בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אוהב את ההומואים שלי למעלה 
 
 
דביר וולק

דביר וולק סבור שחשיבותה של "דייט לסטרייט" עם אביעד קיסוס נובעת מכך שהיא מציגה, בפעם הראשונה בכמעט-פריים-טיים, דמות של הומו שאינו נלעג, סובל או מתלבט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אמא, שמעתי שאותם האנשים הרעים העושים לילדים קטנים מעשים מגונים, מעשי סדום, בגנים הציבוריים בירושלים החליטו לערוך 'צעדת גאווה' שלישית בירושלים ברחוב קינג ג'ורג' ומשם הם יחזרו לחגוג בגן הציבורי האפל (שם הם תוקפים באכזריות ילדים קטנים). אבא'לה, אמא'לה, אל תרשו להם לצאת לרחוב!" (מודעה שנתלתה בימים האחרונים בירושלים לקראת מצעד הגאווה שאמור להיערך בעיר השבוע).

"סטרייטים... הם יכולים להיות כאלה חמודים" (אביעד קיסוס, "דייט לסטרייט").
 
 
זה לא כזה סוד גדול שמזמן אין חברה ישראלית אחת, אלא משהו בין חמש לעשר תתי-תרבויות, שמצד אחד מסתגרות כל אחת בתוך עצמה, ומצד שני מתענגות על השינאה והפחד מהקבוצות האחרות. הפירוק הזה, שהטלווזיה היא מאיץ לא קטן שלו, משתקף גם על המסך. תוכניות כמו "השיר שלנו" מציעות שיקוף רנטגן של האינטראקציה בין הקבוצות האלה, ושל התפיסה שלהן אחת את השניה - איך נינט מעיירת הפיתוח תופסת את תל-אביב המתנשאת מצד אחד, ואיך התסריטאים השנונים תופסים את הקהל שלהם מצד שני. אבל בניגוד אליה, "דייט לסטרייט", התוכנית החדשה של אביעד קיסוס, היא דוגמה מצויינת לקיטוב בין הקבוצות האלה, לחוסר הקשר בין העולמות שלהן. ודווקא בגלל זה, שידורה בשעה עם שאריות פריים-טיים באמצע ערוץ 2 - אולי הדבר האחרון שקרוב למכנה משותף בארץ חוץ מפיגועים - הוא אחד הדברים הטובים שקרו על המסך שלכם באחרונה.

האמת שמראש הייתי בעד אביעד קיסוס. ולא שאני כל כך נשפך מהכתיבה שלו - כותבים שנונים אפשר למצוא באווירת שלוש בעשר (במיוחד במיקסר), ובימים כתיקונם אני גם לא מתפעל כל כך מלקסיקון הבדיחות הפנימיות ההומואי שהוא טורח עליו. אבל הפרומואים הבטיחו מהפכה קטנה. לדמויות חיוביות של הומואים התרגלנו כבר ב"פלורנטין", אבל ב"דייט לסטרייט" מוצג ההומו בפעם הראשונה לא כדמות סובלת, מתלבטת או נלעגת - אלא כמישהו שנמצא מעלינו, הסטרייטים הנעבעכים, ואין לו שום סיבה או צורך להתנצל על זה. אדם עליון עם בגדי מעצבים.

יושב לו קיסוס, זחוח ומבסוט מהחיים, ומסדר לסטרייטים מבולבלים את החיים הרומנטיים, שהרי כל בחורה צריכה לפחות הומו מחמד אחד לבכות על כתפו בלי שהוא ירצה לזיין אותה, וכל זה. אז הוא נפגש עם איזה בחורה נוירוטית שנראית כמו נערת הפוסטר לבחורות שצ'יקי תקע מתישהו, מחווה דעה על דירתה ("מעברה"), מנסה ללמד אותה להשתחרר, ובינתיים צד עבורה גברברים לפי העדפותיה. במהלך הדייט הוא יושב עם מוניטור, מעביר לה פתקים, לוקח אותה לשיחת מוטיבציה בצד, ומתענג על הסיטואציה ומעצמו. בסוף הוא קורן מאושר כשהשידוך שמצא לה מצליח והדייט נגמר בנשיקה לוהטת, ומזכיר לנו שרק הומואים יכולים להבין ככה גם בנים וגם בנות.
 
והרי כבר הבנו את עניין ההומואיות הגאה בעצמה, ראינו "הכי גאים שיש", צעדנו במצעד הגאווה וקראנו את אוחובסקי עוד לפני שהגיע קיסוס כגירסת ערוץ הילדים שלו. מה יום מיומיים? ובכן, כשרמשים דוחים כמו איתמר בן גביר מבטיחים לקלקל את מצעד הגאווה כי הומואים זה תועבה, וכשמודעות כמו זו שהוזכרה בתחילת הכתבה מתפרסמות ברחובות כעניין של מה בכך, כששני בנים שהולכים מחובקים חוטפים מכות באמצע שינקין, וכשכמה מהטוקבקים כאן מן הסתם יכללו את המילים "גועל נפש" ו "הומואים" באותו משפט - כנראה שזה שאתם הבנתם את הפרינציפ, לא אומר שאתם לא מיעוט נרדף. הרחבה: אם הרגשתם אי פעם שהמילים "לא טוב לכם אז תלכו מפה" כוונו ישירות אליכם, אתם אכן מיעוט.

ויש בשביעות הרצון העצמית השנונה של קיסוס התרסה כנגד זה, ולו בכך שהוא בורא לעצמו עולם שבו ההומופוביה משמשת מקסימום כמקדם בדיחות על חשבון סטרייטים, ולא כתירוץ לדפוק לאנשים מכות. הוא מפלרטט עם הבחורים שהוא צד עבור העלמה ומתענג על המבטים הנבוכים שלהם, ועושה שטיקים אוחצ'יים קלאסיים עם לשון בלחי (מילולית, אגב. הוא אכן מבליט את לשונו בלחיו בפתיח של התוכנית). לא טוב לכם? לכו תהרגו איזה ערבי ותשתקו, אנחנו בינתיים מנסים להיות מדינה מערבית.

ומעבר לחתרנות הזו של התוכנית, פשוט יצא מוצר מתוקתק למדי. אמנם קיסוס לוחץ קצת יותר מדי על דוושת הדאחקות ונראה מתאמץ לפעמים, אבל זה נסלח בשביל תוכנית ראשונה. הקונספט מדליק, ולקוח מתוכנית בריטית, אבל בקלות יכול היה להפוך למשהו מביך. במקום זה יצא בדיוק כמו שצריך - קליל אבל לא דבילי, משעשע אבל נטול גיחי-גיחי. נו, כמו הטורים של אביעד, אתם יודעים. מה שכן, אני לא יודע אם זה רק עניין של הרגל, אבל ממש היו חסרות לי הבועות בנוסח "דאבל דייט" בקטע הדייט במסעדה. והחיוך לא ירד מהפרצוף שלי אפילו בפרסומות, כי אז העברתי לבלוג הילדותי אבל השופך מצחוק של אביב גפן ב-YTV.

אה, ומכיוון שאי אפשר בלי השוואה קטנה, בכל זאת: "דייט לסטרייט" יצאה עשר רמות מעל "מי פנוי" המזעזעת של דנה ספקטור. פחחחחחח.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by