בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
סיכום 2016 
מבקרי הסרטים של נענע10 בוחרים את הסרטים שעשו להם את השנה 

מבקרי הסרטים של נענע10 בוחרים את הסרטים שעשו להם את השנה

 
סיכום 2016 |
 

רגע לפני שהשנה נגמרת מבקרי הקולנוע של האתר בוחרים את הסרטים שהם הכי אהבו השנה, אז איזה סרטים הגיעו למקום הראשון, על מה כולם הסכימו ואיפה היו הפתעות? סיכום 2016 על המסך הגדול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סרטי השנה של נענע10
 סרטי השנה של נענע10   צילום: FOTOR 
 
 

שנת 2016 הייתה שנה מעולה לחובבי הקולנוע; בכל הז'אנרים נרשמו הצלחות - דרמות, קומדיות, סרטי אימה, מערבונים מודרנים ואפילו מיוזיקלס! אז רגע לפני שהשנה נגמרת, מבקרי הקולנוע של נענע בוחרים את הסרטים שעשו להם את השנה.

 

מיכל קליינברג - עורכת התרבות של נענע10 ומבקרת קולנוע

זוהר צלח - מבקר קולנוע נענע10

ערן איצקוביץ - מבקר קולנוע נענע10

 

 
מקום 10.

מיכל קליינברג: "האיש שנולד מחדש" / אלחנדרו גונזלס איניאריטו

איניאריטו מצליח ליצור אפוס מודרני, אודיסאה לכל דבר בכיכובו של לאונרדו דיקפריו; עם אורך רוח, צילומי נוף מרהיבים וסצנות נועזות. כאשר מגיעה לאיניאריטו הצדעה מיוחדת על היכולת הנדירה ליצור סרט בשפה שונה לחלוטין מסרטיו הקודמים (זהו אותו הבמאי של "בירדמן", סרט מטא-אינטלקטואלי, סופר מודרני, כל כולו דיאלוגים ושני לוקיישנים) להבדיל מבמאים רבים, כמו למשל וודי אלן ואלמודובר - איניאריטו מצליח לא ליפול למלכודת דבש של הפרטה חוזרת ונשנית של טריק שפעם הצליח (אלמודובר) או לדקלם את עצמו שוב ושוב בכפייתיות נרקסיסטית דרך דמויות משתנות (אלן), כאשר כל סרט שיוצא תחת ידיו הוא מפואר לכשעצמו, חדש ושונה.

זוהר צלח: "דרך קלוברפילד 10" / דן טרכטנברג

אחרי שנים של ציפייה, הגיעו לבתי הקולנוע "דרך קלוברפילד 10", שמתרחש בעולם של סרט האימה "קלוברפילד". הסרט מתרחש בלוקיישן אחד בלבד, עם לא יותר מ-3 שחקנים שעושים עבודה נדירה- ובעזרת תסריט חכם ובימוי מצוין יוצרים את המותחן האפקטיבי של השנה.

ערן איצקוביץ: "מוצאים את דורי" / אנדרו סטנטון

זה לא באמת מפתיע ש"פיקסאר" נמצאים פה ברשימה, ומגיע להם כי הם הוכיחו פעם נוספת בסרטם האחרון כי בדיוק כמו שהם יודעים להצחיק כך הם גם יכולים לפרק את הלב לחתיכות קטנטנות (בחיי, כמה דמעות היו לי בעיניים בסצנת הצדפות של דורי).

 
 
האיש שנולד מחדש
 האיש שנולד מחדש   צילום: יח"צ 
 

מקום 9.

 

מיכל קליינברג: "דדפול" / טים מילר

 

סרט עם גיבור על שמודע לעצמו - בדיוק מה שהיינו צריכים ויפה שעה אחת קודם. שבור לב, פוסט טראומתי, חסר בטחון, בעל חוש הומור, לא טוב מוחלט ולא רע מוחלט - פשוט אנושי, אולי רק קצת יותר אתלטי מן האדם הרגיל. "דדפול" זה סרט גיבורי על היחיד שלא חשבתי לעצמי בעת הצפייה בו: "מה זה השטויות האלה", כאשר עם הרבה כשרון וחן, ראיין ריינולדס מצטרף לכריסטיאן בייל בקטגוריית היפה ואופה ומשאיר אבק לסופר, ספיידר ובטמנים המשעממים ומייגעים עם רדיפת הצדק הטרחנית שלהם.

 

זוהר צלח: "לה לה לנד" / דמיאן שאזל

 

מדובר בסרט מתוק וצבעוני שמבויים בצורה אדירה וכולל צילום שנוגע בשלמות (כל שוט בסרט מדהים יותר מקודמו). יכולות השירה של סטון ובמיוחד של גוסלינג לא מדהימות, אבל הקסם האישי של כל אחד מהם והכימיה המצוינת של השניים מחפים על כך. השירים, כאמור, נהדרים גם כן. בשנה כל-כך מדכאת בכל-כך הרבה מובנים טוב שמגיע סרט כזה, עם כל המוזיקה הנהדרת שלו ועם האהבה האדירה לקולנוע, ונותן צבע לדבר הנוראי הזה שנקרא 2016.

