בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כאילו, דה? 
 
 מורן שריר ושתי חוגגות מקומיות   
 
מורן שריר

מורן שריר התפרץ לפסטיבל "מרוסיה באהבה" בניסיון להרים איזה יוצאת חבר העמים, אבל חזר הביתה רק עם כמה תובנות שדופות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אירוע "מרוסיה באהבה 2004" סומן ביומן שלי כבר בקיץ הקודם כאירוע חובה. המראה המלבב הזה, עשרות ואולי מאות אלפי זרים גלותיים מתהלכים בטרנינגים בפארק הירקון, הסתמן כבעל פוטנציאל שמח במיוחד. רציתי להריח מקרוב את ריח הוודקה הזולה ולשזוף בנערות הפותות. אמנם איני חובב גדול של הז'אנר הרוסי, אבל מי יודע, אולי ייצא לי מזה קצת פונאני.

הגעתי לשם עם ידידי ויגו, מעריץ ותיק של פונאני רוסי, ולקחנו איתנו את סמיון, מורה דרך שמכיר את שפת המקומיים. איש מעולם לא תהה על מקורותיו המשפחתיים של סמיון, אך השמועה היא שנולד במשק אוטרקי בהרי האוראל ותסרוקתו וריח הכרוב בפיו לא מוכיחים אחרת. אירועים בפארק הירקון הם סיוט, את זה אני זוכר עוד מ"כוורת חוזרת" ב-1990. חוץ מזה שראיתי את מוטי ארואסטי ליד המזנון של גני יהושע, הדבר היחיד שאני זוכר מאותה הופעה זה את ההליכה הארוכה מהאוטו אל אתר המופע עצמו. גם במופע השבוע כמעט והלכנו לאיבוד בשבילים המפותלים של הג'ונגה ג'ונגה, אבל למזלינו סמיון בורך בחוש ריח מפותח במיוחד, והחוטם הסלאבי שלו האיר את דרכינו.

אחרי הליכה בת שעה בשביל האבנים האפורות, התגלתה מולנו עיר האזמרגד - זירת מופעים ענקית שבתוכה מרבד אנושי הארוג בצפיפות רבה עד מאוד. ניגשנו אל המדשאה הענקית כשבליבנו אווירת הפנינג הרוויה בחשש. המאבטחים בכניסה לא חיפשו עלינו נשק, אלא בקבוקי וודקה מזכוכית, וכל האירוע עמד בסימן מגה פיגוע. הבעיה התחילה כשהבנו שאנחנו לא דואגים מערבים תועים, אלא מצ'צ'נים כועסים, ומי לעזאזל יודע להבדיל בין סתם רוסי לצ'צ'נים. ובכן, סמיון יודע. או כך לפחות הוא טוען. בשלב הזה כבר לא האמנו לאף מילה שלו.
 
 
התוכנית האמנותית היתה מאוד מבטיחה. מלבד הציפייה לכוכב העל פיליפ קירקורוב + וולרי לאונטייב ("שלמה ארצי הרוסי") שזכור לי כי הגיעו בשנה, חיכיתי לראות אם גם השנה יבואו צמד ויאגרה - שלישיית בנות צעירות מאוקראינה ש"מציעות מוסיקת רוק קלילה העטופה באריזה סקסית". יש שיאמרו שמאחורי הדבקת הכינוי "צמד ויאגרה" לשלישייה עומדת תפיסה כמותית בעייתית משהו, אבל אני יותר נטפלתי לצד הויאגרתי של המשוואה הזו ובניתי שהתחככות עם הבנות באיזור ה-VIP תביא לתוצאות שבדרך כלל דורשות מרשם רופא. בעוד סמיון שוחח עם חברים מרמלה שפגש במקרה, ויגו נראה בעיקר לחוץ להגיע אל הבמה. מסתבר שמאשה רספוטינה אמורה לעלות בכל רגע, ובקומוניקט היא תוארה כ"פצצת מין מסיביר בשנות ה-40 לחייה".

תוך כדי שאנחנו ממהרים לשזוף בנתוניה הטבעיים של מלכת הקרח מסיביר, ה"שוקדת על יצירת מוסיקה קלילה לצד בניית תדמית פרובוקטיבית", תפסה לי בחולצה ילדה בת 15 בבגדי ויניל כתומים ומחשוף נדיב. הסתובבתי והילדה פתחה בשצף מילים לא ברורות. בהיתי בה בעיניים גדולות ומיד עברתי לסמיון לצרכי תרגום. "היא שואלת אם אתה רוצה להירשם למבצע בבזק בינלאומי, היא חמה לך על התחת", הוא אמר. בשלב הזה סמיון כבר הדיף ריח אלכוהולי חזק, וניכר היה בו שאין לו מושג על מה הוא מדבר. הנערה פלטה עוד בליל מילים לא מוכר וחייכה. "קוראים לה ג'ני, היא רוצה לדעת אם יש לך חברה", אמר סמיון והתפוצץ מצחוק. משמאלי בהה ויגו ב-C קאפ של ג'ני, שפלטה עוד קצת ג'יבריש. שוב הפנתי את המבט לסמיון, וזה בתגובה התמוטט אל הרצפה.

