בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יש מצב לקבל מחיר סיטונאי על האופיום להמונים? 
 
 
אדם אבולעפיה

אדם אבולעפיה סבור כי כמו שאר סרטי הגל הנשי החדש, גם "דור הפרוזאק" נמנע מלהתלכלך בפוליטיקה על ידי שימוש בטכניקה של ערעור לשם שימור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראיתי "דור הפרוזאק". סרט רע. כריסטינה ריצ'י היא אליזבת וורצל, נערה דיכאונית מהסיבות המשועתקות, שהולכת ללמוד בהרווארד על בסיס מלגה עיתונאית. היא עושה חברים, סמים ושיעורי-בית ומפסיקה כדי לחזור לדיכאון ולכתוב. למעשה היא גם כתבה את הספר האוטוביוגרפי שעליו הסרט מבוסס. בשלב כלשהו הפסיכיאטרית הצמודה (אן היש) מאבדת את סבלנותה ומחליטה להשתיק את הילדה עם פרוזאק.

התסריט לא טוב, אבל הבימוי של אריק - "אינסומניה המקורי" - סקולברג ממש מחפיר. אליזבת מנוכרת לעולם שסביבה וסקולברג רוצה להמחיש לנו את זה באמצעים שלקרוא להם יומרניים יהיה בערך מה שעשיתי כרגע, רק שחוסר הקצב הלא-ייאמן (למרות שימוש עקשני בפאסט-משה) והריחוק הסתמי ששולטים בכל הסרט, גורמים לי לזה להיראות עצוב עוד יותר. הסימפטיה היחידה שמצליחה לפלס את דרכה מבעד השעמום נובעת מהרחמים על ריצ'י המסכנה. כוכבת הסרט שהרימה בעצמה את ההפקה, נתנה אותה לסקולברג, והוא בתורו הפיל את הסרט על ראשה.

סרטי הנשים האמריקאיים, כלומר כאלו שמתעסקים בנשים ונשיות, מגיעים אלינו בחודשים האחרונים בכמויות לא מבוטלות. סיפורי גאולה ("קולד מאונטן", "קיל ביל", "חיוך של מונה ליזה"), דרך סיפורי רדיפה ("ורוניקה גארין", "גוטיקה"), סיפורי התבגרות ("נערה עם עגיל פנינה", "שלוש-עשרה", "בנות בסטייל") ופתולוגיה נפשית ("מונסטר"). הז'אנר שומר על ממוצע של כמעט סרט-נשים בשבוע לכל אורך השנה האחרונה.

"דור הפרוזאק" מצטרף לקטגוריות ההתבגרות והפתולוגיה, והוא מקביל ל"מונסטר" בצורה מעניינת. שני הסרטים מכילים את כריסטינה ריצ'י בתפריט, ושניהם מבוססים על סיפור אמיתי, אבל מה שבאמת מעניין הוא שגם "מונסטר" וגם "פרוזאק" נושאים על גבם אישו פוליטי מובהק ומתגלים כאימפוטנטים לחלוטין בכל מה שקשור בלהגיד משהו מעניין בנידון.

סרטי הנשים העכשוויים נוטים לסחוב עמם מטען פוליטי, בד"כ בהקשרים פמיניסטיים. ואולם בהיות הפמיניזם כבר בגדר מובן מאליו (לפחות בגירסתו הפוריטנית), נוצר בסרטים אלו מרחב שמבקש פוש פרובוקטיבי. "שלוש-עשרה" מילא מרחב זה בחשיפת האופי המבולבל והקיצוני של הנוער האמריקאי העכשווי (זאת תוך שהוא מחקה את "קידס" סגנונית ונסוג למוסרנות). "ורוניקה גארין" סתם הכניס סיפור שהמחתרת האירית מעורבת בו. "מונסטר" ביקש להיות פרובוקטיבי בכך שהוא סיפר סיפור של רוצחת סידרתית, אבל בסופו של דבר הותיר את הנושא הפוליטי המעניין באמת מחוץ לתחום הדיון (עונש המוות שהוטל עליה עבר מסך כמו דוגמן טקסני למלבורו).

תעשיית הסמים החוקיים בארה"ב היא מפותחת וענפה. הקלילות שבה משחררים חומרים בעלי השפעה נפשית רחבה נובעת משיקולים מפוקפקים רפואית ואף כלכלית. לא מדובר רק בפרוזאק, יש עוד הרבה פופולריות. כמו ה"תרופה" ל-D.D.A (הפרעת ריכוז נפוצה אצל ילדים) שמכונה ריטלין, הידועה כבעלת השפעה דומה לקוקאין. "דור הפרוזאק" רוצה לעסוק בנושא הזה במוצהר. יעיד על כך לא רק שמו, אלא גם העובדה שהסרט מסתיים בכתובית של "עובדה סוציולוגית" המציינת את המספר האדיר של מרשמי הפרוזאק הנרשמים בארה"ב מדי יום.

אבל כלום. הסרט עושה סימנים עצלים של ערעור המוסכמה הנרקוטית רק כדי שיוכל להצדיק אותה בעצבות בסופו של דבר. ישנן בעיות עם תופעות הלוואי של הפרוזאק, גורס הסרט, אך הבעיה האמיתית היא הדיכאון, והפרוזאק נותן למדוכאים "מרחב נשימה". הטקטיקה האפקטיבית של ערעור לשם שימור של הערכים הקיימים נפוץ בקולנוע הפופולרי. מזל שהסרט הזה כל כך גרוע, כך לפחות הוא נשאר בגדר "אופיום לאף-אחד".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by