 

ערן איצקוביץ': "מועדון שנות ה-80" / ג'ון קרני

 

סרט התבגרות מוסיקלי נפלא שהתפספס, וכל כך חבל כי הוא פשוט קסם של סרט שכולל גם שירים מקוריים מצוינים ומלאי קצב, כיאה לאייטיז.

 

 
דדפול
 דדפול   צילום: צילום מסך - 
 

מקום 8.

 

מיכל קליינברג: "בגרות" / כריסטיאן מונג'יו 


תיאור קודר וריאליסטי של סיוטו הגדול של כל אב בעצם: בתו הצעירה יוצאת לעולם לא מוגנת ואין שום דבר שהוא יכול לעשות בנדון כדי לעצור את התהליך הטבעי. הסרט עוקב באופן נוגע ללב אחר תהליך ההיאחזות המשולב בתהליך פרידה והרפיה בלתי נמנעת של אב מבתו.

 

זוהר צלח: "הרס" / ז'אן מארק ואלה

 

איכשהו, הסרט הזה עבר מתחת לרדאר של כולם וחבל. ואלה, שכבר יצר סרטים מעולים בשנים האחרונות כמו "מועדון הלקוחות של דאלאס" ו"הולכת רחוק" הלא מספיק מוערך, יצר את "הרס", דרמה על אדם שמאבד את אשתו ונכנס למסלול הרס עצמי. הבימוי המדויק של ואלה, שלצד הבימוי האומנותי המבריק מצליח לגעת במקומות בנפש שאחרים פשוט לא יכולים יחד עם ההופעה העצומה של ג'ייק ג'ילנהול יוצרים סרט שיישאר אתכם הרבה אחרי הצפייה.

 

ערן איצקוביץ': "סארו - הדרך הביתה" / גארת' דיוויס


סיפור אמיתי יוצא דופן שיכול היה לצאת כל כך בנאלי, קיטשי ומגושם שמבוים לעילא על ידי במאי שמצליח להעביר אותו בצורה הכי טובה שיכולה להיות.

 

 
"בגרות"
 "בגרות"   צילום: יחצ 
 

מקום 7.

 

מיכל קליינברג: "מא מא" / חוליו מדם

 

ריאליזם פנטסטי סטייל קורטאזר, עם סצנות ביזאריות לחלוטין בתוך סצנות מן היום יום באיזון מדויק, משחק מצוין (כרגיל) של פנלופה קרוז וצילום מעולה.


זוהר צלח: "אמריקן האני" / אנדריאה ארנולד

מדובר בסרט מסע בדרך להתבגרות שבוחר באופן מודע לשים את העלילה בצד ובמקום זאת להתעסק במסע שעוברים הצעירים. סשה ליין האלמונית עושה עבודה טובה, ריילי קיו ("מאהבת בתשלום") מבריקה בתור הביץ' השולטת ושייה לה-באף אחד, שמספק הופעה סוחפת ומלאת כריזמה. אבל מעל הכל עומד הפסקול הטוב ביותר שתשמעו השנה, שמצליח להעביר את הוייב של הסרט בצורה מושלמת.

 

ערן איצקוביץ': "אמריקן האני"

 

סיפור ריאליסטי ולא קל לעיכול על שולי החברה האמריקנית, וזה מלווה במוסיקה נהדרת, צילום יפהפה והרבה רגש.

 

 
מתוך הסרט "אמריקן האני"
 מתוך הסרט "אמריקן האני"   צילום: יח"צ 
 

מקום 6.

 

מיכל קליינברג: "מכונת הכסף" / אדם מקיי

 

בשתי מילים: כריסטיאן ובייל. בייל סובל מתסמונת "היפה המפתיעה", הוא כל כך נאה שלרגע פשוט קשה להאמין שהוא גם משחק באמת טוב. "מכונת הכסף" היא קורס מזורז להמונים, מעין "מבוא לקפיטליזם" על המסך הגדול, כשהסצנות של בייל הופכות את זה גם לסרט טוב.


זוהר צלח: "חולייטה" / פדרו אלמודובר

סרטו האחרון של אלמודובר מחזיר את הבמאי למקורות שמאפיינים את יצירותיו. נכון, התסריט מאוד צפוי, בטח לאלה שמכירים את אלמודובר, אבל היכולת של הבמאי הספרדי לגעת בלב של הדמויות שלו, השימוש בצבע ובכלל הסגנון הכל-כך אסתטי וייחודי לו הופכים את "חולייטה" לאחד מהסרטים הטובים של השנה ולתוספת חיובית לפילמוגרפיה של אחד הבמאים הגדולים בכל הזמנים.

