בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הדיאטנים של ההומופוביה הממסדית 
 
 יוני פפר, רוני אקר, אינה מיכאלי, ברוך אורן. פעילים במטה למאבק באלימות נגד הקהילה (צילום: מאיה וייס)    
 
איתי שטרן, הזמן הוורוד

מאות שוטרים ושוטרות כבר זכו לשמוע הרצאות מפי הומואים, לסביות וטראנס, במסגרת פעילות המטה למאבק באלימות נגד הקהילה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"הסתרתי את זה מכל העולם. הסתפקתי רק במפגשים מיניים אקראיים, ומיד אחרי כל מפגש כזה הייתי סופר לאחור את משך הזמן שאוכל 'להחזיק מעמד' ולהתאפק עד לפעם הבאה". כך מתאר איציק, 30, קיבוצניק לשעבר, לברוריה, שוטרת ותיקה במשטרת תל-אביב, את ימי התבגרותו כנער הומו בארון. המקום: בית השוטר בתל-אביב. הנוכחים: כעשרים שוטרים ושוטרות ממשטרת ישראל, מקשיבים בקשב רב לשני סיפורים של חברי הקהילה: איציק, שגולל את סיפור התבגרותו כהומו ויציאתו מהארון, ומרי, טרנסקסואלית, שהצליחה לגבות השתאות אמיתית מצדם של כחולי המדים.

וככה, בצנעה ובשקט, מתקיימים בשבועות האחרונים מפגשים מהסוג הזה בהשתתפות שוטרי מחוז תל-אביב. מלבד אותם סיפורים אישיים, כוללים המפגשים גם הסברים על הקהילה, מושגים על זהות ונטייה מינית, מגדר, אירועים היסטוריים ועוד. השוטרים סקרנים ומגלים פתיחות רבה. כצפוי, שאלות כמו "מי אקטיבי ומי פסיבי?" עולות לאוויר. גליון מאי של "הזמן הוורוד", שמועבר מיד ליד בין השוטרים והשוטרות, מצליח לעורר עניין וחיוכים.

המטה למאבק באלימות נגד הקהילה הוקם בעקבות אירועי אלימות משטרתית קשה נגד חברי הקהילה, שהחלה במהלך 2003. שיא האלימות התרחש בספטמבר 2003, כאשר 12 שוטרים נכנסו לגן העצמאות, הסתובבו עם פנסים בין השיחים, איימו על אורחיו והשתמשו באלימות קשה. לאחר אותו אירוע התקיימה ישיבה דחופה באגודה, שבה הוחלט להקים באופן מיידי את משמרות הגן, שתיעדו מדי ערב את הנוכחות המשטרתית בו ורשמו לפניהם את פרטי השוטרים הבעייתיים. במקביל החלו פעילי המטה לפעול במסגרת הסברתית ולהוציא הודעות לעיתונות ולחברי הכנסת.

תוך כדי ההתארגנות הזו בא לעולם המטה. השלב המשמעותי הראשון היה פגישה עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב שלמה אהרונישקי, וזה קבע כי כל בקשות המטה מהמשטרה ייענו בחיוב ואף הציע לקיים את מערך ההרצאות. הדרישה היחידה של המפכ"ל היתה לבטל את משמרות הבטיחות בגן העצמאות, מכיוון שאלו הצטלמו טוב מדי לתקשורת ופגעו בתדמית המשטרה. הגיוני שהתזמון שיחק כאן תפקיד חשוב לטובת המטה, שכן מדובר היה בימים שבהם נידונו המחליפים האפשריים לתפקיד המפכ"ל, כאשר אף אחד מהמתמודדים לא רצה להיתפס כהומופוב או כמעודד אלימות.

ליאור מנצ'ר, אז מנכ"ל האגודה ומי שעומד בראש המטה כיום, ורוני אקר, שמכהן כדובר המטה, פוגשים אותי בדירתו היפהפייה של מנצ'ר, שני מטרים מסניף האגודה בנחלת בנימין, לשיחת סיכום ביניים.
 
 
- איך התקשורת כיסתה עד עכשיו את האלימות המשטרתית?
אקר: "כשאירעו ההתקפות המרוכזות בספטמבר, התקשורת סיקרה את זה, כולל הטלוויזיה. היה פרגון והיינו צריכים אותו. היום העבודה הרבה יותר אפורה. כבר לא חוטפים מכות".

- המשטרה הומופובית יותר משאר זרועות הביטחון?
אקר: "בתוך המשטרה יש עדיין הומופוביה. שוטרים מפחדים לצאת מהארון. בצבא יש כללים מאוד ברורים לגבי חיילים. במשטרה אין נהלים ברורים לגבי שוטרים גייז. גילינו שיש שוטרים במצוקה".

