בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ניסו סימן טוב: שמעתי שבדייט ה-49 סנדלר עושה לברימור חלאקה 
 
 
אידן סגל ואדם אבולעפיה

אידן סגל ואדם אבולעפיה עם סט ביקורות רשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע: "50 דייטים ראשונים", "הבשורה על פי אלוהים", "חשיפה", "ללכת על הכל 2" ו"תיבה רוסית"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

50 דייטים ראשונים

 
First Dates 50

באופן מפתיע, ב"50 דייטים ראשונים" אדם סנדלר לא מגלם לוזר כהרגלו, אלא דווקא בחור מצליח, שמיטתו היא אתר תיירות חובה לבחורות שנופשות בהוואי. הוא חי חיי הוללות עליזים וסולד מהרעיון להשאר עם בחורה מעל יומיים, עד שיום אחד פוגש את לוסי ומחליט שהיא האחת בשבילו. כמה אירוני, מתברר שלוסי (דרו ברימור, ששיתפה עם סנדלר פעולה ב"זמר החתונות") סובלת מסימפטום "ממנטו" ולפיכך לא זוכרת אותו למחרת.

וכך מתחיל מסע החיזור המפרך של הנרי אחר לוסי, שבו הוא מנסה לזכות באהבתה כל יום מחדש, במין שגרת "לקום אתמול בבוקר" שכזאת, בתקווה שלבסוף הוא יצליח ליצור איתה מערכת יחסים מחייבת. עוד משתתפים: רוב שניידר הבלתי נמנע (וחבל), שון אוסטין, שמתרחק מהפלך ומסם ההוביט, וכמה יצורים ימיים בתור הקומיק ריליף. פיטר סגל, הבמאי, כבר עבד עם סנדלר ב"סדנה לעצבים" ואחראי לסיקוולים כמו "הפרופסר המטורף 2" ו"האקדח מת מצחוק 33 ו-1/3".

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: לא מפתיע שהביקורות סלדו מההומור הירוד של סנדלר, שכולל קיא של כלב ים ופנגווין נדרס, אבל לא מעט ציינו לטובה את החלק הרומנטי של הסרט שמצליח לשכנע בכנותו ואף לרגש. ציון ממוצע - 5.2.

הכסף מדבר: הטריק של הוצאת הסרט בסוף השבוע של "ולנטיינ'ס דיי" השתלם. הסרט סיים את היומיים הראשונים להפצתו במקום הראשון במכירות עם הכנסה של כ-45 מיליון דולר. לאחר 13 שבועות הוא סיים עם כמעט 120 מיליון, שזו הכנסה מרשימה לז'אנר (תקציב ההפקה היה 75 מיליון דולר - לא ברור על מה). לאור ההצלחה אפשר לנחש שסנדלר וברימור עוד יכירו ויתאהבו מספר פעמים בשנים הקרובות.

במאי: פיטר סגל ("סדנה לעצבים"), 99 דקות, ארה"ב, 2004.
 
 
Las Vegas Weekly: זוהי קומדיה-רומנטית טיפוסית מדי. כשרוב שניידר הוא הדבר הטוב ביותר בסרט שלך, אתה חייב להבין שיש בעיה.

N.Y. Times: ההתחלה עלובה ודוחה, אך למרבה המזל בזכות ההמשך המוצלח תשכחו אותה במהרה. כשדרו ברימור מופיעה, הגועל והטיפשות נכנעים לקסם ולהומור שלה. בסופו של דבר זוהי קומדיה רומנטית וולגרית אך גם עדינה, שמרשימה ומפתיעה בנועזותה.

N.Y. Daily News: מה שמעניין ב"50 דייטים ראשונים" הוא שזהו סרט שנכשל בכל קטגוריה אפשרית ובכל זאת משאיר טעם מתוק בסופו. אדם סנדלר אולי אינו מתקבל בקלות אצל אניני טעם, אך הוא מצליח לחדור מתחת לעור.
 

הבשורה על פי אלוהים

 
2004. ותסער הארץ ותבעבע ויגיעו קולנועני העולם ויאמרו: "איפה אלוהים, איפה?". ויבוא הגוי מל גיבסון ויציג גירסת אימה לצליבתו של ישו הנוצרי ויראו האנטישמיים כי טוב ויכניס הסרט ימבה כסף. ויצא מולו אסי דיין ויגיד "יש לי משהו יותר טוב. אני בתפקיד אלוהים, איך זה בתור טייפ-קאסט?".

אם כך, לאחר שבע שנים רזות, חוזר דיין לתפקיד הבמאי, התסריטאי והאלוהים בקומדיה תיאולוגית, פילוסופית ודיינית מאוד, המספרת על שיבתו השנייה של ישו (גיל קופטש) לפני האדמה, למרות שלמעשה הצלוב לשעבר היה שמח להמשיך ולהתבטל עם אבא, אחד אלוהינו, מול ערוץ הקניות. גלריה מרשימה של שחקנים ישראלים (רשימה חלקית: טינקרבל, גילה אלמגור, צופית גרנט וישראל "קונסטנצה" פוליאקוב בקאמבק עם דיין) מגלמת כאן גלריה מפוארת עוד יותר של דמויות היסטוריות ומיתולוגיות (למשל השטן, ז'אן דארק, אמא תרזה, מריה, טורקמדה ועוד). מישהו אמר "דוגמה"?

