשון שנושא את שמו, הוא מגיש עיבודים אלגנטיים לרביעיית כלי מיתר ל-17 שירים מתוך המאגר המשותף לו, לאלונה דניאל ולערן צור. המבחר שמוצג כאן נבנה באיטיות לאורך כשנתיים של הופעות משותפות. אלונה דניאל תרמה גרסה משובחת ללהיט הגדול ביותר שלה – "על גגות תל אביב". הסטוק העשיר של צור מיוצג בעיקר על ידי קטעים שפורסמו במקור תחת הטייטל של "כרמלה גרוס וואגנר", הלהקה שהקים אחרי טאטו (החריג היחיד הוא "הוא והיא" המאוחר יחסית).

כרגיל, אפשר לסמוך על צור שיגנוב את ההצגה. ואכן, השירים שלו, במיוחד "קיץ" ו"ערב ב' כסלו" המושלם (שמסנר הלחין), שנשמעים לפתע כאילו נכתבו לליווי קאמרי מעודן, מספקים את הרגעים המרגשים ביותר בדיסק. לא ששני האחרים יוצאים פראיירים. מסנר, גם אם לא ניחן בנוכחות הממגנטת של צור, מרשים ב"מלחמה" האינסטרומנטלי וב"זה האיש" שהלחין לטקסט של דני בסן. אלונה דניאל מצידה מפיקה ניצוצות של ממש מ"בשווקים וברחובות" (לפי טקסט משיר השירים), אחד משלושת השירים החדשים שנכללו באלבום.

למרות ששמו של מסנר הוא שמופיע בגדול על עטיפת הדיסק, "רביעיית מסנר" הוא לא האלבום שישיב לו את מה שנלקח ממנו לפני עשור וחצי. הארטיות המופגנת שלו וההתעלמות המופגנת ממש מעידן הפלסטיק בו אנחנו שרויים, מהדהדים תקופה אחרת, זו שהניבה להקות ארט-רוק מסוגננות כ"טאטו", וישאירו אותו מן הסתם על מדפי האלטרנטיבה. כל זה מאוד זה יפה, אבל עוד לא מספיק. כדי לנער מעליו את השדים הישנים ולכבוש מחדש את מקומו מסנר עדיין זקוק לאלבום מקורי חדש שיוכל לעמוד מאחוריו בלב שלם.
 

שי להב - "אדוני הממון" (נענע דיסק)

השם החם הבא במתקפת האיחודים הבלתי נגמרת הוא מופע הארנבות של ד"ר קספר. חברי הלהקה, שהתחילה בטייק חופשי למדי על ההאפי מאנדייז, המשיכה לטריפ פסיכדלי באלבומה השני וסיימה את הקדנציה הקצרה שלה בפופ/רוק מושלם, הודיעו על בדיקה זהירה של אפשרות לאיחוד, במקביל ליציאתו של אלבום סולו ראשון של סולנה, שי להב.

בשמונה השנים שחלפו מאז פירוק הקספרים להב הקפיד בדרך כלל על מרחק בטוח מהמיקרופון והתרכז בכתיבה ובהפקה, בין היתר להיי-פייב המושמצים, שהגרסה שלהם ל"אחלום לנצח" היא אולי ההוכחה הסופית לכך ששיר פופ טוב הוא שיר פופ טוב, לא משנה אם הוא מלווה בגיטרות מכוסחות או עטוף בעיבוד פלסטיק פופי. עכשיו הוא חוזר למרכז הבמה, אבל קשה להגיד ש"אדוני הממון", אלבום הסולו הראשון שלהב מנפק, עומד בציפיות הגבוהות שיצר הסיבוב הקודם שעשה על המיקרופון.

זו לא ההפקה המיושנת, שברובה נצמדת לדברים ששמענו כבר לפני עשור, גם לא ההגשה החדגונית של להב ואפילו לא העטיפה הדוחה במיוחד, שמונעות מ"אדוני הממון" להפוך לאלבום הקאמבק המפואר שהוא היה יכול להיות. מה שעומד בעוכרי האלבום הזה הוא בעיקר המחסור החמור בלחנים טובים, מהסוג של "אחלום לנצח", "אהובתי השונה" או "ימות הקיץ", שהפכו את האלבומים של קספר למהנים כל כך, ומשאירים אותם על הרבה מאד קומפקטים גם יותר מעשר שנים אחרי. "קטנטנה" הקופצני והסקא העליז של הסינגל "המפלט האחרון" עוזרים להציל את המצב במעט ומזכירים למה להב מסוגל כשהוא במיטב חושיו, אבל זה לא מפתיע שהרצועה הטובה ביותר כאן היא דווקא הגרסה הקצרצרה ל"הקומיקאים" של קספר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by