- איפה נמצאת לדעתכם הבטן הרכה של הקהילה?
אקר: "הכי קלים להיפגע בהקשר הזה הם אנשים שנמצאים בארון, מה שהופך אותם לשק חבטות מאוד נוח. בקלות רבה מדי ניתן לאיים על אדם שהבילוי הלילי שלו בגן ידווח לאשתו. כשהתחלנו לשמור על הגנים החלטנו על רישום שם השוטר ודרגתו, ואז השוטר הבין שאין מולו אדם שמפחד. אחת הסיבות שאנשים חטפו מכות היתה שהם פחדו ולא התגוננו".

- מנצ'ר: "בהכללה, הומו בתל-אביב מרגיש הרבה יותר בטוח לעומת הומו מבת ים, נתיבות או שדרות, שמרגיש אשם ומפחד לצאת מהארון. התחלנו את המאבק על בסיס התפיסה שאומרת 'אל תאהבו אותנו, תפחדו מאיתנו'. לא היתה לנו ברירה אחרת".

המפגש עם השוטרים בבית השוטר, כך נראה, משאיר רושם על השוטרים, או כפי שאחת מהשוטרות סיכמה: "שוטר שירביץ, צריך לתלות אותו בכיכר העיר". אז נראה שמסתמנת מגמה של שיתוף פעולה. בוטל גם הנוהל השערורייתי שהתקיים בעבר והכריח את העצור להודות בזהותו המינית בפני השוטר החוקר. כיום מידע זה יימסר אך ורק כאשר העצור עצמו חפץ בכך לטובתו האישית. האם יכול להיות שפיתחנו לחינם אנטגוניזם מוגזם למשטרה, או שמא עדיין מדובר בגוף שיודע לגבות את עצמו בהרבה צדקנות מעושה?

אחד הפעילים במטה טוען שהמשטרה לא משתפת פעולה בחפץ לב כה גדול כפי שהדברים עשויים להיראות במבט ראשון. לטענתו, הפחד מהתקשורת ודעת הקהל בולט יותר, אין יותר מדי יוזמות חיוביות, ובכלל, יש הרגשה שהמשטרה נותנת יותר ברקס מגז. כל הטענות האלו ודאי לא חדשות לאף אחד, אך נראה שהתשובה לשאלה נמצאת לא בתוך המשטרה, אלא סמוך אליה.

קחו לדוגמה את המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), השייכת למשרד המשפטים. לפעמים נראה שהמנגנון שאחראי על נקיון כפיהם של השוטרים מתפקד כגוף הגנה לתדמיתה של המשטרה. במקרה של התקיפה בגן בספטמבר נסגרו חקירות נגד 12 שוטרים, כי "לא הצליחו לתפוס את המתלוננים בטלפון". אנשי המטה דווקא הצליחו לתפוס אותם ללא שום בעיה.

במטה מספרים כי הטרדה מילולית-מינית של שוטרים כלפי הומואים אינה מזיזה לאיש במח"ש. הנטייה היא להתחיל לטפל במקרים רק כאשר מדובר בחשד לאלימות פיזית. החקירות עלולות להיפתח רק אחרי חודשים, וכאשר כבר נפתחת חקירה נגד שוטר, ישנה נטייה ברורה להעביר את הטיפול לכיוון המשמעתי, מה שהופך את אפקט ההרתעה להרבה פחות משמעותי.

- אני מבין שאתם מאוכזבים מאדישותו של רון חולדאי.
מנצ'ר: "הוא לא הגיב לפניותינו ולא הסכים להיפגש איתנו. גם אחרי הבחירות הוא סירב לשתף פעולה. יעל דיין, לעומתו, שעוד לא היתה אז במועצת העירייה, החנתה את הפז'ו האדומה שלה בתוך הגן והצטרפה לדיון".

- האם מיגור הומופוביה במשטרה שונה מהותית מאשר באוכלוסיות אחרות?
אקר: "דווקא שוטרים הומואים יוכלו לעזור במיוחד בנושא הזה. כשבעיתון 'השוטר', נניח, שוטר מצטיין שיקבל עיטור יצטלם עם בן זוגו, אז נזכה ליחס אחר. כשכבר לא יהיה צורך להגיד שהוא הומו, כי ההומואיות לא תהיה רלבנטית. בסידני, לדוגמה, כחלק מהחונכות שמתבצעת לשוטרים עם הקהילה, הם נדרשים ללכת יד ביד כדי להמחיש את ההרגשה איך זה כשמסתכלים עליך. ההישג הגדול יהיה כאשר קבוצה של הומואים ולסביות מהמשטרה ייצאו מהארון ויתקבלו בברכה".

- איך המשטרה מתמודדת עם הזנות בגן החשמל?
מנצ'ר: "מדובר בקהילה הכי חלשה במרכז הארץ: ערבים, רוסים, טרנסג'נדרים, עובדים זרים והומלסים".

