בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הרמפרודיט אמריקאי 
 
 
דנה ג. פלג, הזמן הוורוד

מי שאהב את "החתונה היוונית שלי" יאהב את "מידלסקס". גם מי שאהב את פוקו וג'ודית באטלר יתענג עליו, וגם חובבי ביולוגיה, גניאולוגיה וגנטיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני הכל, זה ספר נפלא, אחד הספרים הקוויריים הטובים ביותר שקראתי ואחד הספרים הטובים ביותר בכלל. אין בו רגע דל, שטחי, לא אמין או בנאלי. הספר מרתק, מצחיק, מרגש ובעיקר סוחף. מרגע שנכנסתם לתוכו, אתם חלק מההתרחשויות, אתם עוקבים אחרי הגֵן הזה, המסתורי, שכפי שהמספר מתאר אותו, שהחל את דרכו אי שם על הר בתורכיה, עד שמכורח נסיבות כמעט בלתי אפשריות התבטא בגופה/גופו של קאלי/קאל. וזה מה שעושה אותו לספר קווירי טוב כל כך. כי הוא הופך אתכם להרמפרודיט אמריקאי, שמוצאו דווקא לא רחוק מכאן, יווני-תורכי.

למוצא הזה יש חשיבות רבה במהלך הספר. ועוד משהו, מנקודת מבטה של מתרגמת מקצועית (אם כי, למען ההגינות, לא קראתי את הספר במקור האנגלי): התרגום משובח, קולח ושקוף, כלומר, קשה לנחש שהוא נכתב בשפה שאינה עברית. לעתים חסרו לי הערות וביאורים בנוגע למושגים יווניים, אך אלה לרוב מתבהרים דרך הטקסט.

מי שאהב את "החתונה היוונית שלי" יאהב את הספר הזה. מי שאהב את פוקו וג'ודית באטלר יתענג עליו גם הוא. אני מניחה שגם חובבי ביולוגיה, גניאולוגיה וגנטיקה ימצאו בו עניין. אבל מה אני אהבתי בו? קשה לי לשים את האצבע על המרכיב המדויק. הספר מתעתע בי, ממש כמו אברי המין של הגיבור/ה. האם זו הכתיבה, שהמספר מגדיר אותה כמעגלית, שלפעמים מראה לנו את התמונה הגדולה ואז חוזרת ומתמקדת בפרט הרלבנטי ברצף העלילתי? בתחילת הספר כותב המספר שנולד פעמיים ומרמז על לידה שלישית, שעומדת להתרחש במהלך עלילת הספר, בהווה שלו.

מה זה בעצם הרמפרודיט? המספר נהנה לפרט את המידע הרפואי, הגנטי, הגניאולוגי, אבל זה דומה לפירוק פרח, כרכום, נניח, כדי לגלות את מהותו. המהות מסתתרת במקום אחר, לא באברי המין של הכרכום, לא בעֲלי ובעלי הכותרת. היא מתחילה אולי בחיבור שבין אח לאחות, בין בני עם אחד לאומה העוינת שבה נולדו ונרדפו ולמדינה שבה מצאו מפלט, אבל לעולם לא ספגו לתוכם את תרבותה. הסבתא, שהגיעה לארצות-הברית בגיל 21, מעולם לא דיברה אנגלית כהלכתה והמשיכה לשנוא את הטורקים עד יום מותה. הסבא, שכביכול השתלב בסביבה, המשיך לתרגם את ספפו (בחירה מעניינת!) ולנסות לאחות את יצירותיה המקוטעות, עד שאיבד את כושרו השכלי.

כולנו מכירים את זה: מהגרים. הסיפור שלהם נשמע קצת יהודי אפילו, על אף שבכל הגנטיקה המסובכת אין צל צלו של רמז יהודי. ויש שם, אגב, גם דודה לסבית, הדמות האמריקאית ביותר בדור המהגרים, וגם סיפור אהבה שניתן לפרש כלסבי, עם כרכום או בלעדיו, ואח עם שם מוזר, שלא מפורש לעולם, ועוד כל מיני סיפורים הרמפרודיטיים קטנים ומרתקים לא פחות מסביב.

אבל מעבר לכל זה, כנראה שחוץ מהרמפרודיטים עצמם, אין דבר יותר הרמפרודיטי ממהגרים או אפילו בני מהגרים. כשנולדנו, נדמה היה שאנחנו שייכים למקום אחד, לדבר אחד, לקטגוריה אחת, ולאט לאט מתברר שלא כך הוא, שהמערכת מורכבת יותר ממה שניתן לתאר, ממה שנמצא על פני השטח, מאברי מין כאלה או אחרים שניתן לתאר במחקרים ובמאמרים. המספר לועג במידה רבה לממסד הרפואי. הפתרון שלו לא נמצא שם. ואם היה דבר שלא אהבתי בספר הזה, זו הנטייה שלו לדבר על אותו גֵן, אותו "כשל" כביכול. רציתי שייצא מזה. ונדמה לי שזה מה שהמספר רצה שארצה. הוא רצה להוביל אותי לדבר האמיתי, לפתרון.

אז איפה הפתרון? בהווה, לא בעבר. הלידה השלישית שמתרחשת בספר הזה לא קשורה לאף גֵן, היא קשורה לאהבה ולקבלה. בלידה הראשונה, הפיזית, נולדת בת; בלידה השנייה נולד בן, ובלידה השלישית - human (אני משתמשת במלה האנגלית, כי בעברית בן אדם או בת חווה קשורים כל כך למין). בחברה שלנו, ואולי בכלל באנושות, החלוקה לזכר ונקבה כל כך נוקשה לפעמים, עד שאם לא מזכירים לנו, אנחנו שוכחים שמעבר לסימני מין, משניים ואחרים, זה מה שאנחנו: יצורים שרוצים לאהוב.

_______________________________________________________
"מידלסקס", ג'פרי יוג'נידיס, מודן, 2002. מתרגמת: חנה ידור-אבני
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by