בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הכל טוב, דוד תום שלו? 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד סבורה כי בניגוד לתוכנית של אביעד קיסוס, הבלוג של גל רז ואריק מילמן משתדל שלא למצב את מנחיו כאוחצ'ות מחמד לא מזיקות וא-מיניות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארגז הדימויים הטלוויזיוני בישראל שמרני בהרבה ממה שנהוג לחשוב – אם מפשפשים בו היטב מגלים בעיקר ביטחוניסטים גבריים ומנחות נאות. רק השבוע, אחרי למעלה מחמישים שנות תקומה וקצת פחות מזה שנות תקומה טלוויונית, הפציעו על מסך הכסף הומואים כמנווטי שידור מוצהרים. כמנחים.

אם עד כה היו הבלחות הומוסקסואליות (ועל לסביות הס מלהזכיר) כדמויות בסיטקום (ויש מי שזוכר את יצירת הניינטיז "סטרייט ולעניין") או כפרסונות מיוסרות ב"פלורנטין" – אין צורך לספור את תפקידי ההומו הייצוגי בסדרות כמו "השיר שלנו", כי הם חסרי משמעות בקונטקסט הזה – הרי שתפקיד המנחה נותר תמיד רחוק, כעמדת כוח שיש להעניק למישהו נורמטיבי (או בארון). הומואים - כמו לסביות, נשים מוכות, ערבים ועניים - יכלו להגיע לתוכניות כאלה רק כדמויות משנית, כסייד-קיקים, כאורחים בטוק שואו. שחלילה לא יהיו מוקד השידור.

השבוע תם עידן הבצורת הטלוויזיונית, עם עלייתן של שתי תוכניות שקוויר זכר עומד בראשן: "דייט לסטרייט" של אביעד קיסוס, ורצועת "הבלוג" של ימי רביעי, בכיכובם של גל רז ואריק מילמן. אודה ולא אבוש, תוכניתו של קיסוס ביאסה אותי במידה רבה. זה לא שאני לא מסוגלת לצפות בטקסי החיזור ההטרוסקסואלים מבלי להקיא – ההיפך, אני דווקא מאוד ליברלית – הבעיה היתה בהומו, וקיסוס תיפקד כהומו מחמד; כפיראס ההומוסקסואלי, דוד תום של ההטרוסקסיזם. בחמידותו הקוקיצתית הוא היה לסטרייטים אוחצ'ה משעשעת, יפת לבוש ובלורית, א-מינית וא-פוליטית, שלא רק שאינה מאיימת על ההגמוניה הסטרייטית בפריים טיים, אלא אף רותמת את עצמה למעשי הזיווג הסטרייטים. בקיצור, הומו לא הומואי, הומו כמו שסטרייטים היו רוצים שהומו יהיה – מצחיק, לא מזדיין, לא מאיים על התחת, חבר טוב של בנות.

אתמול, לעומת זאת, קרן אור קווירית נצנצה מהמסך. גל רז ואריק מילמן החשידו את עצמם תחילה כמרקחת לא מזיקה, בדומה לקיסוס. הומו סטרייט-לוקינג שמנווט את השידור, ואוחצ'ה קוקיצתית בתפקיד העזר כנגדו. על פניו – הסדר החברתי נשמר על כינו – הגברי (גל) ינווט, והנשי (אריק) תצחקק. אבל ככל שעברו חלפו הדקות נוכחתי לראות שאמנם מדובר במיינסטרימיות, ואולם בניגוד לחששותיי, מדובר פשוט במיינסטרימיות הומואית. סופסוף, זמן שידור בהנחייה וניווט הומואים, למען קהל של הומואים. הדור שלא יודע מה זה אוחצ'ה יכול להתחפף לערוץ 2. או לשלוח SMS ולשאול.
 
 
גל ואריק, בדומה לפיראס, הקפידו להתייחס לSMSים. ככה זה - כשאתה מייצג ציבור שהקונצנזוס מביט בו בעין עקומה, אתה רגיל לבדוק תמיד מה אומרים עליך. להבדיל מפיראס, הם עשו את זה בחן. ה-SMSים משמשים כאמצעי שיטור מצד הצופים בבית, קהל בוחרים חסר סבלנות שמפחד מסטייה מתו התקן הנורמטיבי כמו שרק המון סלולרי יכול לפחד, והם נותנים פקודות בהתאם.

כשאריק נתן בהרמות, נזף בו הגולש שלום: "אתה באמת נשי מדי...". אבל גל ואריק לא התרגשו. לשתי הילדות יש כריזמה טלוויזיונית לא מבוטלת, ומפתיעה למדי כשמדובר באנשים חסרי ניסיון מול המצלמה. הם מחזיקים זמן אוויר כראוי, שומרים על עניין ומשעשעים לעילא. והם גם נורא נחמדים, אפילו לסטרייטיות בנות 12 ששאלו כל דקה מהי "האוחצ'ה".

אבל מכיוון שמדובר בתוכנית מיינסטרימית, סטריאוטיפים והומופוביה מופנמת עדיין משחקים תפקיד. בשביל צמד האוחצ'ות שמככבות, "אוחצ'ה" (הומו מאסכולת הנצנצים, על רגל אחת) היא עדיין מילת גנאי, ואף אחד – לפחות לא גל החתיכי – לא רוצה לצאת עם בחור נשי. נשיות היא עלבון, כי גבר חייב להיות גבר. לפחות אם הוא חושק בישבנו הלהיטי של גל, שהתמה המרכזית של התוכנית הוא חיפושו אחר חתן.

גם נשים לא תמצאו שם, בתוכנית ההומואית. לא לסביות ולא בכלל. וחבל, כי לא חסרות לסביות חתיכיות, שנונות ופוטוגניות שבקלות יכלו לשדרג חצי מזמן התוכנית. בינתיים, עד שמישהו בחברת יס יתעשת ויבין שאם הצליחו לתת בלוג וזמן מסך לערבי ולהומו אז אפשר לעשות את הצעד הנועז הלאה ולהפקיד בלוג כזה גם בידיה האמונות והחסונות של דייקית תל אביבית (אני יכולה להמליץ על כמה מועמדות), הבלוג של גל ואריק נותן תשובה ציונית הולמת לעשייה הקווירית בניכר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by