אקר: "יש במקום הזה שילוב של הרבה אינטרסים. העירייה רוצה לעשות שדרוג למקום, והמשטרה רוצה את האזור נקי ליד התחנה. העניין הוא שמדובר בנושא סבוך מבחינה חוקית, כי עצם הפעילות לא מותרת. אנחנו מבקשים שיפנו אלינו לעזרה דרך האגודה. הסיוע ניתן על בסיס אנונימי לחלוטין".

- איך ערבים ועובדים זרים מתמודדים עם האלימות?
מנצ'ר: "זו קבוצה מופלית בתוך קבוצה מופלית. הם לא ממש יכולים להיעזר בנו כי הם מפחדים מאיתנו, מכיוון שאנחנו נתפסים כמנגנון. הם לא יכולים לתבוע אף אחד בשל מעמדם הלא חוקי כאן, ואנחנו לא יכולים להגיש תלונה בלי שם המתלונן".

בניגוד לאופן הרגיל שבו הקהילה תופסת את מיקומה (עד גבולות הירקון), במטה הבינו את המצוקה הכלל ארצית. הרבה מהתלונות הגיעו מחוץ לעיר הגדולה והיו קשות לא פחות. כתגובה לכך הוקם מערך ארצי של הומואים ולסביות, שבראשו עומד ברוך אורן. כל מחוז משטרתי אוחז בנציג של הקהילה וקצין משטרה שעובד מולו במקביל.

אורן: "בירושלים, לדוגמה, הבית הפתוח לקח נציגי משטרה מהמחוז והביאו אותם למעין פאנל כדי שיעלו שאלות. אחרי המפגש נפגשתי איתם באופן אישי, והם ציינו שהם למדו דברים חדשים. בנוסף לרעיונות האלה, מתוכננות לקום משמרות ורודות של הומואים ולסביות שישרתו במשמר האזרחי. ראוי לציין שלמרות שמקרי האלימות פחתו משמעותית, עדיין יש מקרים לא מדווחים, כך שאנחנו לא מקבלים תמונה מלאה. אני מאוד מקווה ששיתוף הפעולה בין המטה למשטרה יתפתח ויגיע למקומות נרחבים יותר".

כמו כן מוקם קו ציבורי שאליו יופנו הפניות השונות. הוא יכלול את קווי המצוקה הרגילים (יש עם מי לדבר, הקו הלבן, הבית הפתוח ועוד), וכן ניתן יהיה למלא דרכו טפסים להצהרה על בעיה, וקו מצוקה, שיאפשר הקפצה של הפעילים בשעת חירום.

- כל הפעילות הזאת משמעה שהקהילה הופכת להיות יותר פוליטית וחברתית?
מנצ'ר: "כשקורה משהו גדול, כולם באים. בפעילות השגרתית והאפורה - הרבה פחות. הקהילה צריכה להתעורר. מעבר לזה שאנחנו הומואים, שזה לאו דווקא מכנה משותף, צריך להבין שכל אחד יכול לחטוף ולהיפגע. ההיענות של הקהילה לא היתה מספקת. היתה רשימה ארוכה של שמות פעילים, אבל התחושה היתה של לבד".

אקר: "המרגיז ביותר הוא שדווקא בתקשורת, שגילתה אמפתיה, גילינו הומואים שסירבו לעזור. היה אפילו עיתונאי הומו אחד שאמר שנפתור את הבעיות שלנו לבד, והוסיף שאם מישהו הסתובב בגן העצמאות, מגיע לו שיחטוף מכות".

- איך אתה מסביר שדווקא בתל-אביב, שנחשבת ליברלית, צצה האלימות הזו?
מנצ'ר: "יש תהליך מטוטלת. מצד אחד, הנראות שלנו מאוד גבוהה ואנחנו מעצבנים הרבה יותר. מצד שני, אנחנו לא שותקים, בניגוד למקומות אחרים שבהם מורידים את הראש. הומופוביה תהיה תמיד, כמו אנטישמיות, אלא שיש להפריד בין הומופוביה של בורות להומופוביה של שנאה. הבורות הולכת ומתפוגגת, השנאה תלך ותגדל".

- מה ייחשב בעיניך כהצלחת המטה בעתיד?
מנצ'ר: "השנה לקחנו על עצמנו את משטרת ישראל כנושא. יש רשימה שלמה של גופים שאנחנו צריכים להגיע אליהם: מח"ש, שירות בתי הסוהר ועוד. נגיע לכל מוסד או מנגנון בישראל שצריך להגיע אליו. הלוואי שלא תהיה לנו הרבה עבודה, שהטיפול בנושא ייהפך נורמטיבי".

_______________________________________________________________
המעוניינים/ות להצטרף לפעילות מטה המאבק באלימות נגד הקהילה מוזמנים/ות לפנות בטלפון 053-563147, ברוך
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by