בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מוחמד בכרי: אני הצעתי את השם 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן מרוצה מ"קובי קובי", הרכש המונפש החדש והאינטליגנטי של ערוץ הילדים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"זו לא רעידת אדמה. זה הג'יפ של המנהל. שמעתי אותו אומר שהארוחה לא מספיק גדולה – אז הוא הולך לאכול המבורגר" (מייקל מור מזדחל ל"קובי קובי" ככותב צללים).

טיעון נפוץ מפינת המבוגרים חובבי המצויירים לילדים היא שהסרטונים האלה טומנים בחובם רב שכבתיות טקסטואלית. דהיינו, המבוגרים צוחקים מהאירוניות הדקות והאלוזיות המתוחכמות, ואילו הילדים, שאינם יורדים לסוף דעתם של התסריטאים, פשוט אוהבים את הצבעוניות וצוחקים מקולות של גרעפסים. כך יכול המבוגר גם לחוש מורכב ובעל טעם ייחודי וגם לצחקק מהפרשות הגוף.

ניתן, אם כן, לפרשן חתרנית כל סדרה מצויירת, ויעיד כך כל מי שנכח בימיו בשיחת מסטולים שניתחה נרקוטית את גברת פלפלת. "קובי קובי", רכש האנימציה החדש של ערוץ הילדים, אינו יוצא דופן בעניין זה. הסדרה מתקיימת הן ברובד ששולח חיצים עסיסיים לאמריקניזציה (היא סדרה קנדית), והן ברובד המוצהר שלה – סדרה לילדים. ככזו, היא מתארת הווי ילדותי בדיוק כל כך נוגע ללב, עד שהמצוד הגיקי אחר רפרנסס נדמה כמיותר.

במרכז "קובי קובי", במקור “Jacob Two Two”, עומד ילד קנדי קטן מכפי גילו, חסר בטחון במידה, רגיש ובעל דימוי עצמי שברירי. בעשרת הדקות הראשונות של הסדרה מנסה לצלוח קובי, בגמגום שמקנה לו את שמו הכפול, את הכניסה לבית הספר חדש. הבוקר נפתח ברגשי נחיתות לעומת ארון הבגדים שלו, הקנטות מצד אחיו הבוגרים, אימה מפני המנהל הכרסתן והימלטות מביריוני בית הספר. אם זה לא היה מצוייר וכולל מפלצות, זה היה כמעט ריאליזם. ברוח מוריס סנדק, האנימציה החמודה והבלתי מסחררת נרתמת קודם כל למען הילדים ורק אחר כך למען ציידי ההומאז'ים המזדקנים, למרות שגם ללועותיהם זוכרים להשליך תופינים.

רקיק לדוגמא יימצא בסצינת הכניסה לבית הספר, שמצטטת במישרין מ"החומה" של פינק פלויד: המנהל מכתיב לילדים המבועתים, באווירת סטאלין קשה ("מי נאהב ונערץ על ידי כולם? המנהל גרגרן!"), את רשימת הדברים האסורים עליהם, ותוך כדי כך מתרומם, יחד עם שאר סגל המורים על פדסטלים, גבוה גבוה מעל ראשי התלמידים. גם לצופים הצעירים, שטרם הגיעו לגיל ההיכרות עם הלהקה הבלתי נלאית, לא משעמם: המנהל מכתיב, לדוגמה, שאסור לצחוק מהמילה להפליץ.

"קובי קובי" היא הסדרה הכי רחוקה מליצן יום ההולדת שצועק "הופלה מסיבה!" ומאמין שקריעת עור התוף של החוגגים תביא אותם לכדי עליצות. זאת סדרה מצחיקה ופנטסטית, אבל עם יסוד חזק של כנות, שאומר בערך ככה: הילדות היא הרבה פעמים גיהנום לא קטן, וככזה, טוב שלא קוברים אותו תחת ים התחכמויות וטוב גם שלא מנסים למכור לוקשים למי שכרגע עובר אותו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by