 

ערן איצקוביץ':  קפטן אמריקה - מלחמת האזרחים / האחים רוסו

 

סרט אקשן עצום וכל כך כיפי שזה היה פשוט בלתי אפשרי להרגיש במהלך הצפייה בו, במיוחד במהלך סצנת שדה התעופה, שהראש שלך עומד להתפוצץ בכל רגע.

 

 
חולייטה
 חולייטה   צילום: יחצ 
 

מקום 5.

 

מיכל קליינברג: "המפגש" / דניס וילנב

 

לא סרט 'חייזרים' או מדע בדיוני כמו שהכרתם; "המפגש" לא מנסה להפחיד, לא רומז לאפוקליפסה, לא מבהיל, לא מבחיל; המפגש לוקח את החייזרים מקונספט מאוד שטחי וגימיקי למקום של דיון מעמיק באפשרויות הנוספות שייתכן שקיימות. האפשרות הנוספת מגולמת בהופעתה כ'חייזרים' אך טומנת בחובה שלל נוסף של אפשרויות נוספות אחרות, ביניהן אלטרנטיבות של זמן ושפה, אשר מוצגות בסרט באופן מרתק ובביצוע לא מגוחך, באופן נדיר לסרטים שכאלה.

 

זוהר צלח: "חדר" / לני אברמסון

אחד הסרטים המרגשים של השנה החולפת, שבקלות יכל בקלות להפוך לסדרה של קלישאות; אך במקום זאת קיבלנו סרט שמלבד הופעה ענקית של ברי לארסון וג'ייקוב טרמבלי ובימוי מדויק מאוד מציע מבט מאוד ייחודי על התבגרות, השלמה ואהבה ללא תנאים- ומוכיח שגם הדרמה הכי מינימליסטית יכולה לתת את האגרוף הכי חזק שאפשר בבטן.

 

ערן איצקוביץ': "מואנה" / רון קלמנטס וג'ון מוסקר

 

השירים מצוינים, האנימציה מהפנטת, הבימוי סוחף, הסיפור כובש ונוגע ללב - עוד אחד משיאי "דיסני".

 

 
מתוך הסרט "המפגש"
 מתוך הסרט "המפגש"   צילום: יחסי ציבור 
 

מקום 4.

 

מיכל קליינברג: "מנצ'סטר ליד הים" / קנת' לונרגן

 

הצבע והצורה של כאב לב עמוק. סיפור נוגע ללב בכיכובו של קייסי אפלק שמתגלה בתור האפלק המוכשר באמת של המשפחה. עם שקט וכאב שעוברים לאורך הסרט כחוט שני עדין, משחק קצר אך מעולה של מישל וויליאמס וסצנה אחת בלתי נשכחת ומדויקת של התקף חרדה, "מנצ'סטר ליד הים" נכנס ללב בלי להתחנף לצופים לרגע.

 

זוהר צלח:  "נעורים" / פאולו סורנטינו

סרטו האחרון של פאולו סורנטינו, אחד הבמאים הגדולים ביותר של ימינו, הוא פשוט תצוגה אדירה של קולנוע מכל בחינה שהיא - כל פריים בסרט מרגיש כמו ציור, כל צליל בסרט נשמע נהדר והתסריט כתוב באופן נפלא. הקאסט בראשות מייקל קיין והארווי קיטל האדירים וגם הופעה קצרה ואדירה של ג'יין פונדה נותנים לסרט את הטון שלו כשהוא מציג בדרכו הייחודית והמדהימה את הרגעים הפשוטים בחיים.

 

ערן איצקוביץ': "חדר" /לני אברמסון

 

דרמה קלסטרופובית ומלחיצה שכוללת כמה מהרגעים היפים והנוגעים ביותר ללב של השנה.

 

 
נעורים
 נעורים   צילום: יחצ 
 

מקום 3.

 

מיכל קליינברג: "קפטן פנטסטיק" / מאט רוס

 

סרט מרגש, מיוחד, נוגע ללב ומעורר מחשבה. הצעת הגשה של אלטרנטיבה; אלטרנטיבה משפחתית, אלטרנטיבה חינוכית, אלטרנטיבה קיומית. מבלי ליפול לאילוסטרציות גסות והקצנות, "קפטן פנטסטיק" הוא סרט אינטיליגנטי שמתייחס לצופיו ככאלה גם. הוסיפו על כל זאת צילום מרהיב ומשחק מעולה של האבא (ויגו מורטנסן) וכל ילדיו הפוטוגניים ומוכשרים באותה מידה.

