בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הגביע הקדוש 
 
 
ערן דינר

ערן דינר חוגג את הוצאתו מחדש של "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" - היהלום הגנוז של אספני התקליטים בישראל ואחד מאלבומי הרוק הכי מלוכלכים שנעשו בארץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרומן שלי עם "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" מתחיל, כמו הרבה סיפורים טובים, לפני שנות אלף, בקיבוץ. שם, בערבות הנגב, גיליתי אותו ערב אחד תוך דפדוף מקרי בקרטון התקליטים של החברה מ'. מ', נחל"אית מן המניין, כלל לא העלתה בדעתה שממש שם, בארגז המעוך שלה, שוכן לו הגביע הקדוש של כל אספני התקליטים בישראל – עותק מקורי של האלבום המיתולוגי והגנוז של שמוליק קראוס. "תגידי, אה.." (ניסיתי איכשהו לשמור על פוקר פייס מול האגדה שקרמה פלסטיק וקרטון מול עיני המשתאות), "את שומעת את התקליט הזה?". מ' היתה שוות נפש: "לא. רוצה אותו?". עוד באותו הערב נחתמה העסקה – קראוז יהיה שלי ללא דיחוי אם רק אספק לה תמורתו... קלטת של קווין. ההחלטה ללכת לנח"ל לא נראתה מעולם משתלמת יותר.

עד כאן פרהיסטוריה אישית ומכאן מיתולוגיה מקומית. חזרה ל-1971. בזמן שבארץ עוד נעשו נסיונות ראשוניים מאוד להלחים גיטרות חשמליות למילים עבריות, שמוליק קראוס כבר הספיק לראות ולעשות כמעט הכל. עם "החלונות הגבוהים" הוא שידך בין ביט נוסח הביטלס, פולק רוק אמריקאי בהשראת החוף המערבי של ארה"ב וטקסטים של חנוך לוין, חיים חפר, מרים ילן שטקליס ורחל. אחר כך ניסה, לא בהצלחה יתרה, לייצא את ההצלחה הגדולה של "החלונות" לאנגליה, בילה כמה שנים בארה"ב והספיק אפילו לטוס עם הנדריקס לוודסטוק. לבסוף שב ארצה בעקבות מות אביו, ונשאר. דווקא אז פקדה את שמוליק קראוס תקופה קשה, ראשונה מרבות – סכסוך עם הרשויות על חלקת אדמה שירש בנבי סמואל הוביל לתקרית במהלכה איים בנשק על חיילים והושלך לכלא.

את התסכול, הזעם והמרירות שצבר במהלך ריצוי עונשו זיקק קראוס לתוך ששת הקטעים שממלאים את האלבום הזה. כשיצא לחופשה קצרה, אסף כמה חברים טובים (חיים רומנו, אהרל'ה קמינסקי ונגן הבס שמוליק ארוך) והקליט אותם בסשן זריז בן שעתיים, ככל הנראה בטייק אחד. שש שנים אחר כך, בושל מתוך ההקלטות האלו סט של כ-40 דקות. אז גם הוצמד לו השם "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" ובאנגלית – "A Criminal Record". האלבום יצא אז בכמות קטנה מאוד של עותקים ומיד נגנז ונעלם. קראוס חיכה שבע שנים נוספות עד שהקליט אלבום סולו נוסף – "גלגל מסתובב".
 
 
גם מי שמכיר ואוהב את קראוס מהאלבומים ה"רגילים" שלו, בוודאי יופתע מהעוצמה העירומה ומהפראות שמתפרצת מתוך התקליט הזה. קראוס יורה לכל כיוון אפשרי ברוק'נ'רול גס, מלוכלך וסוחף כמו שאיש לא עשה כאן לפניו, ורק מעטים העזו לעשות אחריו. גם קראוס עצמו לא חזר מאז לרתוח בטמפרטורות האלו. את ארבעים הדקות של האלבום הוא מחלק בין חוויות סמים ("שישי חם", שהוא בעצם משחק מילים על "חשיש"), חיי הכלא ("קראוס צינוק") ושפיותו המתערערת ("אל תשימו לב אלי"), ומסיים בטייק חופשי מאד על "Mother Nature's Son" של הביטלס, הנמתח על כ-12 דקות.

אם יש פה נקודת תורפה, היא נמצאת בטקסטים, שגולשים לעיתים למחוזות מחופפים מדי (למשל ב"יום אחד", שבנוי ברישול על הלחן של "אבשלום"), אבל המעידות הטקסטואליות מתגמדות ליד הדרייב המטורף של המוסיקה, בביצועים המצוינים של כל הנגנים ובקולו של קראוס, העולה ממעמקי המעיים ומעומק נפשו המעונה. הוא לא דופק חשבון לאיש ומגיש אלבום שהוא בו זמנית גם יצירה אישית מאד וגם אצבע משולשת בפניו של כל ממסד אפשרי.

במשך קרוב ל-30 שנה, "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" נמנה על המועדון המצומצם של אלבומים ישראליים שמסיבות שונות לא הודפסו מחדש מעולם והפכו לשמועה רחוקה עבור רוב חובבי הרוק בארץ. גם כיום, כשכל אחת מחברות התקליטים הגדולות מתחזקת סדרת נוסטלגיה משלה, והארכיונים כבר נחפרו לאורך ולרוחב, נותרו עוד כמה תקליטים כאלה שמחכים לתורם להיגאל מהשכחה. הלייבל הפרטי MIO, שלפני שנתיים כבר שיחזר בהצלחה את "חנטריש שלוש ורבע", אלבום הפסיכדליה הפרוע של דני בן ישראל, הוא זה שעומד עכשיו גם מאחורי ההוצאה המחודשת של "קראוז" (שתופץ בארץ על ידי נענע דיסק). בתוך ים ההדפסות החדשות והגרסאות המשודרגות באריזות הקרטון הנוצצות של החברות הגדולות, הלייבל הקטן והצנוע הזה גונב בפעם השנייה את הכתר עם הריליס החשוב ביותר של השנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by