בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מבחן הדסה 
 
 
אחי רז

אחי רז ממליץ לקוונטין טרנטינו לעשות יותר דיסקים ופחות סרטים, מגיב על האוסף החדש של קולדקאט וממליץ בחום על חגיגות העשור ללייבל הטכנו הברלינאי, "קנצלראמט"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Various Artists: Kill Bill 2 Original Soundtrack
הד ארצי/Maverick

אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים, אבל באמת שלא איכפת לי להגיד את זה שוב: כמו שאני רואה את זה, קוונטין טרנטינו מרוויח מאובסס הליקוט החולני שלו הרבה יותר נקודות זכות כארכיבר מוסיקלי מאשר קולנועי. לא מזמן, כחלק מפסטיבל הפרומו המתמשך לרגל יציאתו של "להרוג את ביל 2", קראתי ב"הארץ" מאמר מתורגם מ"הניו יורק טיימס" על קיבעון הציטוטים הקולנועיים של טרנטינו. מהכתבה הזאת הצטיירה אצלי תמונה ברורה: אם הבחור הזה היה מקדיש את עיקר מרצו לארכיאולוגיה מוסיקלית, בשלב זה של חיינו לא היו יותר יהלומים אבודים שיש לדלות מארכיונים מתפוררים. טרנטינו היה מזמן חופר את כולם בשבילנו.

אבל גם כשהמצב הוא כזה, אין סיבה ממשית להתלונן. הפסקול של "להרוג את ביל 2" ממשיך את קו הנברנות האקלקטית של קודמו, ועושה זאת במידה לא פחותה של הצלחה. ההבדל המשמעותי בקולקציה הנוכחית הוא חסרונם של קטעי הקישור הפואטיים מטעמו של RZA, שסיפקו לאוסף הקודם איזה סוג של עוגן סגנוני מובחן בין גיחה פרטיזנית אחת לשנייה. בהיעדרם של אלה, אפשר לראות בשלושה קטעים דרמטיים ואופייניים של אניו מוריקונה את נקודת המוצא, כשמסביבם מעטרים את הפסקול גיבורי קאנטרי ורוקאבילי כג'וני קאש וצ'ארלי פתרס, חצי קאבר של מלקולם מקלארן ל-"She's Not There" של הזומביס, ועוד קטע יפהפה של מיקו קאז'י היפנית, שתרמה את הרגע המרגש ביותר של האלבום הראשון, לצד שיר מגניב של חוזליטו וואנה-בי בשם לולה מנואל, שקצת גונב את ההצגה. בקיצור, שמישהו ייתן כבר לו לערוך איזה סדרת אוספים. הוא אולי לא הבמאי הכי טוב בין אספני המוסיקה, אבל לגמרי הפסקולן המגניב ביותר בין הקולנוענים.
 
Colcut: People Hold On
הד ארצי/BMG

מי שיאמץ מספיק את המוח, יזכור אולי שלפני שהפכו לפריסטיילרים קובעי טעם אך מעט מעיקים, החזיקו חברי הצמד קולדקאט בקריירת אסיד האוס מגניבה שבעתיים, שהניבה כמה קטעים גדולים עוד בטרם ההתפוצצות עם "Autumn Leaves".

ג'ונתן מור ומט בלאק החלו באמצע שנות השמונים לתקלט בתחנות רדיו פיראטיות ובמסיבות המיתולוגיות ב"שום", לפני שייסדו את תוכנית הפריסטייל שתלווה אותם עד עצם היום הזה, "סוליד סטיל". בתור מפיקים, המתנה הגדולה הראשונה של השניים לעולם היתה ברמיקס ל"Paid In Full" של אריק B וראקים, שלתוכו הושלכו נתחים מעופרה חזה. אבל רק שנה מאוחר יותר, ב-1988, הוציאו קולדקאט להיט רחבות גדול שרשום על שמם בטאבו – "Doctorin' The House". השיר הזה, יחד עם "People Hold On" הבלתי מוכנע, שנכלל באלבום הבכורה המופלא שלהם והזניק את הקריירה של ליסה סטנספילד, פותחים את האוסף החדש של קולדקאט, שיצא ב"BMG", ומוקדש לימים בהם השניים עוד פינטזו על הקמת לייבל משלהם, לימים "נינג'ה טיון".

הימים האלה, אין צורך להזכיר, הם חגיגה של גילויים מוסיקליים חדשים ומרגשים, מלאי שמחה, לב רחב ומוח מתודלק, בהם נעטפו כל פראזה שיצאה מהסאמפלר או צליל שנפלט ממכונות התופים בכמויות של תום ואהבה. קחו למשל את "Stop This Crazy Thing" עם ג'וניור ריד וקריאת הטרזן המסונתזת, או "פארטי אנד בולשיט" - האם הנפש באמת צריכה להזין את עצמה בעוד משהו מלבד אלה? אם בכל זאת לא די לכם בכך, כלולות כאן גם הגרסאות המורחבות של "People Hold On" ו-"Autumn Leaves" - שתיהן אמנם מקושקשות וחיוורות בהשוואה למקור, אבל כמו שאומרים, גם את זה חשוב שיהיה בבית.
 
 
Various Artists: Dedicated To All Believers10 Years of Kanzleramt
Groove

"קנצלראמט", לייבל הטכנו הברלינאי של הייקו לוקס, חוגג עשור להיווסדו באוסף חינגאי בן 12 קטעים רטרוספקטיביים, משולחנותיהם של כמה מהשמות הגדולים בסצינה האירופאית שעברו בשלב זה או אחר בחברה. ברשימה מעוררת הכבוד הזאת כלולים בין השאר גם אלכסנדר קובאלסקי/דאבל X, כריסטיאן מורגנשטרן, ריצ'רד בארטס ופאבריס ליג (בקטע מעולה), שיחד עם החבר המייסד עצמו, יותר משמחים להזכיר שגם טכנו אירופאי יכול להיות – בדרכו שלו, כמובן – צבעוני, עשיר, משמח ומרחיב לב. לצד קלאסיקות כמו "Paranoid Dancer" של יוהאנס הייל או "Subway Pt. 1" של בארטס, אפשר להתרשם גם מאמני הדור הצעיר יותר של הלייבל, ובראשם דייגו בקטע נהדר מהשנה שעברה, "Me Fragments".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by