 

זוהר צלח: "המפגש" / דניס וילנב

וילנב, שכבר יצר סרטים נהדרים כמו "סיקאריו" ו"אסירים", מגיע לגבהים חדשים בסרט הנהדר הזה שנותן רוח גבית חדשה ומרעננת לייצוג של חייזרים בקולנוע וגם מעלה דיונים פילוסופים מרתקים על הדרך שבה אנחנו מבינים את הנושאים של זמן ושפה. אבל מעל הכל, "המפגש" הוא סרט עלינו, , ועל היכולת שלנו להבין ולקבל, בין אם זה את השונים מאיתנו ובין אם את הדברים שאנחנו לא באמת יכולים להסביר.

 

ערן איצקוביץ': "לה לה לנד" / דמיאן שאזל

 

זה יפה, זה צבעוני, זה ממכר, זה מדבק, זה מושך - זה המון מחמאות שונות ורבות שכולן מוצדקות לחלוטין.

 

 
"לה לה לנד"
 "לה לה לנד"   צילום: יונייטד קינג, יח"צ 
 

מקום 2.

 

מיכל קליינברג: "אמריקן האני" / אנדריאה ארנולד

 

"אמריקן האני" הוא סרט שכל כולו קריאה להרפתקה עם רוח בפנים; אחרי הצפייה בו הרגשתי שחיי יותר סטטיים ממחשב נייח המוברג לקיר, שהעולם צופן בחובו כל כך הרבה הרפתקאות, מפגשים, אנשים, נופים, שכל יום נוסף במשרד הוא עוול קיומי טראגי. זאת בנוסף למשחק המעולה של שיה לה בוף וסשה ליין ופסקול מבין הטובים שנשמעו כאן.

 

זוהר צלח: "האיש שנולד מחדש" / אלחנדרו גונזלס איניאריטו

איניאריטו, במאי הסרט, מצליח למקסם את היכולות של כל האנשים המוכשרים שמעורבים ביצירה האדירה הזו, מדיקפריו והארדי שמספקים תצוגות משחק אדירות ועד עמנואל לובצקי, לבטח אחד הצלמים הגדולים ביותר של דורנו, שמתעלה כאן על עצמו עם עבודת מצלמה שמצליחה להפעים ולהיות פיוטית. מדובר באחד האפוסים הכי יפים שתראו, סרט שבכל סצנה, בכל שוט, בכל פריים, נוגע בשלמות.

 

ערן איצקוביץ': "מנצ'סטר ליד הים" / קנת' לונרגן

 

פצצת רגש קשה ודיכאונית אבל אותנטית להחריד שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים הרטובות. לפעמים כל מה שצריך כדי ליצור סרט אדיר הוא פשוט סיפור, בימוי ומשחק מהשורה הראשונה.

 

 
"מנצ'סטר ליד הים"
 "מנצ'סטר ליד הים"   צילום: יונייטד קינג, יח"צ 
 

סרט השנה של 2016 -

 

מיכל קליינברג: "חדר" / לני אברמסון

 

מעולם לא היה סרט שהלך איתי בלב ובמחשבה כל כך הרבה זמן אחרי שצפיתי בו כמו הסרט "חדר", תצוגת משחק מפוארת של ברי לארסון וג'ייקוב טרמבלי וסיפור שלא נופל לקתרזיס נוח ושובר את הלב מבלי לרסק אותו.

 

זוהר צלח: "מנצ'סטר ליד הים" / קנת' לונרגן

אם חיפשתם את הייצוג הקולנועי המדויק לאדם מת מהלך, תמצאו אותו ב"מנצ'סטר ליד הים". סרטו של לונרגן הוא הסרט הכי כנה שתראו השנה, בלי טיפת התייפייפות וקיטש אבל גם בלי בכיינות יתר. קייסי אפלק מגלם את הדמות הגברית הכי מורכבת שנראתה על המסך בזמן האחרון, דמות של אדם שבור שלא מרשה לעצמו לתת לכלום להתקרב אליה, אבל עם זאת מגלה אכפתיות בדרך שלו- דמות כובשת לגמרי שאי אפשר שלא לכאוב איתה, לצחוק איתה ולהזדהות איתה. מדובר בסרט קשה לעיכול, גם מבחינת הנושאים בהם הוא עוסק וגם מבחינה קולנועית - סרט שעשוי נהדר ולא עושה הנחות לצופים שלו. מדובר ביצירה ענקית, חד פעמית, כזאת שלא תרפה ממכם הרבה מאוד זמן אחרי הצפייה.

 

ערן איצקוביץ': "המפגש" / דניס וילנב

 

סרט חכם, לא משעמם, מרתק שיוצר דיונים רבים על מספר נושאים. עם זה לא מספיק, הוא כולל גם את אחד מהרגעים הקולנועיים המרגשים של השנה - וזה רגע לא צפוי בכלל.

 

 

 
"חדר"
 "חדר"   צילום: יחצ 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by