בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אין ציצים, אבל רואים לבראד פיט את הזורבה 
 
 
אדם אבולעפיה

אדם אבולעפיה משועשע מכך שבראד פיט מצליח לגלם ב"טרויה" גם את הגיבור וגם את הכוסית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"טרויה", אדפטציה הוליוודית של קלאסיקה בסגנון הוליוודי-קלאסי, הוא סרט מיושן, סתמי ומבולבל. וזה לא רק בגלל הטרנספורמציה הכושלת של השירה האפית הקלאסית, אלא בעיקר בגלל שהסטייל ההוליוודי של וולפגאנג פיטרסון, הבמאי, פשוט קלאסי מדי.

נדמה שיש כאן נסיון הססני לעשות הומאז' לאפוסים ההוליוודים של שנות ה-50 וה-60: החל מ"עשרת הדברות" (1956) של ססיל ב. דה-מיל, דרך "בן-חור"(1959) של ויליאם ויילר ו"ספרטקוס (1960) של סטנלי קובריק, ועד "קלאופטרה" (1963) של ג'וזף מנקייביץ'. רוב סרטי הז'אנר הזה עסקו בעולם הקלאסי העתיק. כולם מיזגו ספקטקל ויזואלי של המוני אדם ותפאורה גרנדיוזית, יחד עם מלודרמה חצרונית נמלצת וצבעי טכניקולור משוויצים.

גם ב"טרויה" הנטייה היא אל עבר המבטא האנגלי (שיחד עם השימלה הגברית מסמן לנו סוג יווניות), הדיאלוגים התיאטרליים והתפאורות עשויות הקלקר. השוס הגדול של הסרט –הקרבות– אמנם מספק את הסחורה, אבל בכל הפוגה מייגעת בין ריצוץ גולגולות אחד למשנהו, נבלע "טרויה" חזרה לאותו הז'אנר ההיסטורי העייף, והופך ליצירה מפוצלת ולא אחידה. האווירה האולפנית של סצינות המלודרמה פשוט אינה מתיישבת עם הסיקוונסים הלוחמניים, כך שהסרט מתפספס משני הכיוונים - הוא לא ז'אנריסטי מספיק כמחווה ולא אינטנסיבי מספיק כחוויה קולנועית-אפית רלוונטית.

בראד פיט, המגלם את אכילס האגדי, עושה תפקיד טוב. הדמות תפורה עליו, והאופי החד-גוני של המשחק שלו תואם את הנחישות הפשוטה של אכילס. השקיפות שבה הוא מקרין רגעים של קונפליקט פנימי תואמת את הישירות של הלוחם המגולם. הפיזיות השרמנטית שטבועה בו, בתוספת עבודת המשקולות הניכרת, משלימה את הקיטש במדויק. הדרך שבה הסרט מעריץ את גופו העירום של פיט מבהיר גם מדוע הדמויות הנשיות נזנחות לאורך כל הדרך – ב"טרויה" פיט הוא הגיבור באותה המידה שהוא גם הכוסית. הוא הנושא, הסובייקט, כמו גם האובייקט, המושא לתשוקה. ואם מישהו בטעות חיפש בסרט הזה רעיונות הלניסטיים, הרי שזהו הכיוון.

ולמרות עוד כמה נקודות של אור שאפשר לפזר (השחקנים אריק באנה ופיטר אוטול), "טרויה" הוא בעיקר סרט שגורם לך לחשוב שאתה נהנה בקלילות לא-מחייבת, עד שמגיעה ההבנה שההנאה הזו לא היתה אלא סוג חמקמק ביותר של שעמום. קצת דומה לאופן שבו בראד פיט נראה יפה מרחוק, אבל רחוק מלהריח טוב מקרוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by