בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שבע שנים זה זמן טוב 
 
 
ערן דינר

אלבום הבכורה של רונה קינן מסתמן לערן דינר כאחד הסיפתחים המרשימים ביותר שנשמעו כאן בשנים האחרונות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבע שנים חלפו מאז המפגש הראשון של רונה קינן עם קהל - לצד ערן צור ב"אתה חברה שלי", המופע שהוקדש לשירי יונה וולך בפסטיבל נקסט 97' בו סומנה כהבטחה הגדולה של הרוק הישראלי הנשי - ועד שהגישה סוף סוף את אלבום הבכורה שלה, "לנשום בספירה לאחור". לא מעט, שבע שנים. במדינה המורגלת בכוכבי אינסטנט מתוקשרים לעייפה, שמפציעים, זוהרים ונשרפים במהירות מסחררת, דרכה הזהירה והמדודה של רונה קינן ממשבצת ההבטחה אותה איכלסה זמן רב כל כך, ומההופעות הצנועות על במת הקמלוט, אל שלב המימוש ואל אולפנו של יזהר אשדות, נראית כאנומליה של ממש.

ואולי לא כל כך, כי הזמן הארוך הזה נוצל היטב כדי לבנות קהל נאמן שהלך אחריה מהופעה להופעה, ללטש ולברור את החומרים הראויים ביותר ובעיקר לפתח את יכולת השירה וההגשה שלה. הקילומטרז' הנאה שצברה בדרך לאלבומה הראשון הופך את "לנשום בספירה לאחור" לעסק בשל ומהנה הרבה יותר משהיה עשוי להיות אם היתה מתפתה להקליט אותו לפני, נניח, ארבע שנים.

גם מי שלא נכח באף הופעה שלה היה יכול להתפעל מאיכויותיה של קינן ככותבת, ועוד יותר מזה, כמבצעת, משלושת הסינגלים ששוחררו לרדיו לאורך חצי השנה האחרונה. "אהבה שקופה", "לחיות נכון" ובמיוחד "מבול", הציגו אותה כסינגר-סונגרייטרית מקורית, חפה מבנאליות ובעיקר כזמרת מצוינת. אפילו ההשוואות שנשמעו לא אחת בינה לבין חווה אלברשטיין, מוקדמות ומופרזות ככל שיהיו, לא נשמעות לגמרי מופרכות. אין ספק שקינן יודעת איך להחזיק שיר ולהעביר טקסט, וזה נדיר בנוף הפופ המקומי.

על החצי השני של התרכובת המוצלחת אחראי יזהר אשדות, שהפיק מוסיקלית, ועזר לה להפוך מזמרת המועדונים בעלת השיק האלטרנטיבי והקהל הקבוע ליוצרת משמעותית שיש לה סיכוי ממשי להצליח בשוק הרחב. האריזה האינטליגנטית שתפר אשדות יחד עם קינן ונגניה, אפשרה לה לצלוח את הפלייליסט הנוקשה של תחנות הרדיו הישראליות מבלי להתפשר על איכות החומרים, וגם זה, כידוע, אחושקשוקי נדיר.

עכשיו, אחרי כל המחמאות ומול הסופרלטיבים המוצדקים שנשפכים על האלבום הזה מכל הכיוונים, צריך להגיד ש"לנשום בספירה לאחור" היה יכול רק להרוויח מהידוק נוסף, למשל מקיצוץ של 10 דקות ומעריכה נכונה יותר. שלושת הסינגלים, יחד עם הגירסה ל"מיהו המיילל ברוח" (שצורפה לסינגל של "אהבה שקופה"), מצטרפים ל"גלויה" ו"10 שניות" הפותח כרצועות החזקות ביותר באלבום. ההחלטה לסיים אותו דווקא ברצף של שירים באנגלית נראית מאולצת במיוחד. נראה שמוטב היה לפזרם לאורך האלבום, או לשמור אותם לדיסק נפרד.

ובכל זאת, אלה לא יותר מפגמים קלים שאפשר לצפות להם באלבום בכורה, והם לא מסיטים יותר מדי את תשומת הלב ממעלותיו של מה שבלי הגזמה מסתמן כאחד הסיפתחים המרשימים שנשמעו כאן בשנים האחרונות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by