בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שמועה: שח"כ נסים דהן יחשוף שד בוועדת הכספים 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד העבירה יום של קהות חושים מול ערוץ הכנסת החדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערוץ הכנסת, שהתחיל אתמול את שידוריו בשעה שמונה בבוקר, אמור לספק, כפי שסבור רובי ריבלין שהגה אותו, קשר בלתי אמצעי בין "הציבור", אותו גוש אמורפי שתפקידו להצביע בבחירות פעם בכמה שנים, לבין גוש אמורפי לא פחות – כנסת ישראל. על פניו לא ברור למה מישהו ירצה לצפות בערוץ שכזה, הסובב סביב יושבי המשכן ומעלליהם במשך היום. במיוחד כשחברי כנסת הם ממילא חמדני תקשורת, וכשהתפקיד שקימבנו לעצמם הופך אותם לרלוונטים גם לאסקפיסטים האדוקים ביותר.

אל תטעו, לא מדובר בהרחבת שידורי ערוץ 33, שהיה הראשון שהביא לנו שידורים ישירים ממליאת הכנסת. מדובר בתוכנית שידורים שלמה, הכוללת גם תוכניות מקור, ראיונות, מבזקי חדשות, כתבות מגזיניות וגם שידורים מוועדות הכנסת השונות. את השידורים ניווט מנחה שבין לבין גם שוחח עם פרשנים פוליטיים וסיפק קטעי קישור. המנחה, ככל הנראה מגורש פוטנציאלי ממעלה חרמש, עדיין לא שבע מהניצחון במשאל על עזה. הוא לא היסס ללעוג למרואייני שמאל, לסנוט במרואיין משינוי ולהסיק כי "לא ניתן לאיים עלינו" כשהגיעו תוצאות מהבורסה שלא קרסה – למרות איומי שרון. בכלל, הוא הרגיש בנוח.

אני שמחה בשבילו, כי למעט רסיסי הקצף שעלו בו כל פעם שמישהו הזכיר את היוזמה לפנות את עזה, הוא נראה די חביב. הייתי שמחה גם לדעת איך קוראים לו, אבל מישהו ברשות השניה, שמפעילה את הערוץ, החליט כנראה שמדובר בסלב ממדרגה ראשונה ושאין טעם בכתובית עם שם כשחוזרים לאולפן. האמת? נדמה לי שגם המרואיינים לא ידעו איך קוראים לו, הרי חברי כנסת אף פעם לא מוותרים על פנייה חברית, ואיתו הם הסתפקו בהנהון ראש.

בין כתבות על קבלת תוצאות המשאל בארצות הברית, לראיון עם פרשן פוליטי או עם עוד חבר כנסת אנונימי של שינוי, מסתתרות פנינה של ממש. אני מתכוונת ל"פרלמנט רחוב", כמובן. תוכנית שלמה המוקדשת לדיונים פוליטיים בקרב יושבי בתי הקפה. הפרק של אתמול התקיים במפגש של "מתי המקלל" בשוק לווינסקי, והצליח לספק רגעים טלוויזיונים מבריקים בכנותם. סביב השולחן התכנסו חבורה של פנסיונרים קשישים וחביבים (וגם שני צעירים סמליים) שניסו להתמודד עם הצקות ההפקה.

"מה אתם חושבים על תוכנית ההנתנקות?", הקשה הבמאי. אבל מתי ("אני נולדתי בפולניה") לא התרגש. הוא לא בעד ולא נגד. הוא לא מבין בדברים כאלה ובשביל זה יש ממשלה. כשלחצו עליו בעניין, יצא קצפו דווקא על בן גוריון. הוא לא היה מבסוט ממנו למרות שתמך בו פוליטית. אחר כך הוסיף שדווקא היה מבסוט מאשכול.

ישראל הפנסיונר דווקא בעד לצאת מעזה. בכלל, הוא בעד חזרה לגבולות 67'. "אתה שמאלני!" הזדעקו חבריו באימה. ישראל מיהר להרגיע אותם. הוא שונא ערבים ופשוט לא רוצה לראות אותם מול הפרצוף שלו. עם טיעונים כאלה אי אפשר להתווכח, ולכן בסופו של דבר כולם הסכימו איתו, כולל אלה שהציגו את עצמם כימנים. "זה לא שלנו", הם קבעו. אחר כך הסכימו כולם שחברי הליכוד מושחתים, וגם הסכימו שקשה כלכלית. לסיום, מבקש מתי הפולני לציין ש"אני מהמדינה יחסית מבסוט. רק לא מבסוט מהבחינה החינוכית, התרבותית והכלכלית".

למרבה הבאסה, בהחלטה שרירותית ניתקנו מבית הבירה של מתי והוטחנו בחזרה למשכן. הייתי נותנת את רובי ריבלין בשביל עוד קצת מהאמת הצרופה של כנופיית בית האבות, אבל מישהו במסדרונות הגבוהים החליט שמה שהקהל צריך זה את ישיבת הפתיחה של מושב הקיץ. מילא, גם שם עוד נכונו לנו רגעי קסם, כמו הקטע שבו בירך רובי ריבלין את האיחוד האירופי על הרחבתו בשם מדינת ישראל, "הקרובה לרוח הדמוקרטיה האירופאית הפלורליסטית". הפלורליזם הודגש ביתר שאת כשיו"ר הכנסת, הלוא הוא ריבלין עצמו, התפרץ באמצע נאומו של אחמד טיבי, ותהה מה הוא כבר מבין בפוליטיקה של יהודים. בכלל, אמר לטיבי, "חשבתי שאתה מבין רק מה קורה אצל ערפאת". ניכר שטיבי עוד לוקח ללב הערות גזעניות. המרירות הפגועה שבה ענה ליו"ר הכנסת, שבנקודה זו השתרע מרוח וזחוח על כסאו, מרוצה למדי מהדאחקה שהריץ כרגע על הערבוש, היתה יכולה לחורר לכם את הלב.

טיבי עצמו, אגב, ביקש להביע סולידריות עם עמרי שרון, שביום המשאל ספג אלימות פיזית ומילולית מהסוג שעד אז היה שמור לפעילי שמאל וערבים. אחריו עלה גדעון עזרא, אדם שסיכל אנשים במו ידיו, ובמפגן של חוסר מודעות עצמית האשים את אחמד שהוא לא גינה את הירי על משפחת חטואל. מאותו רגע כל מי שעלה הקפיד לגנות את רצח המתנחלים. אף אחד הרי לא רוצה להתעסק עם חבר של ג'ורג'.

בשלב זה כבר נעשיתי קהת חושים. הנואמים עלו וירדו, אבל ניכר בהם ששליטתם בעברית אינה מהמבריקות – ואני מדברת, אגב, על חברי הכנסת היהודים, בעיקר מהימין. רק רובי ריבלין זהר על מושבו כאי של חביבות יאנעית: מהסה מפריעים, מפלרטט עם חובב הסאדו והבונדג' יתום ("גבך נאה, אבל לא מספיק") וקורא לעצמו קריאות ביניים. כל השאר נראו די כמוני, מרוחים על מושבם בחוסר עניין, פקועי עצבים וטרוטי עיניים, ובעיקר עייפים. מאוד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by