בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בר מצווה עצובה 
 
 
איתי נאור

איתי נאור מתקשה לאתר את הכישרון של שי גבסו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אז מה הקטע עם שי גבסו, הוא דתי או מה? במשך כמה דקות שלמות ישבתי עם החוברת שהגיעה עם דיסק הבכורה שלו, "ארים ראשי", אבל לא מצאתי שום הוכחות לכיפה. יש מלא תמונות, בכל מיני פוזות, ובכולן גבסו חמוד מתמיד – אבל אין כיפה. גם לא בחוברת המהודרת, שקיבלתי יחד עם המהדורה המיוחדת של הדיסק, שממנה למדתי – במסגרת "10 דברים שלא ידעתם על שי גבסו" – שמדובר באדם שהולך לכל מקום "עם 2 ליטר מים בתיק קבוע".

אני לא חושב שהוא הפסיק להיות דתי או משהו כזה, ולראייה הבס"דים והתודות לבורא עולם שמעטרים את יצירתו, אבל לא ברור לי לאיזה ארון קודש הכניס גבסו את הכיפה – ללא ספק האלמנט הסקסי ביותר בגרדרובה שלו. כמו מסע כושל לאיתור פטמות בתמונות יחצנות, הכי מאכזב ללמוד בכל פעם מחדש (כמו בספר חדש/ שמספר הרפתקאות) שבאף אחת מהתמונות הלוהטות שלו לא מבצבצת איזו פיסת בד תועה. נראה לכם שהוא עשה את זה בכוונה?

בדומה מאוד לכיפה, גם את הכישרון של גבסו קשה לאתר באלבום החלוש הזה. אני חייב לציין שאני מחזיק באיזושהי נטייה פרברטית לטובתו של הילד המנוזל הזה, עם המנעד הקולי הביזארי, שנע בין עברי לידר לרמי קליינשטיין, ועם "יום ועוד יומיים" הקלאסי (למרות שזה שיר טוב רק עד סוף הפזמון השני). אבל באלבום הבכורה, שלא במפתיע, גבסו יוצא קצת מסכן. הקול שלו מתגלה כקלוש מאוד, מתקשה לסחוב (בעיקר בנמוכים), המניירות בוסריות ולא מודעות לעצמן ברמה שהיתה גורמת לריקי גל להזדקק לגנג-באנג של כמה שעות רק כדי להירגע, והטקסטים החטיבת-ביניימים המקושקשים אפילו לא מעוררים צחוק, אלא רק תימהון לא כיפי.
 
 
גבסו שר לעצמו בגוף שני על המצע הסטנדרטי של הסינתי הנדיב, הביטים העייפים והגיטרה האקוסטית, והאלבום הזה מציג הפקה קלאסית לאלבום ישראלי נשכח משנות ה-90. נראה שהוא מנסה גם לשטוח איזו חזית מאוחדת ולא ברורה ליניקה ממקורות פלסטיקיים של ז'אנר העולם, ולכן הוא סוחב את המפיק, משה דעבול, להרים מדי פעם איזה בוזוקי או חליל. התוצאה היא פחות מבינונית, ללא רגעי שיא או שפל מיוחדים (אם מתעלמים מהצד ההלחנתי, שבהחלט מארגן כמה מומנטים קוטביים).

כמוצר נלווה של קמפיין טלוויזיוני, האלבום של גבסו לא מחזיק, כי זה לא שמח. כיציאת קרוס אובר מפתיעה ומפכחת של וטרן תחרות שירים זה גם לא עובד, כי זה תקליט גרוע. אין ספק שאם גבסו רצה להמשיך לתפקד בהצלחה כמוצר טלוויזיוני, הוא היה צריך לשים את מבטחו באיזה מפיק-על קצת יותר אגרסיבי, שכבר היה מקמפל לו איזה משהו חגיגי (ייעוץ חריף ובוטה על הטקסטים והלחנים היה עוזר בהחלט, אבל ברור שעדיף היה פשוט להביא חומרים חדשים ואחרים).

ואם זה באמת היה דחוף לראשל"צי בן ה-20 ללכת על הקו הזה שלו, ובאמת היה דחוף לאן.אם.סי להוציא לו אלבום בהתחשב בנתונים האלה, דומה שהיחיד שיכול להציל את העניינים הוא עידן רייכל. רק אדם ברמתו היה יכול למקסם את הלך הרוח המדובר ואפילו להתחבר ולהתרגש מהחומרים המסכנים של גבסו. רק מיומנות מוכחת שכזאת היתה יכולה להפוך את הקיטש המקולקל הזה למפלצת פלייליסטים. והנה אני קורא בחוברת המהודרת שהשיר שגבסו הכי אוהב בעולם הוא "בואי" - היי, זה גם השיר שאני הכי אוהב!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by