במאי: אסי דיין (החיים על פי אגפא), 90 דקות, ישראל 2004
 
 

חשיפה

 
Shattered Glass

סטיבן גלאס היה כוכב עולה בשמי העיתונות האמריקאית בשנות התשעים, בזכות כתבותיו המשעשעות ומלאות הקוריוזים המפתיעים והנוצצים, שהתפרסמו במגזין הפוליטי היוקרתי "הניו ריפבליק". הוא היחיד שידע לספר על צורת הבילוי האהובה על הנוער הרפובליקני השמרני, שכוללת אלכוהול והטרדות מיניות או על עסקת המיליונים שנחתמה בן האקר בן 13 לחברת הענק אליה הוא פרץ. אף אחד לא ידע איפה הוא מוצא את הסיפורים האלה, עד שמגזין מקוון אחד עלה על התשובה – הוא פשוט ממציא אותם.

"חשיפה" מתאר את סיפורו האמיתי של גלאס (היידן כריסטנסן, מטרילוגיית "מלחמת העולמות" החדשה) ושל האיש שהתעמת איתו לבסוף, צ'אק ליין, העורך האפור וחסר אבק הכוכבים. בעוד גלאס מסתתר מאחורי הפופולאריות הרבה שלו, מגייס ליין את העובדות העיתונאיות היבשות והחד משמעותיות.

מדד העגבניות הרקובות: להזכירכם, מבקרי קולנוע הם גם עיתונאים ולכן משוחדים מראש. 91 אחוזים מהם אהבו את הסרט, אך יש להניח שאם היו שואלים רואי חשבון את דעתם על סרט שמתאר את שערוריית המס הגדולה של 1983, היתה מתקבלת תוצאה דומה.

הכסף מדבר: מסתבר שהסרט לא הצליח לפנות לקהל יעד גדול יותר מזה של עיתונאים, סטודנטים לתקשורת ובני משפחתו של גלאס, ולכן הרוויח רק 2.2 מיליון דולר, מעט גם ביחס לתקציבו הצנוע.

במאי: בילי ריי, 103 דקות, ארה"ב/קנדה, 2003.
 
Rolling Stone: הסרט לא חופר עמוק מספיק כדי לחשוף את הלחצים שהופעלו על גלאס מכיוון משפחתו, הקולגות והוא עצמו - להצליח בכל מחיר. בכל זאת, בתור מבט פנימי אל עולם העיתונות, זהו סרט דינמיט.

San Francisco Chronicle: מתנהל בקצב מצוין ודוחק בך להישאר מרוכז בכל רגע. סרט הביכורים של בילי ריי כבמאי הוא מאמץ מלא ביטחון שמצליח להוציא הופעות חזקות מצוות השחקנים.

The Mercury News: מה שאנו מקבלים כאן זה סיקור עדין עד מלוקק שלא נוגע בבעיות המהותיות ומסתיים בכך שכולם יושבים בחדר הישיבות ומוחאים לעצמם כפיים.
 

ללכת על הכל 2

 
The Whole Ten Yards

לאחר ש"חברים" הסתיימה ואיתה נפל ז'אנר הסיטקום כולו, ואולי אף האנושות כפי שאנו מכירים אותה, נשארה רק שאלה אחת תלויה באוויר, כפי שעלתה בפורום הטלוויזיה של נענע: מי מקאסט "חברים" הכי סביר שימצא עצמו בעוד כמה שנים בתמונת פאפארצי לא מחמיאה עם הכותרת "זוכרים אותו?".

כדי להימלט מגורל אכזר זה, צריכים החברים לארגן לעצמם שוס חדש ומהר. מת'יו פרי, למשל, הזדרז לקמבן לעצמו המשכון לקומדית הפשע המצליחה שלו ושל ברוס וויליס (ההוא שזכה פעם בפרס ה"אמי" על "חברים"). הנה תקציר העלילה בקליפת אגוז, כי לא צריך יותר: מישהו חטף את אשתו החדשה של רופא השיניים הנוירוטי (פרי) ולכן הוא פונה אל המאפיונר הפנסיונר (וויליס), ומפריע את מנוחתו כדי לגייס אותו להצלתה ולשרשרת בדיחות הומופוביות. הווארד דוץ', שביים כמה מהקומדיות החטיאריות של וולטר מתאו וג'ק למון ("זקנים חסרי מנוח 2"), מחליף את ג'ונתן לין, שביים את הסרט הראשון.

מדד העגבניות הרקובות: העגבניות כאן רקובות ממש. שנאה גורפת מקיר לקיר. הפילוג היחיד כאן הוא רק בין המבקרים שסבורים שהסיקוול חסר את הקלילות הנונשלנטית של קודמו, לבין אלו שמתעבים את שני הסרטים גם יחד. לא כל יום אנו נתקלים בהפקה שמקבלת מספר חד-ספרתי באחוזי הטריות שלה (5%). ציון ממוצע של 2.9 מתוך 10.

