בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קדאוואח לקולומביין 
 
 
עדו פלוק

עדו פלוק סבור כי "אלפנט" ממנף את גאס ואן סנט לעמדה של אחד מהקולנוענים החשובים שפועלים כיום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סרטו החדש של גאס ואן סנט, "אלפנט", הוא קודם כל ניסיון ליצור סרט שפועל רק כפועל יוצא של הקשר. כלומר: אם באת ל"אלפנט" מבלי לדעת שמדובר על סרט העוסק בבוקר שלפני הרצח המחריד בתיכון קולומביין, פספסת את העניין. זה סרט שעובד מתוך ההבנה שבתוך כמה דקות כל הילדים היפים האלה (והיפים פחות) הולכים למות בגלל ששני חברים שלהם החליטו לנסות את הרובים שהזמינו דרך האינטרנט על בשר חי.

זו הזווית של ואן-סנט: מעין התחקות אחר היום-יומי, החולי שהופך פתאום לחשוב כל כך בגלל האירוע שיגיע אחריו. זה מזכיר קצת את "אהבת החיים" שכל כך הרבה גיבורים קולנועיים ואולי גם אנשים אמיתיים, מפתחים רגע אחרי שהם מגלים שהם עומדים למות. אצל ואן סנט, לעומת זאת, הגיבורים לא מגלים כלום, ורק הקהל יודע את מה שעומד להתרחש – פער שיוצר חשיבות ומקנה כבדות ראש לכל פעולה פשוטה או שיחת חולין של בני הטיפשעשרה שעומדים למות.

ושיחות החולין האלה, או חציית מגרש הספורט של בית הספר או חציית המסדרונות עמוסי הלוקרים, הם מרכזו של הסרט הזה, שעשוי כולו מצילומי תנועה ארוכים ארוכים בהם המצלמה עוקבת אחר גיבור זה או אחר, בודקת את הבוקר שלפני התופת מכל זווית אפשרית ומייצרת צמרמורת בכל פינה, כשהצופה טרוד באופן עקבי במחשבה אחת ויחידה: מתי זה יקרה? איך זה יקרה? מי יחטוף ראשון? וכו'.

מבקרים רבים כתבו על הסרט הזה שהוא מנצל את היריות כדי לספק לוואן סנט אורך נשימה ואת תשומת הלב המקסימלית של הצופים. הם פוסלים את הסרט משום שוואן סנט לא היה זוכה לכזה סוג של עוררות שהוא מקבל מהצופים שלו, שהיו יכולים להשתעמם עד מוות מאותו סרט אם לא היו מודעים לסיומו עקוב הדם. אבל דווקא כוחו של הסרט הזה, כמו הרבה יצירות אמנות וסרטים אחרים, הוא בהקשר לעולם בו הוא מוצג. לא בכדי קרא ואן סנט לסרט "אלפנט": ההסבר הרשמי שלו הוא שמדובר בשאילה משמו של סרט ישן יותר שעסק באירועים אלימים דומים ונקרא באותו שם. אבל שוב, רק אדם שמנותק לחלוטין מהמציאות בה פועל הסרט יפספס ש"פיל" הוא הסמל של המפלגה הרפובליקנית האמריקאית, זו שמאפשרת לילדי תיכון לרכוש רובים דרך האינטרנט.

"אלפנט" הוא תענוג מיוחד של קצב וסגנון: ואן סנט ואנשיו בחרו לצלם את הסרט בפריים כמעט מרובע לחלוטין, ובצבעים רוויים מאוד, משהו שנורא מזכיר סרטי טלוויזיה מהסבנטיז או אפילו – רחמנא ליצלן – סרטי סטודנטים. השיוט דרך מסדרונות התיכון הוא מהפנט, רך מאוד וצבעוני, מאשש את החשיבות שכל פעולה סטנדרטית של אותו בוקר מקבלת, כאמור.

אמרו על "אלפנט" שהוא אינו תוקף את הממסד ואינו מנסה למצוא אשמים לקטסטרופה של קולומביין. חפשו טוב (או חפשו באינטרנט). הסרט הזה מלא ביקורת על התרבות האמריקאית, על המצב הפוליטי בארה"ב וכל שאר הנוגעים בדבר.

וקצת על גאס: ואן סנט הוא איש ששב ומוכיח בכל פעם מחדש את חשיבותו לאמנות השביעית. לא משנה כמה שטויות הוא עשה ("פסיכו", "וויל האנטינג" וכו'), ואן סנט הוא אחד הבמאים היחידים שמייצרים קולנוע ניסיוני, חדשני ומעניין שמגיע לקהל רחב בארץ שזנחה את כל הערכים התרבותיים-אמנותיים האלה תמורת כסף. מעמדו של ואן סנט כיום, כקולנוען ניסיוני שמציג את יצירותיו באולמות הקולנוע, שני רק לגיא מאדין (סרטו החדש והמדהים של מאדין, "המוזיקה העצובה ביותר בעולם" מציג כעת בערים הגדולות בארה"ב) ובעצם, מאדין הוא בכלל קנדי, אז מה החוכמה. הם הרי אפילו לא נועלים את הדלתות בלילה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by