חייכתי בנימוס לג'ני ותפסתי את ויגו ביד לכיוון הבמה המרכזית. סמיון נותר מוטל על הרצפה, חולצתו מעוטרת בקיא, ואילו אנו טיפסנו על הגבעה הקטנה עד שנפרש מולנו משטח עצום ומלא אנשים. על הבמה המרכזית צרח המנחה משהו ומיד עבר הקהל לשריקת בוז שפולחו בקריאות עידוד. תהיתי לפשר השריקות. האם הקהל מקבל בבוז את פצצת המין מסיביר? מיד שמעתי במערכת ההגברה קול מוכר; המילים רוסיות אבל הקול והאינטונציה מזכירים לי רפליקות כגון "עמדתי בנושא ידועה" ו"הלו, פיני". לא לקח לי הרבה זמן להבין שראש הממשלה נמצא על הבמה. אחרי שנתן כמה שטיקים מובחרים ברוסית, המשיך אריק להתגלגל בשפתו של העם היושב בציון. הוא דיבר בשבח העליה וציין לטובה את הווטרנים שעזרו לגרש את הנאצים. שרון גם דיבר על כך שהרוסים כבר אינם עולים יותר ושהם נקלטו לחלוטין, ואילו אני הבטתי בהמון הנוכרי הזה שהתקבץ מולי וסירבתי להאמין.
 
מורן שריר ושני חוגגים מקומיים
 מורן שריר ושני חוגגים מקומיים   
החלטנו להסתנן אל מאחורי הקלעים, כי מספרים שכששרון בשטח יש פינוקים לכולם. מי יודע, אם נעביר קצת זמן בצ'ילינג איתו ועם ההומיז שלו, אולי נסתדר על איזה דופלקס באיזור השרון או על הפשרת קרקעות בנגב. בעזרת מעט חוצפה ישראלית והרבה תג עיתונאות נכנסנו אל המתחם הסגור. התוצאה היתה מאכזבת. אווירת ה-VIP לאונג' שלה ציפינו התגשמה בצורת שדה קוצים עם דוכן נקניקיות חיוורות. ראש הממשלה כבר מזמן עזב את הבניין ואילו המתחם שבו נצפה צביקה פיק נותר סטרילי אפילו בפנינו. מקסימום הבלונד שצרכנו התמצה בשלישיית כוסיות (צמד ויאגרה, או שמא מירז'?), שעברו מולנו בשדיים זקורים וחוטיני דקיק. ויגו הלך אחריהן כעכבר בהמלין ואילו אני הטבעתי את יגוני בנקניקיות, שספק אם היו ראויות לתו תקן בסנגל.

יצאנו מאוכזבים והתחלנו את ההליכה המפרכת לכיוון הבית. קטינות רבות בעלות חזה מושלם וקומלקציה מעוררת השתאות עברו מולנו, אבל רובן היו צמודות לאמהות וסבתות שסבלו שנראו כולן כבבושקות שמנות בעלות חזה מונומנטלי. זה היה מדכא לראות אותן הולכות לצד האמהות, כמו ב"לפני" ו"אחרי" כששלושים שנה מבדילים ביניהן. ראיתי איך כולן ייראו בעוד כמה שנים ולא רציתי עסק איתן. בדרך החוצה עברנו על פני חיילים עטופי דגלי אוקראינה שהניפו אגרוף באוויר וצעקו משהו. לא ברור על מה הם מחו וזה גם לא עניין אותי. הייתי מרוקן ומובס. ויגו אף הוא ויתר על הרעיון לתפוס מישהי, והתחיל להריץ SMSים בשביל למצוא סידור להמשך הלילה.

רק אז הבנתי שבמקום כזה אי אפשר למצוא לעצמך רוסייה. שהרי אם מישהי כבר מגיעה לשם זה בשביל למצוא לעצמה רוסי ולא ישראלי. הפרדוקס כולו התנסח מולי, ונראה כי דכדך את ויגו הרבה יותר מאשר אותי: לעולם לא נוכל להיות עם רוסייה אמיתית, כי רוסייה אמיתית לא תרצה להיות איתנו. בדרך החוצה, ליד דוכן של סלקום, זיהינו את סמיון שפוך על הרצפה. לידו ישבה ג'ני וליטפה את שיערו השמנוני. לא רצינו להפריע להם אז המשכנו הלאה. זו לא המסיבה שלנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by