הכסף מדבר: אמנם הסרט יצא רק לפני חודש בארה"ב, ועדיין לא ירד, אך הצניחה הדראסטית במכירות לא תאפשר את המשך הקרנתו לעוד זמן רב. עם תקציב של 40 מיליון דולר ועוד 20 מיליון הוצאות שיווק, ה-16 מיליון שנכנסו עד עכשיו פשוט לא מספיקים.

במאי: האוורד דוץ' (יפה בורוד), 98 דקות, ארה"ב, 2004.
 
 
Chicago Tribune: גם אם מדובר בסרט מעט טוב יותר מקודמו, הוא עדיין ריקני, מלא אנרגיה מלאכותית ובדיחות שלא עובדות.

Philadelphia Inquirer: הסיקוול השרירותי הזה כל כך מנסה להצחיק, שגם השחקנים הטובים נראים רע.

USA Today: יותר משהסרט חסר השראה, הוא פשוט עבש. גורלו להגיע למדפי ה-DVD כבר ביוני, וזאת כדי לנסות לגרד שאריותיו של השיווק לקולנוע.
 

תיבה רוסית

 
Russian Ark
והרי הודעה: פסטיבל פליציה בלומנטל למוסיקה נפתח השבוע והוא יוקדש כולו לעיר פטרבורג. האמת שזה לא ממש היה קשור למדור העוסק בסרטי הקולנוע החדשים אלמלא החליטו להוסיף לתוכנית האמנותית גם הקרנות חגיגיות של סרטו של אלכסנדר סוקורוב, שהיה ללהיט בפסטיבל ירושלים האחרון והפך בעולם לאירוע קולנועי נחשב.

הסיבה להתרגשות חובבי הקולנוע אינה כל כך תוכנו של הסרט - אשר מציג את חלליו של מוזיאון ארמיטג' בסנט פטרבורג ומשחזר אירועי מפתח מההיסטוריה הרוסית – אלא הדרך שבה הוא מצלם זאת, בשוט אחד ובודד בן 90 דקות. 'שוט' הוא קטע צילום אחד בסרט, בין ה'אקשן' ל'קאט'. בסרט הזה ה'קאט' מגיע רק עם כותרות הסיום, כשהכל מצולם ברצף אחד ויחיד, במצלמה דיגיטלית שיוחדה לכך. אם אחרי 70 דקות אחד השחקנים היה מתבלבל בטקסט הכל היה נהרס, ומכיוון שיש מעל 2000 שחקנים, זה לא הכי פשוט. משך כארבעה חודשים נעשו החזרות לפרוייקט השאפתני, וביומיים צולמו ארבע שוטים מלאים של כ-90 דקות כל אחד (בגרסת ה-DVD ניתן לראות את כל הארבעה).

מדד העגבניות הרקובות: האם יש כאן יותר מאשר סתם גימיק קולנועי מרהיב? האם יש מקום לסרט מחוץ לספר שיאי גינס? ובכן, 88% מהמבקרים חושבים שיש ועוד איך. הביקורות משבחות ומפליגות בתיאורי שירה נשגבים לתאר את גודל ההישג.

במאי: אלכסנדר סוקורוב (אם ובנה, מולוך), 96 דקות, רוסיה/גרמניה, 2002
 
Observer: קולנוע עוצר נשימה, שמרשים יותר מכל סרט אקשן הוליוודי מנופח תקציב ועתיר פעלולים. אך "תיבה רוסית" לא רק מרשים בהישגו הטכני – הסרט מסב הנאה, נראה נפלא ומעלה שאלות היסטוריות אינטליגנטיות.

Christian Science Monitor: "תיבה רוסית" אינו שיעור מיובש בהיסטוריה, זהו אחד הסרטים היפים והמסחררים ביותר אי פעם והצופים בו מרגישים כאילו הם מרחפים על גבי ענן תרבותי עדין ומלוטש.

Philadelphia Inquirer: מעשה חיל קולנועי, חלומו של כל חובב אמנות, אך בכל הקשור בחוויית הצפייה בסרט, "תיבה רוסית" מאכזב. הוא מרשים ובעל איכות דמוית זן, אך משהו מהותי חסר בכל תהלוכת הדמויות המפוארות – קשה למצוא בו רגשות אנושיים.
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר בקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו להחליט איזה סרט שווה לכם לראות.

ואן הלסינג, אלפנט

תאומות, הנשים שבחיי, מכיוון היער

להרוג את ביל – פרק 2, החולמים


כל הביקורות, כל הסרטים-

האם הצמד סנדלר-את-ברימור יהפוך לסוג של מג ריאן ותום הנקס? האם העובדה שגיל קופטש הוא ישו תעודד אתכם לקנות עוד מכשירי ESC? והאם אתם מרגישים שאפשר לסמוך על מהימנותו של המידע ב"שווה צפייה" והיושר המקצועי של כותבי שורות אלו? בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע.
 

אתרים

 
 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by